א' אדר (2.42) יום ב' של ראש חודש אדר

פנים שמחות

על חודש אדר נאמר "משנכנס אדר מרבים בשמחה", כלומר שבכל יום מימי החודש יש להוסיף ולהרבות בשמחה יותר מן היום הקודם.

כפי בשעת שמחת החתונה, ניתן לברך בשבעת הימים הסמוכים לחתונה "שבע ברכות" בברכת המזון, בתנאי שבסעודה זו ישנן "פנים חדשות", כלומר, אנשים שלא השתתפו בסעודת הנישואין. כן הדבר בנוגע לחודש אדר, כאשר נקבל החלטות טובות ונבצע אותן, נחשב כפנים חדשות, ועל ידי כך תיגרם תוספת של שמחה בכל יום ויום.

(ע"פ דבר מלכות ש"פ תרומה תשנ"ב אות יג)

א' אדר (2.42) יום ב' של ראש חודש אדר

פנים חדשות

על חודש אדר נאמר "משנכנס אדר מרבים בשמחה". כדי שהשמחה תהיה שלמה זקוקים ל"פנים חדשות". כפי שההלכה אומרת לגבי שבעת ימי המשתה שלאחר שמחת חתונה: בעת הסעודה, לאחר ברכת המזון, נוהגים לברך בכל שבעת ימי המשתה "שבע ברכות" לכבוד שמחת החתן והכלה. זאת בתנאי שבסעודה זו ישנן "פנים חדשות", אנשים שלא השתתפו בסעודת הנישואין. עצם נוכחותם של אנשים חדשים מהווה תוספת לשמחה המצדיקה את אמירת "שבע ברכות" פעם נוספת.

כן הדבר בנוגע לחודש אדר, כאשר מרבים בשמחה, ובכל יום מימי החודש יש להוסיף ולהרבות בשמחה יותר מן היום הקודם: כל אחד צריך להשתדל להיות בבחינת "פנים חדשות" כדי להרבות יותר בשמחה. זאת על ידי שיקבל על עצמו ויבצע עשייה מחודשת של תורה ומעשים טובים, בבחינת "פנים חדשות" המביאות תוספת שמחה בכל יום ויום. השמחה בוודאי תזרז את הגאולה, עליה נאמר "כִּי בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן" (ישעי' נה, יב).

(ע"פ דבר מלכות ש"פ תרומה תשנ"ב סעיף יג)

א' אדר ב' (3.7) יום ב' של ראש חודש אדר ב'

ראש שמח

לגבי חודש אדר נאמר במגילת אסתר: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" (אסתר ט, כב) – כלומר שכל החודש כולו נהפך לשמחה. יוצא אפוא כי השמחה על הגאולה מידי המן הרשע בחג הפורים איננה מוגבלת רק לחג הפורים עצמו, אלא כל החודש כולו צריך להפוך לחודש של שמחה. שמחה זו התחילה בשנה זו כבר מראש חודש אדר א', והיא הולכת ומתגברת מיום ליום. ביום זה, שבו אנו מציינים את ראש חודש אדר ב' – יש להגביר את השמחה ביתר שאת. כשם שהראש כולל בתוכו את כל אברי הגוף, כך השמחה בראש חודש צריכה לכלול את שמחת כל ימי החודש.

בזכות שמחה זו נזכה במהרה לשמחת הגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ שיחת א' דר"ח שני תשמ"ט)

א' אדר ב' (3.7) יום ב' של ראש חודש אדר ב'

חיבור לקרקע

חלק ממבנה המשכן היו היתדות – אשר חיברו את היריעות שכיסו את המשכן אל הארץ. בפירושו של רש"י על התורה ישנה הדגשה שיתדות אלו היו מחוברות בקרקע.

מכך ניתן ללמוד לגבינו, שלמות שאנו במדרגה נמוכה – לגבי הדורות הקודמים, אך אנו מחוברים ושורים לארץ. כשם שהיתדות היו בשולי היריעות, אך הן אלו שחיברו את המשכן לארץ והעניקו לו יציבות, כך גם אנו. אמנם אנו דור נמוך וירוד – אך דווקא דור זה מקשר ומחבר את עבודת ה' שבכל הדורות. משום שבדורנו יבוא משיח צדקנו בפועל ממש.

(ע"פ לקו"ש כרך ל"א עמ' 202)

ב' אדר (2.52)

 

אז ועכשיו

על פי הנאמר בפסוק "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" (תהילים קכו, ב) מובן כי רק לעתיד לבוא הוא הזמן המתאים לשמחה, ורק "אָז" – "יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ". אולם, כבר עתה אנו יכולים להתכונן לשמחה שתהא בגאולה. זאת על ידי ששמחים בקיום המצוות. כלומר, קיום מצוות מתוך שמחה מהווה הכנה לשמחת הגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ דבר מלכות ש"פ תרומה תשנ"ב, אות יד)

ב' אדר (2.52)

לבנות ממש

הציווי על בניית המשכן מתואר בהרחבה בפרשה אותה אנו קוראים בשבת זו, פרשת "תרומה", הפותחת בציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". מעבר לכל הפירושים הרוחניים של בניית המשכן בליבו של כל יהודי, זוהי קודם כל מצווה המחייבת אותנו לעשות הכל עבור בניית המקדש כפשוטו. ציווי זה קוים בבניית המשכן ובית המקדש הראשון והשני, ובדורנו מתייחס ציווי זה לבניית בית המקדש השלישי. כל אחד מאתנו צריך לעשות הכל עבור בניית בית המקדש השלישי כפשוטו. אמנם ידוע כי בית המקדש השלישי "בנוי ומשוכלל יבוא מן השמים", אך אף על פי כן יהיו חלקים במקדש שייבנו ע"י משיח צדקנו, עליו נאמר "ובנה מקדש במקומו". דבר זה ייעשה בסיועם ובתרומתם של כל בני ישראל שבדורנו, אנשים נשים וטף, בקרוב ממש.

(ע"פ דבר מלכות תרומה תשנ"ב סעיף יב)

ב' אדר ב' (3.8)

חיבור לקרקע

חלק ממבנה המשכן היו היתדות – אשר חיברו את היריעות שכיסו את המשכן אל הארץ. בפירושו של רש"י על התורה ישנה הדגשה שיתדות אלו היו מחוברות בקרקע.

מכך ניתן ללמוד לגבינו, שלמרות שאנו במדרגה נמוכה לגבי הדורות הקודמים, אך אנו מחוברים וקשורים לארץ. כשם שהיתדות היו בשולי היריעות, אך הן אלו שחיברו את המשכן לארץ והעניקו לו יציבות, כך גם אנו. אמנם אנו דור נמוך וירוד – אך דווקא דור זה מקשר ומחבר את עבודת ה' שבכל הדורות עד לארציות. ולכן דווקא בדורנו יבוא משיח צדקנו בפועל ממש וישכין את השכינה למטה בארץ.

(ע"פ לקו"ש כרך ל"א עמ' 202)

ג' אדר (2.62)

שמחה מדבקת

בשמחה ישנה תכונה מיוחדת, והיא יכולתו לחדור ולפעול על האדם בכל ענייניו. כאשר האדם שמח הוא חי חיים שמחים, כל מעשיו נעשים מתוך שמחה, ואף כל מי שבא איתו במגע 'נדבק' בשמחתו. יוצא אפוא, שמעבר לזכות שבשמחה – שעל ידה זוכים לחיי העולם הבא, זוכים גם לחיי העולם הזה – לחיים שמחים ומאושרים.

