א' תשרי (9.9)
יום א' של ראש השנה
שלמות ההמלכה של ה'
תוכנו הפנימי של ראש השנה הוא קבלת מלכותו של הקדוש ברוך הוא על ידי בני ישראל. כפי שנאמר בגמרא (ראש השנה טז, ב): "אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני [בראש השנה] מלכויות, כדי שתמליכוני עליכם". שלמות מלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם תהיה בזמן ועל ידי מלכותו של המלך המשיח. לפיכך, גם אצל המלך המשיח נדרשת קבלת מלכותו על ידי העם בהכרזת "יחי המלך", כדי שיוכל להתגלות לעיני כל ולהביא את הגאולה. ויש לעשות זאת בשמחה ובזריזות.
(ע"פ שיחת ערב ר"ה תשנ"ב, ב' ניסן תשמ"ח)
ב' תשרי (10.9)
יום ב' של ראש השנה
השירה של ימות המשיח
בראש השנה נוהגים לשיר את ניגוניהם של כל אדמו"רי חב"ד, תוך הזכרת שמותיהם. ניתן לומר ששירה זו מהווה הכנה לשירה שתהיה לעתיד לבוא. על השירה שתהיה בביאת המשיח נאמר: "שירו לה' שיר חדש". מכך שהמילה שיר נאמרה בלשון זכר – שיש בו תוקף חזק יותר, ואילו שאר השירות שהוזכרו בתורה נזכרו בלשון נקבה – שירה, למדו חז"ל על הייחודיות שתהיה בשיר זה, אשר מורה על גאולה שאין אחריה שום גלות נוספת.
(ע"פ שיחת ש"פ ניצבים תשנ"א, יום ב' דר"ה, וש"פ וילך תשנ"ב)
ג' תשרי (11.9)
ההצלה שבדין
הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מכונים ימי הדין, משום שבהם דן ה' את כל הנבראים וכותב וחותם את גזר דינם. סדרי הדין כפי שנקבעו בתורה, כוללים גם את ההוראה (במדבר לה, כד-כה): "ושפטו העדה והצילו העדה". כלומר, תכליתו של המשפט אינה להרע לנידון אלא להכריע את דינו, ובסופו של דבר להביא לו הצלה.
כשם שהקדוש ברוך הוא ציוה עלינו לקיים את מצוותיו – כך הוא בעצמו מקיימן. אם כן גם ה' בעצמו מבצע את הוראת התורה: "והצילו העדה", והוא מושיע את ישראל בימי הדין. בפרט על פי הנאמר במדרש, שכשישראל תוקעים בשופר קם הקדוש ברוך הוא מכסא דין ועובר לכסא רחמים. עד להצלה השלימה והמלאה שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה.
(ע"פ שיחת ערב ר"ה תשנ"ב)
ד' תשרי (12.9)
צום גדליה (נדחה)
שלמות מלכות בית דוד
המאורע הבלתי רצוי שארע עם גדליה בן אחיקם לאחר החורבן נוגע לשלמות מלכות בית דוד. כיוון שתפקידו של גדליה היה לא רק להיות ממונה מטעם המלך על שאירת הפליטה בארץ ישראל, אלא הוא היווה המשך למלכות על עם ישראל. לכן הריגתו של גדליה פגעה בשלמות מלכות בית דוד. תיקון הדבר יהיה כאשר תתגלה מלכותו של מלך המשיח – אשר ימשיך וישלים את מלכות בית דוד.
(ע"פ שיחת ג' תשרי תשנ"ב)
ה' תשרי (13.9)
שלבים בראיית אלוקות
כאשר עברו ישראל בים סוף זכה כל אחד מהם לראות את הקדוש ברוך הוא, עד שיכלו להראות באצבע ולומר (שמות טו, ב): "זה, א-לי ואנוהו". ראית אלוקות כזו של כל העם באופן שווה לא התרחשה שוב מאז.
אמנם, לעתיד לבוא נזכה כולנו לחזות בזיו ה' בדרגה גבוהה יותר מאשר בקריעת ים סוף. כפי שאומר המדרש: "בעולם הזה אמרתם לפני פעם אחת זה א-לי ואנוהו, אבל לעתיד לבוא אתם אומרים פעמיים, שנאמר (ישעיה כה, ט): "ואמר ביום ההוא, הנה אלוקינו זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"
(ע"פ שמות רבה ספכ"ג, הובא בשיחת ערב ר"ה תשנ"ב)
ו' תשרי (14.9)
יום הסתלקות הרבנית חנה, אם כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח
מצוות הנשים המביאות את הגאולה
בשמה של הרבנית חנה רמוזות שלושת המצוות החשובות שניתנו לנשים, ואלו הן: חלה (מצוות הפרשת חלה מן העיסה, ושמירת כשרות המאכלים בכלל), נידה (שמירת טהרת המשפחה כהלכתה) ו-הדלקת הנר (נר של שבת ויום טוב). בזכותן של הנשים הצדקניות הייתה הגאולה ממצרים, ובזכותן עתידה להיות אף הגאולה העתידה. כפי שנאמר (תהילים צח, ג): "זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל", ולא נאמר לבני ישראל. כלומר, הנשים המכונות "בית ישראל" המקיימות ומהדרות במצוות המיוחדות להן, הן אלו שבזכותן תבוא הגאולה.
(ע"פ שיחת ש"פ ניצבים תשנ"א, יום ב' דר"ה וש"פ וילך תשנ"ב, ילקוט שמעוני רות רמז תרו)
חנ"ה
השם חנה רומז לראשי התיבות של שלוש המצוות המתקנות את חטא עץ הדעת הקדמוני. שלושתן שייכות במיוחד לעבודתן של נשות ישראל שבזכותן תבוא הגאולה.
ח' – חלה – כנגד ההקפדה על כשרות המאכלים והמשקאות בבית ומחוצה לו.
נ' – נדה – כנגד המצוות המביאות לטהרת המשפחה היהודית וממילא לטהרתו של עם ישראל כולו.
