רעיונות והגיגים לשולחן שבת פרשת בשלח 2017 – ט"ו בשבט

רעיונות והגיגים לשולחן שבת פרשת בשלח 2017 – ט"ו בשבט

ממתק לשבת פרשת בשלח תשע"ז

קבוצת סטודנטים נכנסו פעם לשיחה אישית עם הרבי מליבאוויטש. לקראת סוף הפגישה, שאל אחד הסטודנטים "שמעתי שאומרים שהרבי מסוגל לעשות ניסים, האם זה נכון?"
ענה לו הרבי "היכולת לעשות ניסים אינה מוגבלת רק לאדם כזה או אחר, כל אחד מאיתנו יכול לחולל נסים, בכל אחד מאיתנו יש נפש אלוקית ולכן ביכולתנו להתגבר על מגבלותינו הטבעיות- גדולות ומאיימות ככל שיהיו. כדי להמחיש זאת", אמר הרבי בחיוך, "אעשה עכשיו נס. כל אחד מכם יחליט עכשיו להשתפר בתחום אחד שהוא מרגיש שעליו לשפר, תחום שעד היום הוא הרגיש שההתקדמות בו היא מעבר ליכולותיו, ותראו שתצליחו כל אחד במשימה שלו. כך תראו שלנשמה יש את הכוח להתגבר מעל המציאות הטבעית וזה נס…"

*

בפרשת השבוע נקרא על קריעת ים סוף, במדרש מסופר שכשעם ישראל הגיעו אל הים בצאתם ממצרים החלה דילמה קשה: המצרים רודפים אחריהם, והים לפניהם, מה עושים? נחלקו עם ישראל לארבעה קבוצות, קבוצה אחת אומרת "ניפול אל הים, עדיף מאשר לחזור לעבדות הקשה". קבוצה שנייה אומרת "בואו נתקפל ונחזור למצרים", קבוצה שלישית אומרת "בואו נלחם!" וקבוצה רביעית אומרת "נתפלל". משה רבנו אומר להם בפסוק אחד: אף אחד מכם לא צודק. לקבוצה הראשונה "התייצבו וראו את ישועת ה'", לקבוצה השנייה "אשר ראיתם את מצריים עד היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם", לשלישית "ה' יילחם לכם" ולרביעית "ואתם תחרישון". משה מתכוון באמירתו לעם ישראל, כשיש לכם צו אלוקי להגיע להר סיני אין שום סיבה ליפול ברוחכם ובטח שאין מקום לחזור למצריים, אבל זה גם לא הזמן להלחם, ואפילו לא המקום להתפלל, אלא "דבר אל בני ישראל וייסעו". קיבלתם פקודה למסע, שום דבר לא צריך לעצור אתכם, תמשיכו במסע ותראו שהמכשולים ייעלמו.

*

לכל אחד מאיתנו יש את יציאת מצריים האישית שלנו, וגם במסע האישי הזה אנחנו עומדים בדילמה בין הים למצריים, עם כל מיני קשיים והפרעות שמונעים מאיתנו את ההתקדמות הרוחנית. איך מתמודדים? ישנם כאלו שאומרים "ניפול אל הים" מכיוון שהעולם הזה הוא עולם קשה שמפריע בעבודת השם, אכנס לתוך הים של המצוות ואתנתק מהעולם. אחרים אומרים, נחזור למצריים, נעבוד את השם בצורה של מצריים בהרגשה של עבדות ושל חוסר ברירה, יש שלוקחים את העבודה בצורה של מלחמה ומנסים כל הזמן לגרש את החושך במקלות במקום להדליק אור, ויש שיושבים בחוסר מעש ואומרים נתפלל וה' יעשה את העבודה. לכל אלו מזכיר משה רבנו: "יש לך תפקיד אלוקי שנועד עבורך, פשוט תצעד בדרך ותראה שהים יבקע. כל הקשיים שיש לך בדרך ייעלמו, רק תהיה דבק במטרה ותזכור שאתה צועד להר סיני האישי שלך".

*

יהי רצון שנשתמש בכוחות העל טבעיים שלנו ונחולל נסים באמצעות ההחלטה להשתפר בתחום אחד שנראה למעלה מיכולותינו. כך נקרע את הים בדרכנו לגאולה אישית, שתזרז ותמהר את הגאולה של כל עם ישראל בקרוב ממש.