(ע"פ דבר מלכות ש"פ תרומה תשנ"ב אות ט)

ג' אדר (2.62)

ג' אדר א' (3.9)

מבית הכנסת לבית המקדש

בית המקדש השלישי שיבנה בקרוב ממש, יתרחב מאוד ויתפרש על פני שטחה של כל העיר ירושלים. זאת משום שיתווספו אליו חלקים נוספים שלא היו בבתי המקדש הקודמים. חלקים אלו הם בתי הכנסיות מכל העולם כולו, אשר יעברו לשכון בירושלים ויתחברו לבית המקדש.

לאור זאת ניתן לפרש את הפסוק: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעי' נו, ז), במובן זה, שבתי הכנסת שנמצאים כיום בארצותיהם של כל העמים – יהיו בימות המשיח חלק בלתי נפרד  מביתו של הקדוש ברוך הוא – בית המקדש.

(מהרש"א, מגילה כט, א)

שמחה מדבקת

לשמחה ישנה תכונה מיוחדת, והיא יכולתה לחדור ולפעול על האדם בכל ענייניו. כאשר האדם שמח, הוא חי חיים שמחים, כל מעשיו נעשים מתוך שמחה, ואף כל מי שבא איתו במגע נדבק בשמחתו.

יהודי צריך תמיד לעבוד את ה' בשמחה. ובמיוחד בחודש אדר בו מרבים בשמחה, יש להוסיף בשמחה בכל יום יותר מאתמול. ע"י שמחה יהודית אמיתית, ובאופן שהשמחה תתבטא גם בפשטות, נעשים החיים הפרטיים והכלליים שמחים ומאושרים, והכל נעשה יותר בהצלחה. השמחה תביא אותנו לחיים הנצחיים של הגאולה האמיתית והנצחית, בקרוב ממש.

(ע"פ דבר מלכות תרומה תשנ"ב סעיף ט)

ג' אדר ב' (3.9)

מבית הכנסת לבית המקדש

בית המקדש השלישי שיבנה בקרוב ממש, יתרחב מאוד ויתפרש על פני שטחה של כל העיר ירושלים. זאת משום שיתווספו אליו חלקים נוספים שלא היו בבתי המקדש הקודמים. חלקים אלו הם בתי הכנסיות מכל העולם כולו, אשר יעברו לשכון בירושלים ויתחברו לבית המקדש.

לאור זאת ניתן לפרש את הפסוק: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעי' נו, ז), במובן זה, שבתי התפילה (בתי הכנסת) שנמצאים כיום בארצותיהם של כל העמים – יהיו בימות המשיח חלק בלתי נפרד  מביתו של הקדוש ברוך הוא – בית המקדש.

(מהרש"א, מגילה כט, א)

ד' אדר (2.72)

הפשעים מכוסים

ישנם הסבורים כי הגאולה מתעכבת היות שעם ישראל עדיין לא חזרו בתשובה כראוי, אולם אין הדבר כן, והגאולה יכולה לבוא בכל רגע – עוד לפני שכל ישראל יעשו תשובה.

הוכחה לכך ניתן לראות בדברי הנביא "נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ" (מיכה ז,יח). פירוש דבריו הוא שאלו שיישארו בעולם בסיום הגלות, אף על פי שמעשיהם יהיו מלאי עוונות ופשעים, יעבור ה' על פשעיהם ולא ישגיח בהם כאילו לא יראה אותם, "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא" (שם)– חסדו של ה' יגבר על חטאיהם כאשר יגיע זמן הגאולה, וכולם יגאלו בגאולה שלימה בקרוב ממש.

אולם כיום, אומר הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח כי כל ישראל כבר עשו תשובה, זאת לפי הכלל שאפילו הרהור תשובה יכול להפוך את האדם לצדיק גמור. לכן כל מעשה של תורה וחסד יכול לזכותנו לקבל את הגאולה בקרוב ממש בחסד וברחמים.

(ע"פ שיחת ש"פ ויחי תשנ"א, ומצודת דוד ורד"ק שם)

ד' אדר (2.72)

ישראל זכאים לגאולה

ישנם הסבורים כי הגאולה מתעכבת היות שעם ישראל עדיין לא חזרו בתשובה כראוי. אולם אין הדבר כן. הגאולה יכולה לבוא בכל רגע, גם לפני שכל ישראל יעשו תשובה.

הוכחה לכך ניתן לראות בדברי הנביא "נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ" (מיכה ז, יח). פירוש הדברים הוא, שאלו שיישארו בעולם בסיום הגלות, אף על פי שמעשיהם יהיו מלאי עוונות ופשעים, יעבור ה' על פשעיהם ולא ישגיח בהם כאילו לא יראה אותם. וזאת משום "כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא" (שם) – כאשר מגיע זמן הגאולה, יגבר חסדו של ה' על חטאיהם, וכולם יגאלו בגאולה שלימה בקרוב ממש.

ובאמת, אומר הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח, כל ישראל כבר עשו תשובה. שהרי אמרו חז"ל שאפילו הרהור תשובה יכול להפוך את האדם ברגע אחד מרשע גמור לצדיק גמור. ואין יהודי בדורנו שלא הרהר בתשובה, גם אם לא תמיד מימש זאת בפועל. ובפרט אחרי כל הצרות שעם ישראל עבר בגלות, וכשיהודים יודעים כל כך קצת על יוקר התורה, הרי כל יהודי עושה הרבה יותר ממה שאפשר היה לצפות ממנו, וכל ישראל זכאים לגאולה מיד.

אולם כמובן אל לנו לסמוך רק על כך. ואין להסתפק רק בכוונה או במחשבה טובה, אלא להוסיף עוד ועוד בכל מעשה טוב של תורה וחסד. בכך נזכה בזכות ולא רק בחסד לקבל את פני משיח צדקנו בשמחה ובטוב לבב.

(ע"פ שיחת ש"פ ויחי תשנ"א, ומצודת דוד ורד"ק שם)

ד' אדר ב' (3.01)

בית הכנסת המרכזי – 770

מעניין לדעת כי בית הכנסת המובחר ביותר – שדרכו יתחברו כל בתי הכנסת אל בית המקדש (כנאמר בפתגם הקודם), הוא בית הכנסת 077 – בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח. ההסבר לכך הוא שבזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה עיקר השראת השכינה של הקדוש ברוך הוא בעולם – בבית המקדש. אך מאז שחרב נסתלקה השכינה ואין היא שורה בעולם כמקודם. לכן מכונים בתי הכנסת בשם "מקדש מעט" – להורות שישנה שם רק מעט שכינה. אולם, על יסוד דברי הגמרא והמפרשים, אומר הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח, שגם בזמן הגלות ישנו מקום מרכזי שבו מתרחש עיקר השראת השכינה. מקום זה הינו בית הכנסת של נשיא הדור.