ה' – הדלקת הנר – בערבי שבתות וימים טובים (לפני השקיעה). כולל חינוך הבנות מגיל שלוש להדליק גם הן ולברך.
מצווה זו מוסיפה אור, כלומר: גילוי אלוקי בעולם.
(יום ב' דר"ה וש"פ וילך, ה'תנש"א)
ז' תשרי (15.9)
ישראל – כוהנים גדולים
בימים אלו שלפני יום הכיפורים היה הכהן הגדול מתכונן לעבודתו בבית המקדש ביום הכיפורים, הכנה זו כללה לימוד ההלכות ומעשה בפועל. הקרבת הקורבנות והעבודה ביום הכיפורים בבית המקדש נראית לכאורה כשייכת לכהן הגדול בלבד. אך האמת היא שלגבי כל על עם ישראל נאמר (שמות יט, ו): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". ומפרש "בעל הטורים" את הפסוק שכל יהודי נחשב כמלך שבכוהנים – דהיינו ככהן גדול. לכן מתפלל כל יהודי את כל סדר תפילתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים, משום שבעבודתו הרוחנית נדרשת ממנו גם עבודה נפלאה זו. בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה, יהיו "כוהנים בעבודתם, ולויים בדוכנם, ובעיקר "ישראל במעמדם". אז יגיע כל יהודי כל השנה למדרגת כהן גדול ביום הכיפורים, ולכן יוכל כל יהודי להיכנס לקדש הקדשים, עם ההכנות המתאימות כמו הכהן הגדול ביום הכיפורים!
(ע"פ שיחות ש"פ וילך תשנ"ב, ש"פ אחו"ק תנש"א ועוד)
שבת נצחית
בין ראש-השנה ליום-הכיפורים (ללא הימים של ראש-השנה ויום-הכיפורים עצמם) ישנם שבעה ימים. המקובל הנודע מצפת, האר"י (האלוקי רבי יצחק) הקדוש אומר, כי כל יום מהם מיועד לתקן את מה שפגמנו ביום זה בכל השבועות בשנה שחלפה, ולהכין אותנו לקראת עבודת-השם ביום זה בכל השבועות בשנה הבאה עלינו לטובה. כלומר: יום ראשון – כנגד כל ימי ראשון שחלפו ושיבואו; יום שני – כנגד כל ימי שני שחלפו ושיבואו, וכך הלאה.
בשבת שבשבוע זה, שהיא כנגד כל השבתות שחלפו ושיבואו, מודגש אפוא במיוחד עיקר עניינה של כל שבת: שלמות ומנוחה האופייניות לגאולה האמיתית והשלמה.
(משיחת שבת פרשת וילך, תשנ"ב)
ח' תשרי (16.9)
התקומה המשולשת
ההשפעה האלוקית המיועדת לרדת לעולם בשנה החדשה נקבעת ומתחילה בראש השנה. אך עיקר גילויה נעשה ביום כיפור. כדברי הפסוק (הושע ו,ב): "יחיינו מיומיים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו". תורת החסידות מסבירה פסוק זה כך: יומיים – הכוונה לראש השנה הנמשך יומיים שבו נשפעת חיות לעולם, וביום השלישי – ביום כיפור מתקיימות המשכות אלו בתוכנו, כנאמר: "ונחיה לפניו". כן הדבר לגבי בית המקדש העתיד להבנות במהרה בימינו, שנקרא בית המקדש השלישי והמשולש. אשר יכלול בתוכו את החיות של בתי המקדשות שקדמו לו, אך יהיה נצחי וקיים לעד.
(עפ"י "ברכת התמימים" ערב יום כיפור תשנ"ב)
זעקת הדומם
נכון להיום, הדומם אינו מדבר וגם נתפס כבלתי מרגיש וכחסר מודעות. אולם זו תחושה מוטעית. לעתיד לבוא ידברו גם חפצים דוממים ואז ניווכח כי הם קולטים היטב מה מתרחש בסביבתם וכי יש להם דעה על כל דבר. וכמו שנאמר: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". האדמה, למשל, תפצה את פיה ועלולה לבוא אלינו בטענה: אם בשעת הליכתכם לא עסקתם בעבודת השם – מי אתם שתדרכו עלי?!
('היום יום', ט"ו אדר א)
ט' תשרי (17.9)
ערב יום הכיפורים
מסעודת מצווה לסעודת משיח
האכילה בערב יום הכיפורים היא מצווה, ולכן מנהג ישראל להרבות בסעודות ביום זה. זאת משום שחז"ל אמרו (יומא פא, ב): "כל האוכל ושותה בתשיעי (ב-ט' תשרי) מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח אומר, שאנו מצפים שסעודות אלו שהם סעודות מצווה יתחברו עם הסעודה שיעשה הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא. בסעודה זו נאכל את שור הבר והלוויתן ביחד עם יין המשומר, ונזכה לראות את כל צדיקי הדורות.
(ע"פ שיחת ערב יום כיפור אחרי מנחה תשנ"ב)
אכילה ושתייה ביום-הכיפורים
חגיגות חנוכת בית-המקדש הראשון החלו בח' בתשרי ונמשכו שבועיים ימים. ביום-הכיפורים, שחל בעיצומן של החגיגות, אכלו בני-ישראל ושתו – וכדי להסיר חשש מהלבבות (שמא חטאו בביטול הצום), יצאה משמיים בת-קול: "כולכם מזומנים לחיי העולם הבא" (מועד-קטן ט, א).
גם היום, ברגע שיבוא המשיח וייבנה בית-המקדש השלישי – נחגוג לא פחות מאבותינו ואף יותר, משום שבית זה יהיה נצחי ומפואר בהרבה מקודמיו. כך שאם ייבנה בית-המקדש בסמוך ליום-הכיפורים, סביר להניח שלא נצום בו.
