לבוא אל ה"תיבה" – ולצאת ממנה
בקשר עם הכתוב בפרשתנו "בא אתה וכל ביתך אל התיבה" (ז, א), מפורסמת היא תורת הבעל שם טוב על פסוק זה (הובא בהוספות ל'כתר שם טוב' ס"ח ואילך. ובכ"מ), אשר "תיבה" רומז לתיבות התורה והתפילה, והפירוש "בא אל התיבה" הוא שיהודי צריך "לבוא" ולהכניס את עצמו בתוך תיבות התורה והתפלה.
ולכאורה הדבר פלא, דהרי בהמשך הפרשה (ח, טז) מצווה הקב"ה לנח – "צא מן התיבה"! ולפירוש הבעש"ט, ש"תיבה" קאי על התיבות הקדושות דתורה ותפילה – איך ייתכן הדבר?
אלא שבאמת כך הוא הסדר בעבודת האדם, שמצד הכוונה של "דירה בתחתונים" נדרש הוא לצאת מהתבודדתו והסתגרותו בחדרו עם תיבות התורה והתפילה, ולהביא אל העולם כולו את אור הקדושה.
יחד עם זה, מוכרחת ההכנה של "בא אל התיבה". כלומר: ראשית כל צריך יהודי להשקיע עצמו בתוך ה"תיבה" דתורה ותפילה, ולהיות שם משך זמן של "שנה תמימה" (פרש"י פרשתנו ח, יד), הכוללת בתוכה את כל שינויי הזמנים האפשריים; ואז, כאשר חדור הוא בתורה ובתפילה ובכל הפרטים, יש בידו הכח לעבודה ד"צא מן התיבה" – שיוצא לעולם התחתון ומקדשו להיות "דירה לו יתברך".
(ע"פ שיחת מוצש"ק פ' חיי שרה תש"מ וש"פ נח תשמ"ה)