לפיכך, גם חיבורם של כל בתי הכנסת לבית המקדש בגאולה הקרובה יהיה באמצעות בית הכנסת שב-770, משום שהוא בית הכנסת של נשיא הדור – הרבי מלך המשיח שליט"א.

(קונטרס "בית רבינו שבבבל")

ה' אדר (2.82)

מי זכה בְּפַיִס?

תשוקתו של כל כהן לזכות וליטול חלק באופן אישי בעבודת ה' בהקרבת הקורבנות בבית המקדש היתה גדולה מאוד, בשל כך נערך בבית המקדש "פַּיִס" (הגרלה) בכל יום. שיטת ההגרלה היתה כזו שהממונה היה מכריז על מספר אחרי שהכהנים היו מסתדרים בקבוצה, וכל אחד מהכהנים מגביה את אצבעו ואז היה הממונה מתחיל לספור ומי שהמספר המוסכם הסתיים באצבעותיו – הוא היה נבחר לעבודה הנכספת.

(ע"פ מסכת יומא פרק ב משנה א)

ה' אדר ב' (3.11)

שלושה עמודים

כל בית פרטי צריך להיות כמו בית המקדש. שבו היו שלושה דברים, כנאמר: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות א, ב). בבית המקדש היו כל שלושת העמודים הללו: תורה – הארון בו היו מונחים לוחות הברית. בנוסף לכך, בבית המקדש ישב בית הדין הגדול – הסנהדרין, אשר היה מורה הלכה לכל העם. עבודה – בו נעשתה עבודת הקורבנות. בנוסף לכך, חז"ל אומרים "איזוהי עבודה שבלב – זו תפילה", ובית המקדש נקרא (ישעי' נו,ז): "ביתי בית תפילה". גמילות חסדים – בבית המקדש היה חדר שכונה: "לשכת חשאין" – אשר בו היו תורמים כסף לצדקה, וממנו נותנים מתן בסתר לעניים.

כך, כל בית פרטי צריך להיות בית מקדש, משכן לה', זאת על ידי שינהגו בו בשלושת עמודים אלו: תורה – לימוד תורה וספרי קודש. עבודה – פשוט להתפלל. וגמילות חסדים – קופות צדקה והכנסת אורחים.

(ע"פ לקוטי שיחות כרך לו עמ' 129-130)

ו' אדר (2.92)

יום השנה לפטירתו של גיסו של הרבי – החסיד רבי שמריהו גור אריה, מנהל ישיבות תומכי תמימים (חב"ד) בכל העולם

המשיח – גואל אחרון

הגדרתו של המשיח כגואל אחרון, יכולה להתפרש כפחיתות עבורו, כי מגיע כאחרון שאיננו חשוב. אולם, הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח מבאר כי הכינוי "גואל אחרון" מבטא את מעלתו הייחודית של המשיח. זאת משום שהגעתו של המשיח בסוף גורמת לכך שיקבל השפעות מכל הדורות שקדמו לו. בזכות השפעות אלו מתעלה המשיח מעל לדרגתם של המשפיעים עליו – מעל לכל הדורות הקודמים.

( ע"פ שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב)

ו' אדר ב' (3.21)

הקורבן – מוחק העוונות

בפרשת השבוע אנו קוראים אודות הקרבת הקורבנות בבית המקדש. תפקידם של הקורבנות הוא לכפר העוונות, ובכך להפוך את העניינים הבלתי רצויים לטובה. מחיקת העוונות היא גם הדרך לבוא הגאולה, כפי שאנו קוראים בהפטרה של השבת: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך – שובה אלי כי גאלתיך" (ישעי' מד, כב).

(ע"פ דבר מלכות ש"פ ויקרא תשנ"א)

ז' אדר (3.1)

יום הולדתו ויום הסתלקותו של משה רבנו

בר מזל

בפרשה אותה נקרא בשבת הקרובה לא מופיע שמו של משה רבנו, אלא הקדוש ברוך הוא פונה במילים "וְאַתָּה תְּצַוֶּה" (שמות כז, כ). העובדה ששמו אינו מופיע בפרשה אינה מורה על העדר אלא על דרגה מרוממת יותר מן השם שבו הוא נקרא בעולם הזה – דרגת המזל שהוא השורש של הנשמה בעולמות העליונים. התעלות זו נובעת מכך שביום זה גובר מזלו של משה רבנו מכיוון שזהו יום הולדתו בו "בריא מזלו".

בשל היותו של משה רבנו 'נשמה כללית' הכולל את כל נשמות ישראל, מתרחשת התגברות במזלם של כל ישראל בחודש זה. עלינו לנצל זאת בכדי להגביר את עבודת ה' במטרה להביא בפועל ובגילוי את הגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ דבר מלכות תצוה (א) תשנ"ב אות יג)

ז' אדר ב' (3.31)

כוחו של המלח

על כל קורבן שהוקרב בבית המקדש היו הכוהנים חייבים לפזר מלח, כפי שנאמר: "על כל קרבנך תקריב מלח" (ויקרא ב, יג). למלח מספר תכונות: א. הוא משמש כחומר משמר – ביכולתו לשמור על דברים שלא יתקלקלו ולא יסריחו. ב. הוא יכול לכלות דברים בלתי רצויים.

מאחר וקורבן הוא מלשון קירוב והתקרבות אל ה', והתקרבות זו נעשית עם מלח, אנו למדים מכך שאף עבודת ה' שלנו צריכה להיות כפעולתו של המלח. כלומר, יש לשאוף שהקרבה שלנו לה' תהיה נצחית, ותבטל את כל העניינים הבלתי רצויים.

פיזור המלח על גבי הקורבנות נועד בכדי ללמדנו שהקרבת הקורבן צריכה להיות מתוך התחברות מוחלטת אל הקדוש ברוך הוא. התחברות כזו – כמו מלח, תשמר לעולם ואף תבטל את הקשר שיש לנו לדברים בלתי רצויים. חיבור כזה הינו חזק יותר מכוחותיו הרגילים של האדם, והוא יבוא לידי ביטוי בגלוי – בביאת המשיח בקרוב ממש.

(ע"פ ספר השיחות תשמ"ט עמ' 733 ואילך)

ח' אדר (3.2)

אף לא רגע אחד!

אנו נמצאים בגלות כבר יותר מאלף ותשע מאות שנה, ומשיח צדקנו עדיין לא בא. הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח אומר: ש"גם אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בנחת רוח ממסירות נפש, הרי נוסף לכך שכבר יצאו ידי חובת מסירות נפש במשך כל הדורות שלפני זה. ומספיקה המסירות נפש של בני ישראל בכך שנמצאים עוד רגע אחד בגלות!". הגיע הזמן שבו יתרחש קידוש ה' האמיתי – בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב.

(ע"פ דבר מלכות תצוה (א) תשנ"ב אות יב)

יום סיום הרמב"ם היומי במחזור של שלושה פרקים ליום, במחזור של פרק אחד ליום, ובספר המצוות

מצטרפים לרמב"ם

אמרו חז"ל (ויקרא רבה פרשה ז, ג) "אין כל הגלויות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות". גם ספרי ההלכה נכללים בגדר משנה. ובפרט הרמב"ם, שהוא הספר היחיד הכולל בתוכו את כל ההלכות של כל התורה כולה. וכאשר לומדים בו רבים ביחד, בוודאי ובוודאי שזה מקרב את הגאולה.