(ספר השיחות תשמ"ט, כרך א, עמוד 12)
י' תשרי (18.9)
יום הכיפורים
שילוב חנוכת בית המקדש ביום הכיפורים
לאחר בנייתו של בית המקדש הראשון בח' בתשרי, ערך שלמה המלך ארבעה עשר ימי שמחה רצופים. בתוך ימי שמחה אלו חל גם יום הכיפורים, וגם הוא נחוג מתוך אכילה שתייה ושמחה. אנו מצפים שהגאולה תגיע תיכף ומיד ממש, ומיד תהיה חנוכת בית המקדש השלישי, שתהיה בוודאי מתוך שמחה רבה, ואז תתבטא השמחה בטהרתה גם מתוך אכילה שתיה. חגיגה כזו ביום הכיפורים תוסיף בו מעלה וקדושה רבה יותר מאשר הוא נחוג כיום. מכיוון שאז תבוא מעלתו של יום הכיפורים לידי ביטוי – אפילו בזמן שבני ישראל אוכלים ושותים בו מתוך שמחה.
(ע"פ שיחת ערב יום כיפור אחרי מנחה תשנ"ב)
לפני שם השם
נאמר, כי ביום-הכיפורים מובטחת לנו כפרה וטהרה: "לפני השם תטהרו". בתורת החסידות מוסבר, כי הטהרה מהעוונות ביום זה מגיעה ממדרגה אלוקית גבוהה יותר משם השם, וזו המשמעות של המילים 'לפני השם' – מעל לשם השם.
ביטוי דומה אנו מוצאים בלשון חז"ל, בקשר להיטהרות שנזכה לה בזמן הגאולה השלמה: "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין… – אביכם שבשמיים".
(בעת 'יחידות' הרב מרדכי אליהו אצל הרבי, ו' מרחשוון תשנ"ב)
י"א תשרי (19.9)
"בשם השם". – אחרי יום כיפור – שנטהרו ישראל מכל העניינים הדבר היחיד שנותר להתחבר עם שם ה'.
הנהגה של גאולה
בנוגע לזמן הגאולה אומר הרמב"ם (הלכות מלכים י"ב, ה): "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות". גם אם כיום קשה לעקור תכונות אלו מן הלב, אך ניתן לפחות להגיע לכך שהמעשים שאנו עושים לא יהיו מוּנַעִים מתחושות של קנאה ותחרות. הנהגה זו על ידינו מהווה הכנה ראויה לזמן הגאולה וממהרת ומזרזת עוד יותר את ביאת משיח צדקנו.
(מתוך שיחת ט"ו תמוז תשמ"ז)
שמחה בתפילה
תמיד חיכו יהודים למשיח, וציפייתם התבטאה ברגשות של כוסף, תשוקה וגעגועים. בזמן האחרון התחדשה גם תחושה עזה של שמחה על הגאולה הקרבה. שמחה הפורצת גם בעת התפילה (במיוחד בקטעים העוסקים בגאולה) ומתבטאת בשירה שְמֵחָה.
(משיחת שבת פרשת בשלח, תשנ"ב)
י"ב תשרי (20.9)
האורות הגנוזים
על ידי קיום מצוות בזמן הגלות אנו ממשיכים אורות אלוקיים עליונים ונעלים לעולם. אלא שלעת עתה אין באפשרותנו לחוש בכך, רק לעתיד לבוא נזכה לראות את פירות מעשינו ועבודתנו בזמן הגלות. הדבר נמשל לאדם שיש לו רכוש יקר ביותר, אשר סגור בכספת נעולה. רכוש זה שייך לו ונשאר בבעלותו אף אם אינו רואה אותו, . כן הדבר בנוגע לאורות העליונים הנמשכים על ידי קיום התורה ומצוותיה, למרות שאין אנו רואים אותם, הם גנוזים בעבורנו ושייכים לנו כבר עכשיו, גם אם איננו יכולים עדיין לראותם. ונתנו לנו גם את ה"מפתח" – להוסיף עוד מצווה, ובכך להכריע את הכף ולהביא את הגאולה השלמה, שאז נוכל לחזות בהם בגלוי וליהנות מהם.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ תצא תשנ"א)
נזהרים כבר עכשיו
בגאולה השלמה יגיעו כל היהודים לטהרה מלאה מכל מיני הטומאות. הכוהנים שבנו מצוּוים גם כעת להישמר מטומאת-מתים (למשל: להימנע מלהיכנס לבית-קברות, או למבנה שבו עשוי להימצא נפטר) – ובכך הם גם מתכוננים אל הטהרה המופלאה הכוללת שתהיה בגאולה.
(משיחת פרשת אחרי-קדושים, תנש"א)
י"ג תשרי (21.9)
יום ההילולא של כבוד קדושת אדמו"ר מהר"ש נ"ע.
"לכתחילה אריבער" – בנבואה
שמו של הרבי המהר"ש הינו כשמו של שמואל הנביא. בקשר לנבואה נאמר שלעתיד לבוא יהיו כל ישראל נביאים (יואל ג, א): "אשפוך את רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם". כלומר, בימות המשיח לא ישררו הגבלות על הנבואה, ולא יבחנו על מי שורה הנבואה – אלא כל בני ישראל יהיו נביאים. השראה כזו של רוח ה' ללא התחשבות בחוקים ובהגבלות מתאימה להנהגתו ופתגמו הידוע של הרבי המהר"ש – "לכתחילה אריבער". כלומר, לא לנסות להתחשב בכל ההגבלות שמסביב ורק אם 'זה לא הולך' ללכת מלמעלה. אלא היהודי צריך ללכת מלכתחילה בדרכו בעבודת ה' – בדרך שאיננה מתחשבת בהגבלות העולם ובמכשולים, ובכך לסלול לבטח את הדרך לגאולה
(ע"פ שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי תשנ"ב)
"ברוך תהיה מכל העמים"
פעם נסע אדמו"ר מהר"ש בדרך בה העוברים ושבים לא הכירוהו. למראה פניו, כרעו כל הגויים ברך והשתחוו לפניו. לאחר מכן הסביר, כי כך מתקיים הפסוק: "ברוך תהיה מכל העמים". כלומר: כאשר יהודי עובד כראוי בהכנת העולם לקראת הגילוי האלוקי של הגאולה, ניכר על פניו הדבר באופן כה מובהק עד שאפילו גויים משתחווים למראהו ומברכים אותו.
