3 תגובות

1. לכבוד יום הילולת כ"ק הצמח צדק הדליקו נר והקדישו לימוד זה לכבודם:
   נדליק נר לכבוד רבי מנחם מענדל שניאורסון בן רבי שלום שכנא והרבנית דבורה לאה זיע"א
   ונקרא מציטוטיו המחכימים:
   *רבינו טבע את הפתגם הכל כך מפורסם -חשוב טוב יהיה טוב !
   *מי שמקפיד לחשוב רק מחשבות משמחות, נזהר מלדבר דיבורי עצבות ומרה שחורה, ומתנהג כאילו הוא שמח – סופו להיות שמח באמת"
   *מי שעוסק בהשכלה של חסידות בלבד ואינו עוסק בעבודת התפילה לפי ערך ואופן ידיעתו בהשכלה של חסידות, הנו עשיר הפורט את עשירותו למטבעות מזוייפות.
   *אדם המונח בעניינים גשמיים – גרוע הוא מבעל חי
   *הוכח תוכיח' דינו כמה שנאמר 'המול ימול'. כשם שמצוות מילה חייב אדם למול תחילה את עצמו כדי שיהיה רשאי למול אחרים, כך אין אדם רשאי להוכיח אחרים אלא אם כן הוא מוכיח תחלה את עצמו
   *ה"צמח צדק" אמר לר' הענדל ביחידות: "זוהר" מרומם את הנפש, מדרש מעורר את הלב, ותהלים בדמעות – מדיח את הכלי.

2. י"ג ניסן – יום הסתלקות רבנו ה"צמח צדק" רבי מנחם מענדל שניאורסון האדמו"ר השלישי של חב"ד ! לפניכם מספר נקודות על חייו ופועלו מאוחר יותר הערב אעלה ב"נ לימוד לכבודו :
   *רבנו מנחם מענדל נקרא על שם רבי מנחם מענדל מויטבסק(תלמיד וראש החסידים לאחר פטירת המגיד מזריטש)
   הרבי מליובאוויטש נקרא על שמו של הצמח צדק ואביו של הרבי הוא בן נינו 🙂
   *בהיותו בן שלוש, נפטרה אמו וכבקשתה האחרונה, מנחם מענדל אומץ על ידי סבו, אדמו"ר הזקן שחבבו מאוד,וקירבו מאוד, והיה דואג שתמיד יהיה בקרבתו, מנחם מנדל היה יושן בחדרו של הסבא, ועד חתונתו היה הבעל ה'תניא' מכסהו בטליתו בזמן ברכת כוהנים.
   * בהיותו בגיל שמונה שנים בלבד פנה האדמו"ר הזקן לבנו האדמו"ר האמצעי והציע לו לשדך את ביתו חיה מושקא למנחם מנדל, תחילה היסס האדמו"ר האמצעי, מכיוון שמנחם מנדל הסתיר את קדושתו וגדלותו בתורה, והיה משחק עם כל הילדים, לכן אמר לאביו, שהוא לא רואה בו שם חידוש מיוחד, שהרי הוא משחק עם כל הילדים בני גילו, קרא לו הרבי והיקש ממנו ללמוד בחצי שעה הקרובה דף גמרא עם פרוש רש"י ותוספות, ולאחר מכן יערוך לו בחינה מקיפה על הדף, הנער החל ללמוד, ולאחר רבע שעה בלבד כבר היה בחוץ, כשהוא ממשיך לשחק עם חבריו, האדמו"ר האמצעי פנה לאביו ואמר לו: אבא, ראה, מנחם מנדל כבר חזר לשחק עם חבריו! פנה הרבי אל הילד ושאל אותו מדוע הפסקת ללמוד? הרי חלפה רק רבע שעה? ענה מנחם מנדל ומה אעשה שכבר למדתי היטב את כל הדף! ואכן במבחן שנערך לו הוכיח הנער ידיעות מקיפות על כל הדף, וזאת לאחר לימוד בזמן קצר מאוד!
   *בהיות אדמו"ר הצמח צדק בן ארבע עשרה שנה, התחתן בעיר ליאדי עם בת דודתו, מרת חיה מושקא שניאורסון, בתו של אדמו"ר האמצעי.
   *רבינו ברח מכל מאודו מכבוד ושררה
   *. לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ד, פרש הצמד צדק מעיסוקיו הרבים ולמד תורה בהתמדה רבה עד לשנת תקפ"ז.
   *לפני הסתלקות האדמו"ר האמצעי שאלו אותו החסידים: "כיצד הרבי ישאיר אותנו כצאן ללא רועה?" אמר לו הרבי: "הלא עמכם חתני הרב הגאון רבי מנחם מנדל שיחיה, הוא יהיה לכם לרועה נאמן", זמן קצר לאחר שאמר זאת האדמו"ר האמצעי הוא הסתלק לבית עולמו בדרכו מהאדיטש שם התגורר לעיירה ניעזי'ן.