ביום זה, בו מסיימים ללמוד את י"ד ספרי הרמב"ם, ומתחילים את מחזור הלימוד מחדש, זאת ההזדמנות להצטרף ללימוד השיעור היומי בספרי הרמב"ם. קיימים מסלולי לימוד שונים בספר משנה תורה: המסלול המומלץ הוא – שלושה פרקים ליום, שאז מסיימים את הרמב"ם בשנה אחת. מסלול נוסף הוא של פרק אחד ליום, שאז מסיימים זאת בשלוש שנים. וישנו גם מסלול למי שקשה לו ובפרט לנשים ולילדים –   לימוד קצר בספר המצוות (לפי חלוקה מסודרת שניתן לקבלה בכל בית חב"ד).

(ע"פ שיחות אחש"פ תשד"מ. ה' טבת תשנ"ב ועוד)

ח' אדר ב' (3.41)

חודש שמח

"משנכנס אדר מרבים בשמחה" – חז"ל ציוו אותנו לשמוח מיד כשנכנס חודש אדר (תענית כט, א). ניתן לשאול על כך: הרי נס גאולת ישראל מגזרת המן ארע רק בפורים עצמו? אם כן מדוע יש לשמוח בכל החודש?

התשובה לכך היא, שנס פורים לא התחיל בי"ג אדר, אלא מיד עם תחילת הגזירה כבר הוכן הנס שיצילם ממנה. כאשר הפיל המן את הפור ויצא חודש אדר, שמח המן על שקבע את תאריך השמדת היהודים לחודש זה. המן היה סבור שמדובר בחודש רע לעם ישראל – כי בו נפטר משה רבינו. אך הוא לא ידע שמשה גם נולד בחודש זה. ומכיוון ש"משה הוא ישראל" הרי זהו בעצם יום ההולדת של כל עם ישראל. והיות שמזלו של אדם גובר ביום הולדתו, לכן ביום הולדתו ואף בכל חודש הולדתו של משה רבינו, גובר מזלם של ישראל. אם כן, כבר בעת הגזרה – כשנבחר חודש אדר על ידי המן, כבר בכך הייתה טמונה הגאולה מן הצרה. לכן יש לשמוח בכל החודש, כפי שנאמר במגילת אסתר: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה" (אסתר ט, כב).

כן הדבר כיום, כבר בתוך חשכת הגלות טמונה הגאולה. ועל ידי שמחה אנו יכולים לזרז ולקרב את התגלות אור הגאולה תכף ומיד ממש.

מכך יש ללמוד על חשיבות של יום ההולדת, שבו גובר מזלו של האדם. ולכן יש לנצל יום זה להוספה ברוחניות: בתפילה ובלימוד תורה, נגלה וחסידות. כמו כן יש לערוך ביום ההולדת "חשבון נפש" על העבר, לערוך התוועדות עם חברים ולקבל החלטות טובות לעתיד.

(ע"פ לקוטי שיחות כרך ט"ז. דבר מלכות ש"פ תצווה תשנ"ב)

________________________________

ט' אדר (3.3)

יום בו הגיע הרבי הריי"צ לארצות הברית, ל"חצי כדור התחתון", והתחיל מיד בפעולות כבירות בהפצת היהדות והחסידות שם, בהכריזו "אמריקה אינה אחרת"

להילחם בעמלק

פרשת "זכור" הנקראת בשבת זו (מלבד פרשת השבוע, תצווה), עוסקת בציווי על מחיית זכרו של עמלק – "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ" (דברים כה, יז-יח).

מטרתו של עמלק הייתה לקרר את עם ישראל ולהטיל ספקות באמונתם ובהכרתם בה', כדי שלא יתעוררו ברגשות הלב ולא יקיימו את מצוות ה' בפועל (עיין בהרחבה מעבר לדף).

"עמלק" שכזה נמצא בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. הוא מנסה לקרר את התלהבותנו בעבודת ה' ולהרחיק אותנו מקיום המצוות ח"ו.

בשבת זו נתחזק במלחמתנו נגד "עמלק" זה. נתגבר ביתר שאת בקיום המצוות מתוך חיות ושמחה, עד הניצחון המוחלט על עמלק, בגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ לקוטי שיחות חלק כא ע' 502)

ט' אדר (3.3)

לחבר את השם

פרשת "זכור" הנקראת בשבת זו (מלבד פרשת השבוע – תצוה), עוסקת בציווי על מחית זכרו של עמלק, וכך נאמר: "כִּי יָד עַל כֵּס יָ-הּ, מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק" (שמות יז, טז).

שם ה' מתחלק לשניים: י-ה – הוא החלק הראשון, והוא מורה על עבודת ה' מתוך התבוננות, שכל והרגש הלב. החלק השני ו-ה – מורה על הורדת האמונה וההבנה באלוקות אל המעשה בפועל. מטרתו של עמלק היתה להפריד בין שני חלקים אלו בעבודת ה', ולגרום לכך שהמעשה בפועל לא יראה כפי שנדרש.

המלחמה בעמלק – הנדרשת מאיתנו, היא לחבר בין שני חלקי שם ה' – בין שני חלקי עבודת ה'. מלחמה זו עם עמלק תסתיים בקרוב בניצחון המוחלט עליו, כפי שנאמר על המלך המשיח: "ילחום מלחמות ה' – וינצח!".

(ע"פ לקוטי שיחות חלק כא עמ' 502)

ט' אדר ב' (3.51) יום בו הגיע רבי יוסף יצחק, הרבי השישי של חב"ד, לארצות הברית

[הי' כדאי לכתוב פתגם על זה חצי כדור התחתון וכו' אם אפשר עדיין]

שמחה של מצווה

במגילת אסתר מתוארת השמחה של עם ישראל בעת גאולתם מגזרתו של המן, כפי שנאמר: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (אסתר ח, טז). חז"ל מלמדים אותנו שמלבד המשמעות הפשוטה של מילים אלו יש להם גם משמעות עמוקה ורוחנית יותר, זאת על פי פסוקים מן התנ"ך המוכיחים את הדברים. כך מפרשים חז"ל: אורה – זו תורה, שמחה – זה יום טוב, ששון – זו ברית מילה ויקר – אלו תפילין (מגילה טז, ב). כלומר, השמחה של חודש אדר צריכה להיות קשורה לענייני תורה ומצוותיה. לכן יש בחודש אדר להוסיף בשמחה של מצווה על ידי התחזקות בקיום המצוות ובלימוד תורה.

על ידי כך ניתן להמשיך את השמחה של חודש אדר במשך כל השנה כולה. עד לשמחה הגדולה ביותר, שמחת הגאולה, עליה נאמר: "ישמח ישראל בעושיו" (תהילים קמט, ב)

(ע"פ התוועדויות תשי"א כרך א עמ' 113-013)

י' אדר (3.4)

מַהַפַּך – מאיליו

משה רבינו התקשה בבנייתה של מנורת הזהב של המשכן "כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת" (שמות כה, לו), לכן, מספרים חז"ל, הוא זרק אותה אל תוך האש, והזהב קיבל מאיליו את צורת המנורה הנדרשת.