סיפור זה התפרסם לכול, כדי להדגיש שלכל יהודי יש הכוח להגיע למדרגה כזו.
(קונטרס חג הסוכות ה'תשמ"ז)
י"ד תשרי (22.9)
ערב חג הסוכות
ניצוץ משיח
נאמר בספר "מאור עיניים", כי לכל יהודי ישנו ניצוץ מנשמת משיח. לכאורה אינו מובן מדוע זקוק כל יהודי לניצוץ זה? הרי כל זמן שאנו נמצאים בגלות אין ניצוץ זה בא לידי ביטוי. התשובה לכך טמונה בדברי חז"ל (שבת עז, ב): "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא ברא דבר אחד לבטלה". על פי כלל זה מובן, שזה שיש לכל יהודי ניצוץ מנשמת משיח הוא במטרה שכל יהודי ינצל את אותו ניצוץ לעבודת ה' המוטלת עליו, ועל ידי זה למהר ולזרז את התגלות משיח צדקנו.
(שיחת ליל שמחת תורה תשמ"ו, לקו"ש חכ"ט עמ' 362)
שמחים בחג וזוכים ל'ראשון'
פעמיים מופיעה המילה "הראשון" בפסוקי התורה שעוסקים בחג הסוכות. פעם אחת, במצוות השביתה ממלאכה בחג: "ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו". ופעם שנייה, במצוות נטילת ארבעת המינים: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר…" (אמור כג).
חז"ל אומרים (פסחים ה, א, על פי פירוש מהרש"א), כי בזכות השביתה ביום הראשון של סוכות נזכה לבניין בית-המקדש, שנקרא ראשון: "…מראשון, מקום מקדשנו" (ירמיה יז), ובזכות השמחה במצוות ארבעת המינים נזכה לשמוח בביאת המשיח, שנקרא גם הוא ראשון: "ראשון לציון" (ישעיה מא).
ט"ו תשרי (23.9)
חג הסוכות. אושפיזין – אברהם אבינו והבעל שם טוב.
ללכת בדרכי האושפיזין
בספר הזוהר נאמר כי בכל יום משבעת ימי חג הסוכות מתארחים בסוכה שבעת הצדיקים אשר נחשבים כרועי עם ישראל, ובכל יום עומד בראש אחד מהם. אורחים אלו מכונים "אושפיזין". כבוד קדושת הרבי הריי"צ (רבי יוסף יצחק, הרבי הקודם) אמר כי ישנם גם שבעה "אושפיזין חסידיים" – שהם מייסדי החסידות ואדמו"רי חב"ד. ביום זה – שבו מתארח בסוכתנו אברהם אבינו, עלינו להשתדל ללכת בדרכיו, ודרכו של אברהם הייתה לפרסם אלוקות בעולם. כמו כן מתארח בסוכתנו גם הרבי הראשון בשושלת החסידות: הבעל שם טוב, אשר עוד בהיותו צדיק נסתר היה מלמד את פשוטי העם להודות לה' ולברך אותו. לכן גם עלינו להפיץ ולפרסם את האמונה בה' בעולם. עד שנגיע לגילוי האלוקות בגאולה, כפי שנאמר (שמות טו, יח): "ה' ימלוך לעולם ועד".
כמו כן, לכבוד האושפיזין שבאים לסוכתנו בשאר ימי החג – נשתדל ללמוד וליישם את דרכיהם ובכך לזרז ולקרב את הגאולה.
(ע"פ שיחת א' דחג הסוכות תשנ"ב)
'הקהל' בבית-המקדש
בזמן שבית-המקדש קיים, מצווה על כל עם ישראל, אנשים, נשים וטף, להתקהל בחג הסוכות שלאחר סיום שנת שמיטה (כמו השנה). במעמד אחדות מרגש, קורא לפניהם מלך ישראל שורה של פרשיות נבחרות מתוך התורה, "למען ישמעו ולמען ילמדו, ויראו את השם אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת".
המעמד התקיים ביום הראשון של חול המועד, בעזרת הנשים של בית-המקדש. במרכז הוצבה בימת עץ גדולה, עליה עמד המלך, קרא את הפרשיות והעתיר ברכות ותפילות על עם ישראל.
(המשך ביום הבא)
ט"ז תשרי (24.9)
'הקהל' גם בגלות
למצוות 'הקהל' יש משמעות גם בגלות, בטרם נבנה בית-המקדש. הרעיון הוא לכנס ולהקהיל יהודים במקום קדוש, באווירה של קדוּשה ולעורר ולפתח אצלם יראת-שמים והקפדה יתרה על מצוות התורה. כל עוד אנחנו בגלות, ניתן לקיים את מנהג 'הקהל' לאורך כל השנה ולאו דווקא בסוכות.
במיוחד, מוטל קיום המנהג על מי שבמעמד מסוים של 'מלך'. כלומר, מנהיג, רב קהילה, מחנך כיתה ואפילו אב למשפחה. רובצת על כתפיו אחריות להקהיל את כל הנמצאים תחת השפעתו – אנשים, נשים וטף – ולחזקם בלימוד התורה ובקיום המצוות. בזכות קיום המנהג, נזכה במהרה להשתתף במעמד 'הקהל' האמיתי – בבית-המקדש השלישי.
(תורת מנחם, תשמ"ח, כרך א, עמוד 96)
חול המועד סוכות. אושפיזין: יצחק אבינו והמגיד ממעזריטש
היגיעה שבלולב
במדרש נאמר כי ארבעת המינים מסמלים ארבעה סוגים בעם ישראל. הלולב – העשוי מעץ דקל עליו גדלים תמרים שיש בהם טעם, מסמל את לומדי התורה שיש בה טעם. נטילת עלי הדקל ולא הפירות מלמדת אותנו שהמטרה העיקרית של לימוד תורה היא היגיעה והמאמץ שמשקיע בה האדם. כפי שנאמר: "יגעת – ומצאת" כלומר, היגיעה עצמה היא העיקר, ועל ידי כך הוא מקבל תוצאה נפלאה, שהיא כמו מציאה שמקבל האדם בלא שהתכוון לכך.