בט"ו בשבט נהוג לאכול משבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל.
על משקל "האדם עץ השדה" גם שבעת המינים רומזים לעם ישראל. הבה 'נטעם':

ארץ חטה ושעורה – המילה א רץ רומזת ל רצון של הנשמה ותשוקתה לאלוקים.

במקור החיטה היא מאכל אדם והשעורה מאכל בהמה. על רצון הנשמה לחלחל גם לצד הבהמי והחומרי שבנו ולזככו.

גפן – ויין ישמח לבב אנוש, עשייה מתוך שמחה.

תאנה – הלבוש הראשון בהיסטוריה היה מעלי תאנה. רצון הנשמה מוחצן ב'לבושי הנפש', המחשבות הדיבורים והמעשים שלנו.

רימון – כל גרעין ופרט בחיינו מתאים לכוונה הכללית והיעוד שלנו בעולם.

ארץ זית שמן ודבש – גם בעת הגלות המרה כזית יש לעמול ולהתייגע עד שיצמח, כתמר המתוק הצומח לאחר זמן רב. אך מעז יצא מתוק, בגאולה השלימה בה נשיר שיר חדש.

מסרון השבוע – פרשת בשלח
מתנה ושמה שבת

מידי שבת הייתי עובר שם ורואה את החנות פתוחה. יום שישי אחד, בבוקר, נכנסתי לדבר עם הבעלים. הוא לא היה שם, ואמרו לי שכבר הרבה ניסו להשפיע עליו, אך בשבילו זו פרנסה.

הרבי לימד אותנו שלא להתייאש מיהודי. התקשרתי אליו וכך נשמעה השיחה:
"מדבר חיים מחב"ד. רציתי לדבר איתך מלב אל לב, כמו אח לאח. שנינו בנים של אברהם, יצחק ויעקב. אבותינו בכל הדורות מסרו את נפשם למען השבת"…

חשבתי שהוא ינתק את הטלפון. לא הייתה לנו שום היכרות והוא לא חייב לי כלום.
אך הוא הפתיע אותי: "גם אני רוצה לשמור שבת".
נו…
"אבל אני לא יכול. זו הפרנסה שלי".

לכאורה הטענה חזקה. עם כל הכבוד לתורה, צריך לשרוד בחיים. אבל בפרשת השבוע נאמר "ראו כי נתן ה' לכם את השבת", השבת היא מתנה ולא עול. עליה נאמר "היא מקור הברכה". השבת לא פוגעת בפרנסה, אלא להיפך, מקור הפרנסה. כשירד 'מן' במדבר, ביום שישי קיבלו כפול, גם עבור השבת. כשהיו אנשים שניסו בכל זאת ללקט 'מן' בשבת, הם לא מצאו.
סיפר לי ידיד שהיה נוהג במונית בשבת ומרוויח הרבה כסף. לפתע גילה כי הכסף של שבת בורח מבין האצבעות, אין בו ברכה. למרות שהוא לא שומר שבת עד היום, החליט מעצמו להפסיק לעבוד בשבת.

בחזרה לטלפון. ניסיתי לדבר על ליבו, אך הגיב שאין סיכוי. סיימנו כידידים.

למחרת, בשבת, עברתי כהרגלי במקום. לתדהמתי החנות הייתה סגורה!

פרשת בשלח (להתמודד עם קרובים ורחוקים)

לאחר שעברו בני-ישראל בתוך הים ביבשה, שרו שירה לה'. בתוך השירה מופיעים הפסוקים: "אז נבהלו אלופי אדום, אלי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען". ומיד אחר-כך: "תיפול עליהם אימתה ופחד".

לכאורה נראה שהפסוק "תיפול עליהם אימתה ופחד" מתאר את תחושת האימה והפחד שנפלה על האומות בשעת קריעת ים-סוף, אולם כשאנו מתבוננים בסדר הפסוקים, אי-אפשר לפרש כך.

כשהשירה מתארת את הפחד שנפל על האומות בשעת קריעת ים-סוף, היא נוקטת לשון עבר ("חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום"), ואילו כאן היא משתמשת בלשון עתיד ("תיפול עליהם אימתה ופחד"). מכאן שהכוונה כאן היא לאימה ופחד שייפלו על האומות בעתיד ולא לפחד שנפל עליהן בזמן קריעת ים-סוף.

אכן, בפסוק זה התפללו
בני-ישראל, שהפחד שהפיל הקב"ה על האומות בקריעת ים-סוף, יתקיים גם בעתיד, עד שבני-ישראל יעברו את הירדן וייכנסו לארץ-ישראל.