ממנו אנו לומדים לגבי בנית בית המקדש הפרטי שעל כל אחד ואחד לבנות בתוכו, שגם אם אין לנו מושג איך בסופו של דבר יצא מכך בית מקדש – עלינו להשתדל ולתת את כל מה שיש ביכולתינו לעשות, והקדוש ברוך הוא כבר יהפוך זאת לבית מקדש של ממש.

(ע"פ לקוטי שיחות חלק א עמ' 571)

י' אדר ב' (3.61)

לשמח את הזולת

מלבד ה"שמחה של מצווה" שיש להוסיף ולהגביר בחודש אדר, יש להוסיף בחודש זה גם בשמחה גשמית כפשוטה. זאת על ידי שכל אחד ישתדל לשמח את הזולת הנמצא בסביבתו. כלומר, עלינו לשמח את עצמנו ואת הזולת, ובמיוחד את בני משפחתנו: הבעל יוסיף לשמח את אשתו וההורים יוסיפו לשמח את ילדיהם, כל אחד ואחד בהתאם לדברים המשמחים אותו.

על ידי הוספה זו במחשבה אודות שמחתו של הזולת ועשיית פעולות המשמחות את הזולת, נגביר את האחדות והאחווה בעם ישראל ונזכה לגאולה במהרה.

(ע"פ שיחת ש"פ תרומה תשנ"ב)

י"א אדר (3.5)

לפרוץ בשמחה

השמחה "פורצת גדר", היא מוציאה את האדם מגדריו והגבלותיו, וגורמת לו לעשות דברים שאין הוא רגיל בהם. השמחה שעלינו לשמוח בכל חודש אדר מהווה הכנה לשמחת פורים, שהיא למעלה מכל מדידה והגבלה. ע"י שמחת גדולה זו מגיעים לשמחה גדולה עוד יותר, שהיא שמחת הגאולה האמיתית והשלימה, שזו תהיה גם שמחה נצחית "שמחת עולם".

(ע"פ שיחת ט' אדר תש"נ)

י"א אדר (3.5)

גילוי ההסתר

אחת ממצוות פורים היא קריאת המגילה, "מגילת אסתר". בשמה של המגילה ישנו מסר גם לימינו: מצד אחד היא נקראת "אסתר" – מלשון הסתר פנים של האור האלוקי, ומצד שני היא קרויה "מגילה" – מלשון גילוי. משמעות הדבר היא שגם בתוך החושך וההסתר, ניכר שהמטרה היא בשביל הגילוי שיבוא אחריו.

כך גם עתה, עלינו לדעת שכל עניינו של חושך הגלות הוא בשביל שנגיע לאור הגאולה, שבו "וְלַיְלָה, כַּיּוֹם יָאִיר" (תהילים קלט, יב), בקרוב ממש.

(ע"פ לקוטי שיחות כרך ו ע' 591)

י"א אדר ב' (3.71)

שמחה בכל העולם

הנביא מתאר את היציאה מן הגלות מתוך שמחה כזו שתסחוף יחד איתה את הבריאה כולה. כך נאמר בפסוק: "כי בשמחה תצאון (מן הגלות)… ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו כף". כלומר, שאף הבריאה הדוממת תצטרף לשמחה של הגאולה.

(ע"פ ישעי' נד, יג)  [הי' כדאי להוסיף שהמפרשים שם כמדומני רד"ק או מצודות אומרים שהם ימחאו כף ויכריזו יחי המלך]

י"ב אדר (3.6)

שמחה חודשית

מדוע אומרים חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה", הלא היה צריך לשמוח רק ביום בו נעשה הנס – ביום פורים עצמו. ההסבר לכך הוא שנס פורים לא התחיל בי"ג אדר, אלא כבר בתחילת הגזירה, כאשר הפיל המן הרע "פור" – גורל, אשר נפל על חודש אדר, בו ישנו "יום זכאי" – יום פטירתו של משה רבינו, כבר אז, נהפך היגון לשמחה.

חודש זה יהפך לנו במהרה מיגון הגלות לשמחה הגדולה והשלימה  שמחת הגאולה.

(ע"פ לקוטי שיחות כרך ט"ז)

י"ב אדר (3.6)

צדקה מקרבת

בזמן שבית המקדש היה קיים, היו הגזברים הממונים אוספים מכל העם מחצית השקל החל מראש חודש אדר. בכסף זה קנו, החל מראש חודש ניסן, את קורבנות הציבור שהוקרבו בבית המקדש.

כיום נוהגים לתת לצדקה "מחצית השקל" (נותנים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, ונהוג לתת שלוש "מחציות") ביום תענית אסתר (שיחול מחר) כזכר למצוות מחצית השקל.

מחצית השקל שימשה להקרבת קורבנות הציבור בבית המקדש, שעל ידם התקרב היהודי והתמסר לאלוקיו. כך גם לגבי מצוות הצדקה, יש לעשותה מתוך התמסרות מוחלטת אל ה'. ועל ידי כך יעשה הקדוש ברוך הוא את הצדקה שלו, ויקבץ את כל עם ישראל לארץ ישראל, בגאולה הקרובה.

(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל תשנ"ב)

י"ב אדר ב' (3.81)

נחל של מגדים

בימות המשיח יהיה שפע גשמי רב בעולם. אחד המקורות לשפע זה יצא מתוך קודש הקודשים שבבית המקדש. כמתואר בדברי חז"ל: "עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים".

(ע"פ סנהדרין ק, א)

י"ג אדר (3.7) תענית אסתר

ממה אתה נהנה?

החטא שבשלו נענשו ישראל בימי מרדכי ואסתר המלכה היה, לפי דברי חז"ל, שהם נהנו מסעודתו של אחשורוש. הבעיה היתה בכך "בהנאה" ובתענוג שחשו מסעודה זו. מכיוון שמטרתו של היהודי בעולם הזה היא לעשות את חיי נפשו עיקר וחיי גופו לטפל, כלומר, להשקיע את כל חיותו והנאתו מלימוד התורה ומקיום המצוות, וההתעסקות בענייני הגוף צריכה להיות רק מתוך הכרח ולא מתוך הנאה.

אך כאשר היהודים שבאותו הדור הכירו בכך שההנאה מסעודתו של אותו רשע היא נגד טבעו האמיתי של עם ישראל – הם זכו להצלה ולגאולה. כן הדבר בנוגע לדורנו, כאשר נםעל ונשאף ליציאה ממיצרי והגבלות הגוף הגשמי, ונעשה את צורכי נפשנו – לעיקר, אזי נזכה במהרה לגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ לקוטי שיחות חלק לא עמ' 671)

י"ג אדר ב' (3.91) שבת פרשת זכור

"צו" – בזריזות

פרשת השבוע אותה אנו קוראים השבת פותחת במילה: "צו". כאשר נאמרת המילה "צו" – היא מסמלת זריזות ומהירות לביצוע הציווי. בפרשתנו מצווה משה רבינו את אהרון ובניו על הקרבת הקורבנות.