רעיון זה קשור לימות המשיח, שהרי אמרו חכמים: שמציאה ומשיח באים בהיסח הדעת. כלומר כמו שמציאה אדם זוכה לה בהיסח הדעת – שלא ביגיעה, כך משיח היא מציאה שאנו מקבלים בהיסח הדעת. אולם יש להתייגע על מנת לזכות למציאה זו, ואז זוכים לגילויים שלא בערך היגיעה.
(ע"פ לקו"ש ח"ד, שיחה לחג השבועות)
י"ז תשרי (25.9)
חול המועד סוכות. אושפיזין: יעקב אבינו ואדמו"ר הזקן
טעימה משמחת הגאולה
בחג הסוכות נוהגים לערוך ריקודים בשמחה – כשמחת בית השואבה שהייתה נערכת בבית המקדש בעת שאיבת המים שנוסכו על גבי המזבח. השמחה כיום איננה רק כזכר לשמחת בית השואבה, אלא היא כטעימה מן השמחה שתהיה בקרוב בגאולה. כפי שבערב שבת נוהגים לטעום ממאכלי השבת – "טועמיה חיים זכו", כך יש לטעום משמחת הגאולה עוד בזמן הגלות. את השמחה הזו צריך להרגיש בכל אופני השמחה: ריקוד ברגליים, טפיחה בידיים, שירה בפה, נגינה בכלי זמר. על ידי כך מרגישים בכל האיברים ובכל האופנים את שמחת הגאולה המתקרבת.
(ע"פ מעייני הישועה עמ' 332)
במוצאי שביעית – בן דויד בא!
לשנה זו, הבאה לאחר שנת שמיטה, קשר הדוק לגאולה הקרובה, כמו שאמרו חז"ל: "במוצאי שביעית – בן דויד בא" (מגילה יז, ב). התקהלות של רבים מישראל יחד באווירה של קדושה, מזכירה גם היא את הגאולה, עליה נאמר: "קהל גדול ישובו הנה" (ירמיה לא, לז). אם כן, כאשר מתקהלים יהודים רבים בשנה כזו, ובמיוחד מתוך כוונה לעשות זכר למעמד 'הקהל' שבבית-המקדש – על אחת כמה וכמה שמממשים עניין רב משמעות בנושא הגאולה.
י"ח תשרי (26.9)
חול המועד סוכות. אושפיזין: משה רבינו ואדמו"ר האמצעי – רבי דובער
לשמוח ולקרב את הרחוב
על ידי קיום שמחת בית השואבה ברחובה של עיר, פועלים גם על אומות העולם, שרואים את שמחתם של ישראל ומושפעים ממנה. ענין זה יזרז את קיום היעוד המופיע בהפטרת היום הראשון של סוכות (זכריה יד, טז): "והיה כל הנותר מכל הגויים… ועלו מידי שנה בשנה להשתחוות… ולחוג את חג הסוכות".
(ע"פ מעייני הישועה עמ' 48)
'להרקיד' את הרחוב
בכל חג אנו שמחים, אך בחג הסוכות יש מצווה מיוחדת להיות בשמחה: "ושמחת בחגך והיית אך שמח". בבית-המקדש, ערכו בכל לילה במשך החג חגיגות שמחה מופלאות, שנקראו "שמחת בית השואבה" – על שם המצווה לשאוב מים וּלְנַסְכָם (לשפכם) בכל יום של סוכות על גבי המזבח.
גם כאשר נמצאים בגלות ועדיין אין לנו בית-מקדש – מקיימים זכר לשמחת בית-השואבה ושמחים בכל לילה מלילות החג. ראוי לערוך את החגיגות ברחובה של עיר ולרקוד עד שידמה לנו כאילו הרחוב עצמו 'רוקד'. ובזכות השמחה, נזכה במהרה לחוות את השמחה האמיתית, עליה אמרו: "מי שלא ראה את שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו!".
(תורת מנחם, תשמ"ה, כרך א, עמוד 282)
י"ט תשרי (27.9)
חול המועד סוכות. אושפיזין: יוסף הצדיק ואדמו"ר הצמח צדק
לשאוב רוח הקודש
על שמחת בית השואבה נאמר (ירושלמי סוכה רפ"ה): "למה נקראת שמה בית השואבה? שמשם היו שואבים רוח הקודש". כלומר, בשמחת בית השואבה בבית המקדש היו כל ישראל מקבלים גילוי אלוקות נעלה כל כך – גילוי של רוח הקודש. גילוי זה נעשה באופן של שאיבה – שפירושו השפעה באופן נרחב ושופע. גילוי כזה של רוח הקודש ישרור באופן תמידי על כל ישראל בימות המשיח, כפי שנאמר (יואל ג, א): "והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר וניבאו בניכם ובנותיכם".
(ע"פ מעייני הישועה עמ' 127)
'יחידה' מובחרת
בכל יהודי מישראל מפעמת נשמה מיוחדת מעבר לנשמת החיים הרגילה המצויה בבעלי החיים הטהורים. נשמה זו הינה הנפש השנית בישראל הקראת "הנפש האלוקית". בכל נפש כזו קיים ניצוץ מיוחד מנהפש האלוקית הקיימת בצדיק הדור.
ידוע על פי הקבלה כי נשמתו של המשיח נקראת "יחידה כללית". זוהי נשמה ייחודית, שאליה קשורות נשמות כל בני-ישראל, משום שבכל נשמה מישראל יש 'ניצוץ' ממנה. לכן בכוחו של המשיח לגאול את כל ישראל מהגלות ולהעלות כל אחד מאתנו אל עידן הגאולה המרומם, בו נחוש באמצעות אותו 'ניצוץ' יחודי שבנו – גילויי אלוקות מופלאים.