דבר זה מסביר את לשון רש"י בפירושו: "אימתה – על הרחוקים, ופחד – על הקרובים". בראש ובראשונה מבקשים בני-ישראל שייפול פחד "על הרחוקים", אלה אדום ומואב, ולאחר מכן "על הקרובים", יושבי כנען, שעמם יצטרכו להילחם כדי לכבוש את הארץ.

סדר זה מתקיים גם במלחמת היצר התמידית שבנפש האדם. בכלל, מלחמות ישראל עם האומות רומזות למלחמת היצר, וכשם שהמלחמה עם האומות מתחלקת ל'רחוקים' ול'קרובים', כך מתקיימת חלוקה זו גם בנפש האדם, במלחמה הקבועה מול יצר הרע.

ה'רחוקים' – אלה יצרים ותאוות שיהודי, מעצם טבעו, רחוק מהם. רק אם שקע בריבוי תאוות קלות יותר, הוא עלול ליפול ברשתם ולהיגרר אחריהם.

'קרובים' – אלה המידות הרעות והתאוות המצויות, שיש אפשרות קרובה יותר שהאדם ייכשל בהן. עיקר מלחמת היצר היא אפוא להתגבר על ה'קרובים'.

כדי להצליח במלחמה זו זקוקים לסיוע מלמעלה, כפי שנאמר "אלמלא הקב"ה עוזרו – אין יכול לו" (ליצר-הרע). וזה מה שנאמר "תיפול עליהם אימתה ופחד" – הקב"ה מפיל אימה ופחד על יצר הרע, שלא יוכל להתגבר ולשלוט על היהודי.

הסדר בזה הוא, שבתחילה נופלת אימה 'על הרחוקים': בראש ובראשונה עוזר הקב"ה לאדם שלא ייגרר אחרי התאוות הרחוקות ממנו. לאחר מכן הוא עוזר לו עוד יותר, 'על הקרובים' – נופל פחד על יצר הרע, שלא יוכל להתגבר על האדם גם בתאוות הקרובות אליו, ועד שהקב"ה נותן לאדם כוח לכבוש לגמרי את יצרו הרע, ועוד יותר – להפכו לטוב, כמאמר חז"ל: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך – בשני יצריך", שגם יצר הרע יגיע לידי אהבת ה'.

(על-פי לקוטי שיחות כרך לו, עמ' 65)

בס״ד

ממתק לשבת פרשת בשלח תשע"ט 2019

הבעל שם טוב יצא פעם עם קבוצה מתלמידיו למסע, הם עצרו ליד בית קטן, הבעל שם טוב דפק בדלת וביקש להתארח אצלם כי הם נתקעו בדרך, היהודי ששמו משה קיבל אותם במאור פנים הזמין אותם לשבת ולאכול, לאחר הארוחה המשיכו לדבר בדברי תורה ואז כבר נהיה לילה והבעל שם טוב הציע שיאכלו שוב ואז ביקש אם אפשר לישון אצלם. למחרת אכלו שוב ארוחות בוקר, צהריים וערב ושוב נשארו לישון ומשה לא מתלונן ונותן להם את כל מה שיש בבית, אחרי ארבעה ימים הבעל שם טוב הודה לו מאוד על האירוח ויצא לדרכו עם תלמידיו ולהפתעתם אפילו לא נתן לו שום תשלום.
מיד עם צאתם פנה משה לאשתו ואמר לה ״איזו זכות יש לנו שזכינו לארח אנשים רעבים בביתנו כמה ימים ועשינו חסד גדול״. האשה מיד אמרה לו ״אמנם זו מצווה אבל עם מצוות קשה ללכת למכולת אין לנו אוכל לתת לילדים״, נעמד משה בפינה ופנה לה' בתפילה "רבונו של עולם אתה יודע שאני לא אוהב לבקש הרבה אבל בשביל אשתי והילדים תן לי משהו שלא יהיו רעבים". מיד כשגמר את תפילתו הוא שומע דפיקות בדלת, עומד שם איוון שהיה פעם גר בשכונה ומבקש ממשה שיתן לו משהו לשתות, משה מסביר לו שאין לו כלום בבית, איוון מוציא מטבע זהב, נותן למשה ואומר "לך תקנה לכם אוכל ולי שתיה ונשב ביחד" משה רץ בשמחה וחוזר עם אוכל למשפחה ושתיה לאיוון, למחרת איוון חוזר ואומר היה מאוד נעים אתמול קח שוב מטבע ונחזור על זה, אחרי כמה ימים איוון אומר למשה במקום שאני כל יום יביא לך מטבע בוא תראה איפה הכסף שלי, תבנה לי בקתה לידך ונחיה ביחד, מאותו יום רווח למשה ולמשפחתו, עברו עוד כמה חודשים ויום אחד איוון נפטר ומשה ירש את כל הרכוש הגדול, הוא קנה סוס ועגלה משובחים והחליט לנסוע לבעל שם טוב כשהגיע אמר לו הבעל שם טוב "אתה לא זיהית אותי כשהייתי בביתך עם תלמידיי, דע לך שראיתי בעיני רוחי שנגזר עליך להיות עשיר אבל היתה רק בעיה אחת שאף פעם לא ביקשת, לקחתי על עצמי עבודה קשה לרוקן לך את הבית עד שלא תהיה לך ברירה וכשסוף סוף התפללת הגיע אליך השפע שחיכה לך.
**
בפרשת השבוע מסופר שעם ישראל ראו את המצרים רודפים אחריהם והתחילו לצעוק אל ה', הצעקה הזו לא כל כך מובנת, הרי ה' הבטיח להם שיביא אותם לארץ והם ראו עכשיו את הנסים הגדולים שעשה להם אז אם הם מאמינים בה' אין סיבה לצעקה ותפילה הרי הוא יקיים את הבטחתו ואם הם לא סומכים עליו מה התועלת בתפילתם?.