היות שכל מה שהקדוש ברוך הוא מצווה את ישראל הוא מקיים גם בעצמו, מובן אם כן, שגם כלפי הקדוש ברוך הוא עצמו ישנו כביכול הציווי "צו" – להזדרז להקריב קורבנות. לכן בוודאי יזדרז הקדוש ברוך הוא ויביא תכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה, ויבנה לנו את בית המקדש. אז נוכל להקריב קורבנות בבית המקדש, ולקיים את ציווי הפותח את הפרשה: "צו" – בזריזות.

(ע"פ שיחת ש"פ צו תש"נ)

י"ד אדר (3.8) פורים

נסתר וגלוי

אחת ממצוות פורים היא קריאת המגילה, הנקראת בשם "מגילת אסתר". בשמה של המגילה ישנו מסר גם לימינו – אנו, מצד אחד היא נקראת "אסתר", מלשון הסתר פנים של האור האלוקי, ומצד שני היא קרויה "מגילה" – מלשון גילוי. משמעות שם זה היא שגם בתוך החושך וההסתר, ניכר שהמטרה היא בשביל הגילוי שיבוא אחריו.

כך גם עתה, עלינו לדעת שכל עניינו של חושך הגלות הוא בשביל שנגיע לאור הגאולה שבו "וְלַיְלָה, כַּיּוֹם יָאִיר" (תהילים קלט, יב).

(ע"פ לקוטי שיחות חלק ו עמ' 591)

י"ד אדר ב' (3.02) – חג הפורים

שמחה ללא גבול

שמחת חג הפורים גדולה יותר משמחתם של כל החגים. אף שישנם חגים נוספים שיש מצווה מן התורה לשמוח בהם. כגון: חג הסוכות – "ושמחת בחגך". חג הפסח – שמחה על הגאולה מגלות מצרים. וחג השבועות – שמחה על קבלת התורה.

אולם בכל המועדים היו נהוג להעמיד שוטרים שיגבילו את השמחה, כדי שהשמחה לא תהפוך להוללות. בפורים, לעומת זאת, השמחה צריכה להיות ללא גבולות והגבלות: "עד דלא ידע". מכיוון שאין חשש שהשמחה תביא לידי הוללות, היות ושורשה מגיע ממקור גבוה מאוד.

על ידי שמחה זו זוכים ומגיעים לשלימות השמחה – פריצת כל ההגבלות, בשמחת הגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ שיחת ט' אדר התש"נ)

ט"ו אדר (3.9) שושן פורים

הבנים תחילה

הנביא מלאכי מנבא על הגאולה כך "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם" (מלאכי ג, כד). בדברים אלו אומר הנביא כי בסמיכות לגאולה יתרחש מצב בו הבנים ישיבו את לב אבותם אל אבינו שבשמים, כפי שמפרש רש"י: "יאמר לבנים דרך אהבה ורצון, לכו דברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום" (שם).

היות שבנוגע לחג הפורים, נאמר :"מסמיך גאולה לגאולה", יהי רצון שנזכה בקרוב לראות בקיום נבואה זו, "ביום הגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש".

(ע"פ לקוטי שיחות חלק כא עמ' 312)

ט"ו אדר ב' (3.12) – שושן פורים. חג הפורים בערים המוקפות חומה

השמחה הנעלית ביותר

ישנן כמה דרגות בשמחה:

א. שמחה של עבודת ה', הנלמדת מן הפסוק: "עבדו את ה' בשמחה". שמחה זו קיימת כל השנה. היא נלווית לעבודת ה' ואיננה מטרה בפני עצמה.

ב. שמחת המועדים, השמחה בחגים ובימים טובים היא מצווה, אך היא מתבטאת באופן של קיום מצוות החג.

ג. שמחת חודש אדר, שמחה זו איננה קשורה דווקא לדבר מצווה, אלא היא מהווה מטרה בפני עצמה. משום ש"משנכנס אדר מרבים בשמחה".

ד. שמחת פורים, בחג זה אנו מגיעים לדרגה הגבוהה ביותר של השמחה. עד שאמרו חז"ל: "חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע" –שהאדם שקוע כל כך בשמחה עד שאיננו יודע את סיבת השמחה.

בדורנו נוספה עוד דרגה של שמחה – שמחת הגאולה. כאשר שמחים במטרה להביא ולזרז את ביאת הגאולה.

(לקוטי שיחות כרך ד עמ' 4721)

___________________

ט"ז אדר (3.01)

בלי כיסוי

כשירד משה מהר סיני בו הוא זכה להתעלות מיוחדת עד שנבע מפניו אור מיוחד, כפי שמספרת התורה בפרשת השבוע אותה אנו קוראים בשבת: "וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי… קָרַן עוֹר פָּנָיו" (שמות לד, כט). אולם, בני ישראל לא יכלו להביט באור מרומם שכזה, ומשה נאלץ לשים על פניו "מַּסְוֶה". זאת מכיוון שהעולם הזה היה עדיין בדרגה נמוכה, ולא היה בכוחו לסבול אור אלוקי נעלה ביותר.

אך, בגאולה הקרובה, לא יהיה צורך במסוה אשר יסתיר על האור האלוקי, זאת מכיוון שהעולם כולו יתרומם לדרגה גבוהה כל כך, כד שהוא יהיה מסוגל לקלוט אור אלוקי בדרגות גבוהות ביותר.

(ע"פ דבר מלכות ש"פ תשא אות י)

ט"ז אדר ב' (3.22)

שמחה כל השנה

השמחה איננה מוגבלת לחג הפורים או לחודש אדר בלבד. על היהודי להיות תמיד בשמחה ולעבוד את ה' מתוך שמחה.

פעם, בחודש אדר, עבר לפני הרבי שליט"א מליובאוויטש אדם בשם "שמחה". הרבי אמר לו: "עכשיו מגיע החג שלך, פורים הוא הרי ענין של שמחה – שתהיה שמחה על פני כל השנה".

עלינו לקחת את השמחה של חג הפורים ולהביא אותה ללימוד התורה ולקיום המצוות שלנו במשך השנה כולה. עבודת ה' מתוך שמחה בוודאי תזרז את ביאת הגאולה השלימה במהרה.

(ע"פ הספר זורע צדקות)

י"ז אדר (3.11)

סך הכל

ניתן לחלק את כללות חייו של היהודי לשלושה חלקים: בחלק הראשון אנו מתחילים בעבודת ה' – ובו אנו מקבלים כוחות על מנת להתחבר את האור האלוקי. בחלק השני – אנו יוצאים להתמודדות עצמית עם חיי היום יום. ובחלק השלישי – ישנו סיכום, גמר ושלימות של העובדה בעולם הזה.

בדורנו, דור הגאולה, עיקר בדגש הוא על גמר ושלימות העבודה – שלנו ושל כל הדורות הקודמים, על מנת להכנס תכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה.

(ע"פ דבר מלכות ש"פ תשא אות יא)

י"ז אדר ב' (3.32)

מן הלילה אל הבוקר

בבית המקדש דלקה אש תמידית על המזבח במשך כל היום והלילה. את הפסוק: "כל הלילה עד הבוקר" (ויקרא ו, ב) מפרש האור החיים הקדוש שהוא מרמז על הגלות האחרונה. המילים: "כל הלילה" – מרמזות על זמן הגלות החשוך, ו"עד הבוקר" – מרמזות על זמן הגאולה.