(ליקוטי שיחות, כרך כ, עמוד 522)
כ' תשרי (28.9)
חול המועד סוכות. אושפיזין: אהרון הכהן ואדמו"ר מוהר"ש (מורנו הרב ר' שמואל)
שמחה פורצת גלות
בנוגע לשמחה נאמר: "שמחה פורצת גדר", כלומר על ידי השמחה ניתן לשנות את טבע העולם. לכל שמחה ישנו כוח כזה, ועל אחת כמה וכמה שלשמחת בית השואבה ישנה עוצמה רבה עוד יותר. כפי שאמרו חז"ל (סוכה נא, א): "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". אם כן מובן כי לשמחת בית השואבה ישנו כוח לפרוץ את כל הגדרים וההגבלות, ובפרט את גדרי הגלות. בזכות שמחת בית השואבה זוכים לצאת מן הגלות, עד שלא נשאר שום זכר לקשיי הגלות. כפי שנאמר (תהילים צ, טו): "שמחנו כימות עיניתנו" – שה' ישמח אותנו בגאולה הקרובה כנגד מה שעינה אותנו בגלות.
(ע"פ שיחת ליל א' דחג הסוכות תשמ"ט)
מחיאות כפיים לקראת הגאולה
כבר מאות בשנים הולך ומתפשט המנהג בחלק מקהילות ישראל למחות כפיים ולרקוד בשבת וביום טוב. חסידים נוהגים כך (וכן ראינו אצל נשיאי חב"ד. ואכן יש גם דעה בהלכה שפוסקת שבזמננו יש היתר – שו"ע אוה"ח סי' של"ט ס"ג).
צריכים להסביר שהסיבה הפנימית לכך היא – מאחר ואנו כבר קרובים מאוד לביאת משיח בן דויד, ומחיאת הכפיים והריקודים הם בעצם הליכה בדרכו של דויד המלך, שעליו נאמר: "ודויד מכרכר בכל עוז לפני השם" (שמואל-ב ו, יד).
(ליקוטי שיחות, כרך א, עמוד 230)
כ"א תשרי (29.9)
הושענא רבה. אושפיזין: דוד המלך ואדמו"ר מוהרש"ב (מורנו הרב ר' שלום בער)
מצוות סוכה זורחת
בתורה נאמר (ויקרא כג, מב): "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות". בתורת החסידות מבארים את המילה אזרח בזמן עתיד, מלשון אני אזרח ואאיר לעתיד לבוא. כלומר, כוונת הפסוק היא שקיום מצוות סוכה תביא לכך שהמצווה תזרח ותאיר בימות המשיח.
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח אומר, כי גם בזמן הגלות הישיבה בסוכה היא בדרגה של "כל האזרח בישראל". אך הגילוי יהי' לעתיד לבוא, אז נראה כולנו בגלוי את האור הרוחני הזורח מן הסוכה.
(ע"פ מאמר ד"ה בסוכות תשבו תשל"ו)
כולם יחד
בחג הסוכות צריכים להקריב בבית-המקדש שבעים פרים, כנגד שבעים אומות העולם. קרבנות אלה מיועדים להביא את הגויים להתקרבות אל הקדוש-ברוך-הוא, על-ידי תהליך אלוקי של 'בירור' (זיקוק) וחשיפת הטוב והחיובי שבהם, מתוך הרע והשלילי שבהם.
בגאולה השלמה יגיעו הגויים לגילוי שיא הטוב שבהם ויעבדו כולם את השם מתוך שיתוף-פעולה. וכמו שנאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם השם ולעובדו שכם אחד" (צפניה ג, ט).
(תורת מנחם, תשמ"ז, כרך א, עמוד 322)
כ"ב תשרי (30.9)
שמיני עצרת (בארץ ובחו"ל) ושמחת תורה (רק בארץ). יומו של אדמו"ר מוהריי"צ (מורנו הרב ר' יוסף יצחק)
עד עתה, במהלך שבעת הימים של חג הסוכות, ביקרו בסוכתנו ארבעה עשר אורחים – שבעת רועי ישראל, ושבעת נשיאי תורת החסידות. יום זה – שמיני עצרת, הוא יומו של הרבי הריי"ץ, אשר אמנם דיבר רק על שבעה אושפיזין-אורחים, אך לא הזכיר את היום שבו הוא נמצא – שמיני עצרת. זאת משום שביום זה וביום שלמחרת, אין הרבי הריי"ץ והרבי מלך המשיח באים רק כאושפיזין-כאורחים אלא הם כ"בעלי-הבית"!
שייכותו של יום זה לגאולה באה לידי ביטוי בשמו: "שמיני". למספר שמונה יש קשר מיוחד עם הגאולה, משום שהוא מבטא הנהגה נעלית יותר מן הטבע, אשר מתנהל במחזוריות של שבע. כמאמר חז"ל (ערכין יג,עב): "כינור של ימות המשיח של שמונה נימים".
(מעייני הישועה ע' 201, עפ"י לקו"ש חי"ז עמ' 93)
כבר ראינו, ונראה עוד יותר
לשמחת תורה ישנה שייכות מובהקת לגאולה. שכן במתן תורה התרחש באופן זמני מה שעתיד להתגלות בשלמות ולנצח בזמן הגאולה, כפי שמתואר כבר בפסוק הראשון של ההקפות: "אתה הראית לדעת כי הווי הוא האלוקים אין עוד מלבדו". שלעתיד לבוא יהיה גלוי ממשי ומוחשי של אלוקות, פשוט – נראה אותו יתברך בראיה חושית, בעיני בשר ממש.
(משיחות ליל שמח"ת קודם הקפות תשנ"ב)
כ"ג תשרי (1.10)
שמחת תורה (בחו"ל) ואיסרו חג (בא"י). יומו של הרבי שליט"א מלך המשיח
בשמחת תורה נהוג לשמוח עם התורה ולרקוד עמה. אך ריקודים אלו מתבצעים כאשר ספר התורה סגור ומכוסה. מנהג זה מדגיש את העובדה שכל יהודי מחובר לתורה – ללא הבדל אם הוא תלמיד חכם גדול שתלמודו בידו, או יהודי פשוט שהוא כתינוק של בית רבן שעדיין לא הספיק להגות בתורה. חיבור זה המשווה בין שייכותם של כל עם ישראל אל התורה יהיה בימות המשיח. כפי שנאמר (ירמיהו לא, לג): "לא ילמדו עוד איש את רעהו… כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".