על השאלה הזו עונה רש"י ש"תפשו אומנות אבותם" אומנות זו התעסקות קבועה של אדם זה לא משהו שלפעמים הוא עושה אלא זו הרגילות שלו, אבותינו אברהם יצחק ויעקב היו מתפללים בצורה קבועה כאומנות, לא רק שהיתה להם בעיה,
עם ישראל תפסו אומנות אבותיהם הם התפללו מהלב בגלל הצורך להיות קרובים לה', ברור שהם האמינו שהשם יביא אותם לארץ כפי שהבטיח אבל ברגעים מיוחדים אלו בהם הן חווים את הנסים והנפלאות הם הרגישו צורך להתקרב לה' ועשו זאת באמצעות התפילה.
מכאן אנחנו צריכים ללמוד על כוחה של תפילה, עלינו להתרגל להתפלל לא רק כשחסר לנו משהו אלא כעיסוק קבוע של קשר בינינו לבין הקב"ה ובטוח שכשנתפלל ייתקבלו תפילותנו ונקבל הרבה שפע.
יהי רצון שתתקבל תפילת כל עם ישראל שיבנה בית המקדש ונזכה לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך !

קריוקי  על שום מה?

אלפי שנים לפני טרנד הקריוקי  שכבש בסערה את העולם המוזיקלי, והפך כל אחד מהציבור לזמר קטן, כבר יצר עם ישראל את אירוע השירה בציבור הגדול והמכונן בהיסטוריה, אחר הנס הגדול שאירע להם, על שפת הים. על שם כך נקראת שבת זו, בה אנו קוראים בפרשה את סיפור קריעת ים סוף ושירת הים, בשם 'שבת שירה'.

מספרים על ילד שהתבקש לצייר את קריעת ים סוף והגיש למורה דף ריק באומרו: הים נבקע, המצרים טבעו והיהודים כבר עברו, אז נשאר דף חלק…

על מהי השירה והשמחה הגדולה כעת? איזה מסר לחיים מלמדת אותנו אותה קריעת ים היסטורית?

הפרשה מסתיימת בסיפורו של עמלק שבא להלחם בישראל. 'עמלק' בגימטרייה 'ספק' (-240). דרכו של היצר היא לזרוע ולהטיל ספקות ובכך לצנן את ההתלהבות ולכבות את מנועי העשייה.
כך גם כשעמדו ישראל על שפת הים, כשהמצרים רודפים מאחריהם, התחילו ויכוחים וספקות האם להלחם, להתפלל או לשוב למצרים, והמסר מאלוקים היה לנוע קדימה. וכך, רק כשנחשון בן עמינדב קיבל החלטה אמיצה ופרץ קדימה לתוך המים, התרחש הנס והמים נבקעו.
על כך באה השמחה והשירה הגדולה, "אין שמחה כהתרת הספקות".