אנו נמצאים היום באלף השישי מבריאת העולם, אלף זה מקביל ליום שישי בשבוע, אשר בו כבר מתכוננים לשבת. כפי שהיממה מתחלקת לשני חלקים: יום ולילה, כך מתחלק האלף השישי לשני חלקים: גלות וגאולה. כך ש-005 השנים הראשונות היו עדיין בחשכת הגלות, אך לאחריהם מגיע הבוקר – זמן הגאולה.

אם כן, כעת אנו נמצאים כבר בחצות היום של האלף השישי, ובוודאי כבר הגיע זמן הגאולה.

(ע"פ שיחת ש"פ צו תש"נ)

י"ח אדר (3.21)

שמחה משולשת

ההוספה בשמחה בחודש אדר קשורה עם הוספה בשמחה של מצווה ובשמחה של תורה. לכן עלינו להוסיף בכל שלושת העמודים עליהם עומד העולם: תורה, עבודה (תפילה) וגמילות חסדים, באופן של "מרבים בשמחה". עד שנגיע לשלימותה של השמחה, בימות המשיח, בקרוב ממש.

(ע"פ שיחת ש"פ משפטים, שקלים תש"נ)

י"ח אדר ב' (3.42)

יותר ממלאכים

דרגתם של עם ישראל בימות המשיח תהא גבוהה יותר מדרגתם של המלאכים. המדרש מתאר זאת כך: עם ישראל ילמדו תורה מפיו של הקדוש ברוך הוא בעצמו, וישאלו אותו על כל פרשה ופרשה בתורה למה היא נכתבה. לאחר מכן יבואו מלאכי השרת להתעניין אצלם מה אמר להם הקדוש ברוך הוא. מכיוון שהמלאכים לא יוכלו להיכנס יחד עם ישראל בעת לימוד התורה עם הקדוש ברוך הוא.

(ע"פ במדבר רבה כ, יט)

י"ט אדר (3.31)

שמחה בטהרתה

מלבד השמחה בעבודת ה', "עבדו את ה' בשמחה" יש להוסיף בחודש אדר בשמחה בטהרתה – שמחה על מנת לזרז ולמהר את ביאת משיח צדקנו. מכיוון שהדרך להביא את המשיח היא ע"י הוספה בשמחה, לכן יש להוסיף בכל יום ויום בשמחה מיוחדת זו – שמחה לשם הבאת הגאולה.

(ע"פ התוועדויות תשמ"ח כרך ד עמ' 072)

י"ט אדר ב' (3.52)

המבשר יבוא תחילה למערת המכפלה

כידוע, בזמן הגאולה יבוא אליהו הנביא לבשר על הגאולה. מן הפסוק: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר" (ישעי' נב, ז) למדו חז"ל, כי אליהו הנביא מבשר הגאולה יבוא בתחילה אל האבות, שנמשלו להרים, לבשר להם על ביאת הגאולה. ומדוע זכו האבות, אברהם יצחק ויעקב, שהם יתבשרו הראשונים על ביאת הגאולה? – משום שבשעה שגלו ישראל נתכנסו אבות העולם עם האמהות, ובאו לקדוש ברוך הוא ועשו שם מספד גדול. ובאותה שעה נשבע להם הקדוש ברוך הוא שמחזיר את ישראל למקומם – בגאולה. לפיכך כשהמבשר בא – תחילה יבוא אל מערת המכפלה.

(פסיקתא דרב כהנא מהדורת מנדלבוים, חלק ב' עמ' 646)

כ' אדר (3.41)

צדקה מקרבת

מחצית השקל אשר נאספה מכל עם ישראל, שימשה לצורך הקרבת קורבנות ציבור בבית המקדש – בכל מהלך השנה. פירוש המילה קרבן הוא מלשון התקרבות, משום שע"י הקרבן מתקרב היהודי ומתמסר לאלוקיו.

מכך ניתן ללמוד לגבי מצוות הצדקה, שיש לעשותה מתוך התמסרות מוחלטת, וע"י כך, יעשה הקדוש ברוך הוא את הצדקה שלו, ויקבץ את כל עם ישראל לארץ ישראל, בגאולה הקרובה.

(ע"פ ר"ד ש"פ ויקהל תשנ"ב)

כ"א אדר (3.51)

המשכון חוזר

במילים "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח, כא) – מצאו חז"ל רמז לבית המקדש שנמשכן בשני חורבנות: בית ראשון ובית שני. וכשם שכשנוטלים משכון יש צורך להחזירו בשלימותו, כך גם בנוגע לבית המקדש, אשר יוחזר בשלימותו. זאת מכיוון שבית המקדש השלישי יכיל בתוכו את שני בתי המקדשות שקדמו לו.

(ע"פ ספר השיחות תשמ"ט חלק א עמ' 113)

כ"ב אדר (3.61)

זהירות – אש!

בפרשת "ויקהל", אותה נקרא בשבת הקרובה, נאמר הציווי "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ג).הטעם לכך שציווי זה נאמר דווקא בפרשת ויקהל הוא, שמשמעותה של ההתקהלות הוא לאחד ולחבר בין כל ישראל. לכן נאמר "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ" – שהרי דרכה של האש היא להפריד ולפורר, שזהו ההפך מטבעם של המים – שהם מדביקים ומחברים בין הדברים. לכן ניתן הציווי שלא להבעיר אש – לא להפריד ולהרחיק בין יהודים, בכל מקום שהם מצויים בו. התקהלות כזו של אחדות תזרז ותמהר את הגאולה בקרוב ממש.

(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל פקודי תש"נ)

כ"ב אדר א' (2.62)

אחדות מָמוֹנִית

המקור המרכזי לסכסוכים הפורצים בין אנשים הוא הממון. רוב חילוקי הדעות בין אדם לחברו הם על רקע חוב כספי. בניית המשכן איחדה את עם ישראל כולו בתחום זה – הקשה ביותר לאדם, התחום הכספי. כולם יחדיו היו שותפים בתרומה של חפצי ערך למטרה החשובה של בניית המשכן. אחדות זו התחילה בכך שמשה הקהיל את כל ישראל אל פתח המשכן, והמשיכה בנתינה ממונית משותפת.

כיום, יש להשתמש באחדות זו לעבודת ה'. בזכות אחדות זו יקהיל הקדוש ברוך הוא את כולנו במהרה בגאולה הקרובה. כפי שנאמר: "ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל" (ישעי' כז, יב).

(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל תשמ"ט)

כ"ג אדר (3.71)

הפרה בתחילה

"פרשת פרה" הנקראת בשבת זו (בנוסף לפרשת השבוע, ויקהל-פקודי), עוסקת בהכנת אפר מן הפרה האדומה כדי לטהר את הטמאים. בשבת הבאה מתווספת לפרשת השבוע "פרשת החודש" העוסקת בקורבן פסח.

פרשת פרה נקראת תמיד בשבת שלפני פרשת החודש. הטעם לכך הוא משום שפרשת החודש מבטאת את התחלת ענין הגאולה של חודש ניסן, וכהכנה לכך יש צורך בהכנה הכוללת גם הִיטהרות באפר הפרה האדומה.