(משיחת ליל שמחת תורה קודם הקפות תשנ"ב)
כ"ג תשרי (22.10)
שמחת תורה – יום טוב שני בחו"ל
תורה לכולם ולילדים גם
עיקר העניין של שמחת תורה איננו בלימוד התורה אלא בריקוד עם התורה, כפי שהספר סגור ועטוף, ומוכתר ב"כתר". הדבר מבטא את שייכותה של התורה לכל יהודי ללא יוצא מן הכלל, כולל גם מי שאיננו יודע כלל מה כתוב בה. מהגדולים שבגדולים ועד קטני הקטנים – בשווה ממש.
שייכותה של התורה לכל יהודי יתגלה בשלימות בתקופת המשיח, עליה נאמר: "לא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם".
אפשר לראות זאת כבר היום בריקודים הנלהבים של הילדים הרוקדים בשמחת תורה באופן שכאשר רק מעיפים עליהם מבט- רואים משיח.
(ליל שמח"ת קודםן ההקפות ה'תשנ"א)
שבת בראשית
מתחילים בתנופה
בשבת זו מתחילים לקרוא את התורה מחדש, ופותחים את הקריאה בפרשה הראשונה שבתורה – פרשת בראשית. הפתגם החסידי אומר: "כפי שאדם מעמיד את עצמו בשבת בראשית, כך ילך כל השנה כולה" – כלומר, ההתנהגות בשבת זו תגרור אחריה את ההתנהגות במשך השנה כולה. לכן נוהגים בשבת זו להוסיף ברוחניות – להדר בקיום מצוות ולימוד תורה, ובגשמיות – בהרחבה ובשפע, כדי שכל השנה תהיה ההנהגה בהרחבה.
כאשר נתחיל את השבת הראשונה של השנה ב"לחיות גאולה", תמשך הנהגה זו במשך השנה כולה. הבה נעמוד כולנו מוכנים – כדי שנזכה במהרה לגאולה.
(ע"פ לקו"ש כרך ב' ש"פ בראשית)
נפלאות התחייה
נסים שאין להם אחיזה בחוקי הטבע, נקראים "נפלאות", ולא ניתן להבינם בשכל. לדוגמא: תחיית המתים. אנו נראה בפועל כיצד קמים מתים לתחייה, אך לא נבין כיצד זה קורה.
(קונטרס ראש חודש סיוון תנש"א)
כ"ה תשרי (3.10)
עשה – חוץ מ"צא"
חז"ל אמרו: "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה – חוץ מצא" (פסחים פו, ע"ב). בעקבות מאמר זה של חז"ל, ניתן להמשיל את הקדוש ברוך הוא לבעל הבית, ואת עם ישראל לאורחו. כאשר אנו מצויים בגלות – אנו במצב של "צא" – כבנים שגלו מעל שולחן אביהם. לכן, אף על פי שעבודתנו בזמן הגלות גורמת לקדוש ברוך הוא נחת, עלינו לבקש ולהתחנן שיגאלנו. לפיכך אנו תובעים מן הקדוש ברוך הוא: אל תשאירנו אפילו רגע אחד נוסף בגלות! הבא לנו כבר את הגאולה האמיתית והשלימה!
(ע"פ שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב)
תחיית-המתים בכל הגופים
נשמה שהתגלגלה לעולם הזה יותר מפעם אחת, וחיה בכמה גופים – "תיקנה" בכל גלגול חלק מסוים מעצמה. בתחיית-המתים, יקום כל גוף עם החלק מהנשמה ש"תוקן" בזמן שהנשמה הייתה בתוכו. כל חלק מהנשמה מסוגל להפוך לנשמה שלמה, וכך להחיות בשלמות את הגוף שלו.
(איגרות קודש, כרך ב, עמוד צג)
כ"ו תשרי (4.10)
היין העתיק ביותר בעולם
חז"ל מספרים לנו שבגאולה הקרובה נזכה לשתות מן ה"יין המשומר" – יין אותו שומר הקדוש ברוך הוא במשך אלפי שנים מאז בריאת העולם. מעלתו המיוחדת של יין זה טמונה בכך שהוא מיוצר מן הענבים המקוריים שנוצרו בעת בריאת העולם. זאת לעומת שאר היינות אשר נוצרו מענבים שנזרעו וגדלו על ידי בני האדם – מזרעיהם של הענבים המקוריים של בריאת העולם.
(ע"פ גמרא ברכות לד, א, ומהרש"א שם)
כ"ו תשרי (25.10)
שבת בראשית
ארץ ישראל שלנו! ובתוספת…
בשבת זו קוראים בכל קהילות ישראל את פרשת "בראשית" בספר "בראשית". ידוע "ששבת בראשית נוגעת לכל השנה". אכן מס' טעמים לאמרה זו. אחד העניינים העקריים לנו היא זכותינו על ארץ ישראל לעד.
מיד בתחילת הפרשה פותחת התורה בסיפור בריאת העולם: "בראשית ברא אלוקים" ולא במצווה הראשונה בה נצטוו ישראל. ואכן מדוע?
התורה נותנת לנו כוח לענות לגויים מסביבנו הטוענים כי ארץ ישראל גזולה היא בידינו: " כל הארץ של הקב"ה היא, הוא ברא את הארץ ונתן אותה למי שהוא חפץ, אך הוא גם לקח אותה מהם (בניסים גדולים בדורו של יהושוע בן נון) ונתן אותה לנו.
ויהי רצון שיתווסף בהכרת כל העולם שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ועד לשלימות בזמן הגאולה בה יתווספו ל-7 הארצות שקבלנו עוד 3 ארצות: קיני, קניזי וקדמוני. (המדובר על עבר הירדן המזרחי).
[ואכן בימים הסמוכים לאמירת השיחה הנ"ל ע"י הרבי הכריז האו"ם שחברון שייכת לעם ישראל כמו שכתוב בתנ"ך, ספר אותו הם מחשיבים כספר קדוש.]