"תשועה ברוב יועץ". כשיש ספק, מותר וצריך לחשוב ולהתייעץ (עם רב/יועץ/בעל מקצוע/ידידים מביני עניין וכו'), אך בשורה התחתונה מי שמאמין לא מפחד להתקדם ולנוע, מתוך בטחון ואמונה בהשם ובצדקת הדרך. לא רק שהוא לא פוחד, הוא גם שר בציבור…

הדפס או שתף ברשתות החברתיות וגם בוואצ-אפ
  •  
  •  
  • 35
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
    35
    Shares

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. השבת פרשת בשלח
    (ילדים הופכים ים לחומה)

    פרשתנו מתארת את נס קריעת ים-סוף. הנס קרה לאחר שבני-ישראל נדחקו למצוקה, כאשר הים לפניהם והמצרים רודפים אחריהם. ואז קרה הנס הגדול: הים נבקע לפניהם, והמים ניצבו כמו "חומה מימינם ומשמאלם". המכשול עצמו, הים, נהפך לחומה שהגנה על עם-ישראל.

    בזכות מה זכו בני-ישראל לנס כזה? – בזכות הילדים. חז"ל מספרים על הילדים שהיו ביציאת מצרים, ש"הם הכירוהו (את ה') תחילה". אמנם היו שם משה ויהושע וכל גדולי וזקני ישראל, אבל מי שהכיר ראשון את הקב"ה היו דווקא הילדים. אותם ילדים, שנולדו וגדלו בתוך שעבוד מצרים, אבל זכו לחינוך המתאים – הם שהכירו ראשונים את הקב"ה, והורו באצבע: "זה א-לי ואנווהו"!

    הילדים הללו גדלו בתוך גלות מצרים, חשו היטב את היותם "המעט מכל העמים", הרגישו שאורחות החיים המצריים נוגדים את אורח-החיים היהודי; ואף-על-פי-כן דבקו ביהדותם והיו גאים בה. בכוח החינוך הזה לא היססו לעזוב את 'סיר הבשר' ולצאת למדבר הגדול והנורא, אפילו בלי צידה מספקת, מתוך ביטחון מוחלט בקב"ה. לכן זכו להכיר ראשונים את הקב"ה ולהיות אלה שבזכותם נבקע הים.

    כאשר יש ילדים כאלה, אין סיבה להיבהל מכך ש"מצרים נוסע אחריהם"ומהעובדה שבני-ישראל מוקפים מכל עבריהם על-ידי הים והמדבר. עם ילדים כאלה אפשר ללכת בתוך הים, עד שהים עצמו נקרע לפניהם.

    בקריעת ים-סוף קרה דבר מיוחד: לא זו בלבד שהמכשול (הים) הוסר, אלא שהוא עצמו נעשה חומת-מגן על עם-ישראל – "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". זו הדרגה העליונה ביותר של ביטול ההפרעות, ואף דבר זה בא בזכות הילדים. כאשר מחנכים ילדים לכך שהם יקראו ראשונים "זה א-לי ואנווהו", נעשות ההפרעות עצמן חומה שמגינה על ישראל.

    כאשר ילד יהודי יודע שהמציאות היחידה היא המציאות של הקדושה והוא מרגיש בפשטות ובטבעיות ששום דבר אינו יכול להפריע לו למילוי רצון-ה', הוא זוכה שכל ההפרעות אכן נופלות ונעלמות, ועוד יותר מזה – שהן עצמן מסייעות לו בעבודת-ה'.

    לא רק ביציאת מצרים נזקק העם היהודי לנס על-טבעי כזה. בכל דור ודור אנו זקוקים לניסים. עם-ישראל דומה תמיד לכבשה אחת בין שבעים זאבים, וכל בסיס קיומו הוא בעצם על-טבעי, מין נס מתמשך, כמו קריעת ים-סוף.

    כדי לזכות תמיד לנס זה, שיבטיח את הקיום היהודי, צריך לחנך ילדים ללימוד התורה שבכתב והתורה שבעל-פה וגם לשמירת מנהגי ישראל הקדושים; ואז נזכה לראותם קוראים מאליהם "זה א-לי ואנווהו" עוד לפני הוריהם וסביהם!

    (על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 523)

    שבת שלום!!!

    לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה

כתיבת תגובה

tzvika770

 אוהב לארח בשישי אצל צבי לקרוא על הפרויקט לחצו כאן | אוהב לצלם מוצרים ואוכל ב PHOTO-FLARE אוהב תורה ויהדות אוהב טכנולוגיה ואינטרנט. ואם תחפשו בגוגל מי הבונה האתרים הכי טוב בניו יורק תמצאו אותי :) לחצו כאן לבדיקה. ליצירת קשר איתי כתבו לי פה באתר מרכז ניו יורק בתגובות.