"קשה עורף" – בקדושה
בפרשתנו וארא כתוב שלפני התחלת המכות "ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה" (ז, יד). ופירש רש"י "כבד – תרגומו יקיר, ולא אתיקיר". ויש לבאר זה בעבודת האדם לקונו:
כבדות הלב בפשטות ענינה – עקשות הלב, שאינו מתפעל משום דבר, וגם כששכלו מורה לו שצריך להתנהג באופן הפכי, וגם הרגש שבלבו נוטה לצד אחר – הרי הוא מתעקש שלא לשנות את הנהגתו. וזהו ענינה של "קליפת" פרעה – פרעה אותיות 'הערף' (ל"ת ושער הפסוקים להאריז"ל פ' וישב (מ, א) ובכ"מ), המורה על עקשות, "קשה עורף".
ומוסיף רש"י "יקיר ולא אתיקיר", כי עקשות יכולה להיות בשני אופנים: א. ההנהגה באופן של עקשנות. ב. שהאדם הוא עקש בעצם. היינו, שאין זה רק שמתנהג בעקשנות, אלא שהוא אדם עקשן, ובדרך ממילא כל ענין אצלו הוא באופן של עקשות. וזהו מה שפירש רש"י "יקיר ולא אתיקר", כי אצל פרעה, לא הי' רק הנהגה של עקשות "אתיקיר", ולא הי' צריך להתגבר על עצמו כדי להתעקש כנגד הקב"ה, אלא הוא הי' "כבד" (עקשן) בעצם.
והנה, כדי לבטל עקשות ו"כבדות" זו של פרעה, צריך להשתמש בענין ה"כבדות" שבקדושה, שהרי ידוע שכדי לבטל מדה רעה וכיו"ב הרי זה ע"י "מינה ודוגמתה" – במדה דוגמתה בצד הקדושה (ראה תניא פל"א). וענין ה"כבד" בקדושה, הוא קבלת עול מלכות שמים. והיינו, עבודת האדם באופן שאינו מייסד את עבודתו את ה' על שכלו ורגשותיו, אלא עובד את ה' מתוך קבלת עול מלכות שמים, גם כשזה נגד שכלו ומדותיו. וזהו "עקשות" ו"כבדות" דקדושה.
והנה, גם בקבלת עול ישנן שתי מדריגות: א. אדם שאין לו חשק ורצון בעבודתו ית', ומ"מ כופה את עצמו לקיים רצון ה' היפך רצונו וטבעו. ב. קבלת עול שלמעלה מכל כחות נפשו, והיינו שאין עבודתו את ה' מדודה לפי ערך מדת הבנתו והשגתו בגדלות הא-ל או מדת אהבתו ויראתו לה', אלא הוא מוסר את עצמו לה' מכל וכל, בלי מדידה והגבלה, ולמעלה מטעם ודעת.
וזהו מה שמפרש רש"י "כבד – תרגומו יקיר ולא אתיקר", שגם כאשר "מתרגמים" ומפרשים את ענין ה"כבדות" בקדושה, שענינו העבודה דקבלת עול, הנה בזה עצמו צריך להיות "יקיר ולא אתיקר". כי, כדי לבטל כבדות דפרעה, שהוא עקשן בעצם, לא מספיקה עבודת ה' בקבלת עול ב"פועל", הפעולה דקב"ע – "אתיקיר", אלא צ"ל עבודת ה' מתוך קבלת עול עצמית, "יקיר".
(ע"פ לקוטי שיחות חל"א עמ' 31 ואילך)