(ש"פ בראשית מבה"ח מר חשוון ה'תשנ"ב)
כ"ז תשרי (5.10)
הגאולה תלויה רק במשיח
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח עורר ודיבר על כך שלא מובן מדוע הגאולה עדיין מתעכבת. "בודאי ובודאי שכבר כלו כל הקיצין וכבר עשו תשובה, ועכשיו אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו". כלומר, שעם ישראל נמצא כבר במדרגה הראויה כדי להיגאל, והדבר היחיד שנותר הוא התגלותו של המלך המשיח.
(ע"פ שיחת ש"פ נח תשנ"ב)
כ"ח תשרי (6.10)
עם ישראל מוכן לגאולה
הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח אומר, כי עבודתם של בני ישראל בתיקון העולם שיהא מוכן לגאולה – כבר הסתיימה. אם כן, כיצד יתכן מצב שבו האדם עושה "חשבון צדק" על מעמדו ומצבו בעבודת ה' ומוצא עניינים אותם יש לתקן?
אולם, אין הדבר עומד בסתירה לכך שהעבודה בגלות נסתיימה ונשלמה. מכיוון שהחיסרון הוא אך ורק חיסרון פרטי בעבודתו האישית של האדם, אך בנוגע לכלל ישראל, הרי הם עומדים מוכנים לגאולה.
(ע"פ שיחת ש"פ נח תשנ"ב)
לטוב יש מטרה
על הגאולה כותב הרמב"ם: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה… מפני שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר" (משנה תורה, סוף הלכות מלכים). כאשר יש לכל אחד כל מה שהוא רוצה – אין סיבה למלחמה. השפע הכלכלי יוביל לפירוק והשמדה של כלי נשק והסבת כל המשאבים למטרות רווחה.
שפע כלכלי זה יביא את כל העולם למנוחת הדעת בה יוכלו כולם לעסוק בידיעת ה' ללא טירדות שונות ומשונות, כי אם בשמחה וטוב לבב.
(דבר מלכות יב, סימן ו)
ממש עכשיו!
חז"ל אומרים, כי בית-המקדש בנוי בשמיים ויכול בכל רגע לרדת ולהיגלות בגשמיות בעולם הזה. באותו רגע, יקומו אהרון ובניו הכוהנים והם יוכלו מיד להיכנס לבית-המקדש כדי להקריב קרבנות ולהדליק את המנורה.
התורה (שבכתב ושבעל-פה) היא הקובעת את המציאות. אם חז"ל אומרים שכך עשוי לקרות בכל רגע – הרי שזו אכן האמת!
(משיחת כ"ג שבט תשמ"ח)
כ"ט תשרי (7.10)
חסרון שאיננו פוגע בשלמות
ניתן למצוא דוגמא לכך שישנן לאדם חסרונות פרטיים, למרות שעבודתם של כלל ישראל בגלות כבר הסתיימה. ידוע כי כלל ישראל דומים לאדם שלם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. והנה כאשר קיים חסרון באדם הפרטי, הרי זה כמו מכה חיצונית או חולי קל באחד מן האיברים, אשר ניתן לרפא אותם בקלות, ואין הם פוגעים בשלמותו של הגוף. לכן כאשר ח"ו רואים חסרון אצל יהודי בעבודת ה' אין הדבר מחייב כי ישנו חסרון אצל כלל ישראל. כך יכול האדם לתקן את חסרונותיו על ידי חזרה בתשובה, שעליה נאמר: "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם". כיום אפשר לעשות זאת בקלות ובשמחה כי יודעים שעם ישראל כבר מוכן לגאולה.
(ע"פ שיחת ש"פ נח תשנ"ב)
המשיח: הוגה בתורה
הכוחות של המשיח לגאול את עם ישראל מגיעים מיגיעתו המופלאה בתורה. על התורה נאמר שהיא "קדמה לעולם". כלומר: היא מעל למגבלות העולם, אותן מבטאת הגלות. יעקב אבינו שלח את יהודה להקים "בית תלמוד" בארץ גושן, כי ידע שרק העיסוק בתורה יציל את בניו מלהישלט על-ידי הגלות. וכך גם המשיח יצליח בכוח התורה לגבור על הגלות ולהוציא אותנו מתוכה אל הגאולה השלמה.
(ליקוטי שיחות, כרך לה, פרשת ויגש)
ל' תשרי (8.10)
ראש חודש מרחשון
מבול של דעת
בפרשת נח אותה נקרא בשבת הקרובה מסופר אודות המבול אשר הביא ה' בזמנו של נח. מטרתו של המבול היתה: "לשחת כל בשר", "לשחת הארץ" (בראשית ט, יא,טו). הפירוש הפנימי של המילה "לשחת" – איננה רק להשחית להרוס, אלא להגיע למצב של ביטול כל "הבשריות" וה"ארציות" – שהם החומרנות והגסות שבנבראים. כלומר, מטרתו של המבול היתה להביא את הבריאה כולה להתבטלות כלפי הקדוש ברוך הוא.
אף על זמן הגאולה נאמר שיהיה בו מבול, אך מבול של דעת, כדברי הפסוק: "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעי' יא, ט). כלומר, הידיעה את ה' תהיה נרחבת וגלויה כל כך עד שהנבראים יהיו בטלים בתוכה, כפי שהמים מכסים על כל מה שבתוך הים.
(ע"פ לקו"ש כרך ל' עמ' ח' ואילך, שיחת ש"פ נח תשנ"ב)
כוחותיו הפנימיים של המשיח
מלכותו של משיח תהיה נעלה אף ממלכותו של משה רבינו. המשיח יהיה האדם הראשון שיוכל לשפוט על פי 'ריח' רוחני יחודי, שיאפשר ודאות מוחלטת של האמת, עוד יותר מוחלט מהוודאות שעל-ידי ראייה. יהיו למשיח כוחות רוחניים לחדור אל פנימיותו של כל אחד ולדעת הכול מבלי שיספרו לו.
(אגרות קודש, כרך ד, עמוד קפא)