   *כשהגיעה המשלחת לפני הצמח צדק וביקשו ממנו להיות אלוף לראשם סירב נחרצות, ואמר שלפי דין תורה מגיע לדודו רבי חיים אברהם שנאורי בנו של בעל ה'תניא' ואחיו של האדמו"ר האמצעי למלאות את מקום אחיו, כששמע זאת רבי חיים אברהם עלה בעצמו לצמח צדק וביקש ממנו לקבל על עצמו את הנהגת הציבור הקדוש, למרות זאת עמד הצמח צדק בסירובו והציע תחתיו את כמה מנכדי הבעל ה'תניא'.עד שבאו לפניו שלושה מגדולי החסידים: רבי פרץ חן, רבי הלל מפארטיש, ורבי יצחק אייזיק מויטבסק והתחננו לפניו שיקבל על עצמו את הנהגת הציבור הקדוש, נאות הצמח צדק אולם הציב תנאי: שלא יפריעו לו בשאלת עצות בעיניים גשמיים, מיד אמר רבי ההלל מפארטיש: "חסידים רוצים לשמוע חסידות". זמן קצר לאחר הסכמתו החל הצמח צדק לומר חסידות לפני החסידים, והנהיג את החסידות ביד רמה.
   *הצמח צדק היה מסור עד מאוד לעדתו ולחם מלחמות ה' ברמה, בשנת תר"ג ביקשה הממשלה הרוסית להכניס תיקונים ביהדות וזאת עקב השפעתם הגדולה של ה'משכילים' על שר הפנים, בוועידה שיזם שר הפנים הרוסי, ועידה שתעסוק בנושא הרגיש, הוזמן רבנו בתור נציג הקהילה החסידית, לפני הועידה נסע הצמח צדק לציון אביו וזקנו שם השתטח בתפילה וזעקה שזכותם של אבותיו הקדושים תעמוד לו במלחמה המסוכנת שהוא עומד בפניה, כיוון שתוכניתם של ה'משכילים' הייתה להוכיח כי הצמח צדק מורד במלכות ובכך להכניסו למאסר ממושך במהלך ימי הועידה נלחם הצמח צדק בכול כוחו על מנת להוכיח שאסור בתכלית האיסור להכניס שינויים ולו הקלים ביותר ביהדות, רב חרדי נוסף שהיה בוועידה שראה כיצד מסכן הצח צדק את עצמו פנה אליו ושאל: "כל דבר יש לעשותו על פי תורה, והיכן מצינו בתורה שצריכים למסור את הנפש ממש כשמדובר בענייני השכלה?" ענה הצמח צדק ואמר: מסירות נפש, אין אנו מוצאים בתורה ואילו קידוש השם כן, וקידוש השם אין לו שיעור".
   במהלך הועידה נעצר הצמח צדק עשרים ושתים פעמים! בגלל שהביע את דעתו התקיפה ללא חת, בכל הקהילות היהודיות נערכו באותן הימים עצרות תפילה וזעקה להצלחת מאבקו של הצמח צדק, ואכן מאבקו של הצמח צדק נחל הצלחה אדירה, כשגזרת הלימודיים הכללים לילדי ישראל בוטלה, דרך לימודים אלו קיוו המשכילים להכניס את ארסם לילדי ישראל, כמו כן הותר לימוד חסידות ברבים.
   *רבנו נלחם בגזירת הקנטונסטים בכל כוחו, והיה פועל לפדות ילדים יהודים הצבא בכל מני פעולות שסיכנו אותו מאוד, כדים מורד במלכות, עם זאת לא הרפה מכך, וזכה להציל יהודים רבים.
   *הצמח צדק היה פעיל מאוד בהתרת עגונות, ומכל האזור היו שולחים אליו על מנת לסייע הנושא רגיש זה.
   *בימיו גדלה והתרחבה חסידות חב"ד, הצמח צדק הקים עיירה מיוחדת הנקראת 'שצעדרין' ויישב שם כשלוש מאות משפחות של חסידי חב"ד, על כך קיבל עיטור מיוחד ממשלת רוסיה.
   *בחודש כסליו שנת תר"כ חלה מאוד הצמח צדק ומחתו הקשה נמשכה במשך שש שנים רצופות, ברב ראש חודש תשרי התקשה לדבר, בי"ב ניסן לקראת ערב נחלש מאוד, ושכב על מיטתו כשהוא מוקף בחסידיו הרבים שהתפללו וקרעו שערי שמים לרפואתו, באור ליום חמישי י"ג ניסן בחצות לילה הסתלק הצמח צדיק לגני מרומים, ונטמן בבית החיים בליובוואיטש.
   *לצמח צדיק שבעה בנים ושתי בנות, כשכל בניו ובנותיו היו גדולים ומופלגים בתורה וביראת שמים, כשלושה מהם הקימו חצרות חסידות בנוסח חב"ד, בנו ממשיך דרכו היה האדמו"ר המהר"ש רבי שמואל זי"ע שהמשיך בדרכו לפתח והגדיל את חסידות חב"ד.
   וכל אלו הם כגרגר בחול הים על רבינו הצמח צדק זכותו תגן בעדינו אמן !

3. לכבוד יום הילולת כ"ק הצמח צדק ומרן רבי יוסף קארו אנא הדליקו נר והקדישו לימוד זה לכבודם:
   נדליק נר לכבוד רבי מנחם מענדל שניאורסון בן רבי שלום שכנא והרבנית דבורה לאה זיע"א
   ונקרא מציטוטיו המחכימים:
   *רבינו טבע את הפתגם הכל כך מפורסם -חשוב טוב יהיה טוב !
   *מי שמקפיד לחשוב רק מחשבות משמחות, נזהר מלדבר דיבורי עצבות ומרה שחורה, ומתנהג כאילו הוא שמח – סופו להיות שמח באמת"
   *מי שעוסק בהשכלה של חסידות בלבד ואינו עוסק בעבודת התפילה לפי ערך ואופן ידיעתו בהשכלה של חסידות, הנו עשיר הפורט את עשירותו למטבעות מזוייפות.
   *אדם המונח בעניינים גשמיים – גרוע הוא מבעל חי
   *הוכח תוכיח' דינו כמה שנאמר 'המול ימול'. כשם שמצוות מילה חייב אדם למול תחילה את עצמו כדי שיהיה רשאי למול אחרים, כך אין אדם רשאי להוכיח אחרים אלא אם כן הוא מוכיח תחלה את עצמו
   *ה"צמח צדק" אמר לר' הענדל ביחידות: "זוהר" מרומם את הנפש, מדרש מעורר את הלב, ותהלים בדמעות – מדיח את הכלי.
   נדליק נר לכבוד רבינו מרן יוסף קארו בן רבי אפרים ע"ה ,בעל השולחן ערוך – הספר נחשב אחד החיבורים החשובים בעולם ההלכתי היהודי, משמש כעמוד תווך המעגן ומעצב את כל אורח החיים היהודי, על פי ההלכה הפסוקה. לימוד ההלכות חשוב כל כך ונאמר
   כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא""
   • יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר." ~שולחן ערוך אורח חיים א א
   • "ראוי לכל ירא שמים, שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש."~שולחן ערוך אורח חיים א ג
   • "טוב מעט תחנונים בכוונה, מהרבות בלא כוונה."~שולחן ערוך אורח חיים א ד
   הלכת שבת:
   *שַׁבַּת קֹדֶשׁ הוּא הָאוֹת הַגָּדוֹל וְהַבְּרִית, שֶׁנָּתַן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא, לָדַעַת כִּי בְּשֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְשָׁבַת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהוּא יְסוֹד הָאֱמוּנָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שְׁקוּלָה שַׁבָּת כְּכָל הַמִּצְוֹת. כָּל הַמְשַׁמֵּר אֶת הַשַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַשַׁבָּת, כְּאִלּוּ כָּפַר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ)רמב"ם סוף הלכות שבת ומגיד משנה שם, וחיי"א ריש הלכות שבת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּעֶזְרָא, וְעַל הַר- סִינַי יָרַדְתָּ וְגוֹ' וַתִּתֵּן לָהֶם מִֹשְפָּטִים יְֹשָרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת וגוֹ', וְאֶת שַׁבַּת קָדְֹשְךָ הוֹדַעְתָּ לָהֶם
   מהלכות מדות והנהגות טובות:
   *הָאֲנָשִׁים חֲלוּקִים הֵם בְּדֵעוֹתֵיהֶם – פֵּרוּשׁ בְּטִבְעֵיהֶם, יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה כּוֹעֵס תָּמִיד, וְיֵשׁ שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו, וְאֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל, אוֹ שֶׁהוּא כּוֹעֵס פַּעָם אַחַת בְּהַרְבֵּה שָׁנִים. יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא גְּבַהּ לֵב בְּיוֹתֵר, וְיֵשׁ שֶׁהוּא שָׁפַל רוּחַ בְּיוֹתֵר. יֵשׁ שֶׁהוּא בַּעַל תַּאֲוָה, ֹשֶלֹא תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ מֵהֲלֹךְ בְּתַאֲוָה, וְיֵשׁ שֶׁהוּא לֵב טָהוֹר מְאֹד, וְלֹא יִתְאַוֶּה אֲפִלּוּ לִדְבָרִים מְעַטִּים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶם. יֵשׁ בַּעַל נֶפֶשׁ רְחָבָה, שֶׁלֹּא תִּשְׁבַּע נַפְשׁוֹ מִכָּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וְיֵשׁ ֹשֶהוּא מְקַצֵּר נַפְשׁוֹ, וְדַי לוֹ אֲפִלּוּ דָּבָר מוּעָט, שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ וְלֹא יִרְדֹּף לְהַשִּׂיג דֵּי צָרְכּוֹ. יֵשׁ שֶׁהוּא מְסַגֵּף עַצְמוֹ בָּרַעַב. וְקוֹבֵץ עַל יָדוֹ, וּמַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלוֹ אוֹכְלוֹ בְּצַעַר. וְיֵשׁ שֶׁהוּא מְפַזֵר כָּל מָמוֹנוֹ, וְכֵן בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת, כְּגוֹן מְהוֹלָל וְאוֹנֵן כִּילַי וְשׁוֹעַ אַכְזָר וְרַחְמָן רַךְ לֵבָב וְאַמִּיץ לֵבָב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן
   זיע"א