כך גם אנו, בעומדנו לפני הגאולה האמיתית והשלמה – אל לנו לסמוך על כך שנאמר "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכרי' יג, ב), שה' בעצמו יבטל את הטומאה מן העולם בימות המשיח. אלא עלינו כבר עכשיו לפעול בכיוון זה, ולטהר עצמנו ככל יכולתנו לקראת הגאולה הקרובה.

(ע"פ לקוטי שיחות כרך א עמ' 222)

כ"ג אדר א' (2.72)

זהירות אש!

שמירת שבת מבטאת את ההכרה בכך שהקדוש ברוך הוא – הוא בורא האדם והעולם והוא מנהיגו. הכרה זו גורמת לכך שהאדם יבין שאין הוא מנהל את עולמו, אלא הקדוש ברוך הוא, ועל האדם מוטל רק להכין כלים גשמיים שבהם תשרה ברכת שמיים.

רעיון זה ניתן ללמוד מן הציווי בתורה: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" (שמות לה, ג). המסר הפנימי מפסוק זה הוא: שאין לבעור באש של התלהבות בעת העיסוק בענייני העולם הזה. כלומר, יש לעבוד ולהתפרנס, אך לעשות זאת ללא חמימות והתלהבות. את החום והחשק יש להשאיר לעיסוק בענייני בית המקדש והמשכן – נושאים רוחניים ועבודת ה'. ניצול ההתלהבות והחום היהודי לצורך עניינים רוחניים ולא גשמיים – תביא במהרה לבניין בית המקדש, עליו נאמר: "ואני אהיה לה… חומת אש סביב" (זכרי' ט, ב).

(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל תשמ"ט

כ"ד אדר (3.81)

קהל מאוחד

צירופן של שתי הפרשיות "ויקהל-פקודי", שנקראו בשבת האחרונה יחדיו, מורה על קשר חזק והזדמנות מתאימה ביותר לגאולה: "ויקהל" – מסמל הקהלה ואיסוף של כל בני ישראל יחדיו, דבר שיתבצע בקרוב ממש בגאולה השלימה. ואז נלך כולנו יחדיו לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי. שזה נרמז בשמה של הפרשה השניה "פקודי" – הפרשה מתחילה במילים "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח, כא), שזה מזכיר את בית המקדש השלישי.

הבה נפעל יותר בעניין האחדות בין איש לרעהו כבר כעת, כהכנה להתאחדות הגדולה – ה"הַקְהֵל" הגדול שיהיה בגאולה השלמה, בקרוב ממש.

(ע"פ ספר השיחות תש"נ ע' 773)

כ"ד אדר א' (2.82)

איחוד השמש והירח

קביעת השנה לפי מהלך החמה מסמלת את ההנהגה על פי טבע העולם. ואילו קביעת מעגל השנה לפי הלבנה, המתחדשת בכל חודש, מסמלת הוספת אור אלוקי חדש בעולם. ממנה לומדים כי ניתן להתחדש ולהתקדם בכל חודש מחדש. לכן נוהגים עם ישראל לפי שנת הלבנה.

השנה היא שנה מעוברת – בה נוסף עוד חודש אדר. מטרת ההוספה היא להשוות בין שנת החמה – שנה על פי מהלכה של השמש שהוא 563 יום, לבין שנת הלבנה – שנה על פי מהלכו של הירח שהוא  453 יום בלבד.

משמעותה הפנימית של שנה מעוברת היא: לגרום לאחדות בין שנת החמה לשנת הלבנה. אחדות זו היא הכנה לאחדות בין הלבנה לחמה שתהיה במהרה בגאולה הקרובה. אז ישתווה אורו של הירח לאורה של השמש, כפי שנאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה" (ישעי' ל, כו).

(שיחת ש"פ ויקהל תשמ"ט הערה 811)

כ"ה אדר (3.91)

אחדות כפולה

השיחה האחרונה אותה זכינו לשמוע מפי הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח לעת עתה, הייתה בשנת תשנ"ב (1992) בשבת זו. בשיחה זו הדגיש הרבי מאד את מעלתה של עבודת ה' מתוך אחדות ישראל. הרבי הדגיש שיש להסתכל על כל יהודי בעין טובה ולראות בו רק את המעלות. ואפילו אם נדמה שיש בו חסרונות, יש לקרבו רק מתוך אהבה וחיבה, ורק זו הדרך לקרבו לתורה. כל אחד צריך לזכור שהוא לבדו אינו אלא חצי דבר, ורק ביחד עם חברו יוכל להיות דבר שלם. והסתכלות זו נובעת מנקודה נוספת שצריך כל אחד לזכור, שהוא לבדו אינו אלא חצי דבר, ורק ביחד עם הקב"ה יוכל להיות דבר שלם. ויש לבטא את כל זה במעשי צדקה וגמילות חסדים, מתוך התמסרות מוחלטת אל הקב"ה וגם אל הזולת, בכך שהאדם נותן לזולתו גם דברים שהוא זקוק להם בעצמו. נתינה זו מאחדת את האדם עם זולתו וגם עם הקדוש ברוך הוא. ואחדות זו תזרז ותמהר ביאת את הגאולה במהרה.

(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל תשנ"ב)

כ"ה אדר א' (3.1)

למחרת יום הכיפורים

כידוע, זכו עם ישראל לקבל את הלוחות השניים אחרי יום הכיפורים, שאז התכפר להם עוון העגל. בפרשה אותה קראנו בשבת, מתואר כי משה אסף את כל עם ישראל אל פתח אוהל מועד. רש"י מבאר כי התאספות זו נערכה "למחרת יום הכיפורים" (רש"י, שמות לה, א). מדבריו אלו של רש"י ניתן להסיק לגבי מצבנו כיום. הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח קובע שאנו נמצאים כבר "למחרת יום הכיפורים" – ברוחניות. יום הכיפורים מסמל מצב של חזרה בתשובה וכפרה גמורה על כל החטאים. וכך גם בדורנו, שהוא דור הגאולה, וכבר הסתיימה כל העבודה שנדרשו בני ישראל לבצע בגלות, כולל התשובה שמביאה את הגאולה. לכן אנו נמצאים כבר בדרגה רוחנית גבוהה בבחינת "למחרת יום הכיפורים", ואנו ראויים כבר לגאולה.

(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל תשמ"ט)

כ"ו אדר (3.02)

אז ועכשיו

על פי הנאמר בפסוק "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" (תהילים קכו, ב) מובן כי רק לעתיד לבוא הוא הזמן המתאים לשמחה. רק "אָז" "יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ". אולם הרבי מלך המשיח שליט"א מדגיש שכבר עתה צריכים אנו להתכונן לשמחת הגאולה. שהרי הגמרא אומרת (ברכות ל, סע"ב) שבקיום מצווה ישנה שמחה גדולה כמו שמחת הגאולה. וזאת מכיוון שבקיום מצווה – "מצווה" מלשון "צוותא" וחיבור – מתחברים ומתאחדים לגמרי עם הקב"ה, כמו בזמן הגאולה. ובפרט שנשיא דורנו (מורי וחמי אדמו"ר, הרבי הריי"צ) הוא הנשיא השמיני, "אז" בגימטרייה שמונה. הוא היה המשיח של דורנו, והוא כבר התגלה בכל התוקף. אם כן בוודאי צריכים כבר להתחיל בשמחה הגדולה, שמחת הגאולה. והשמחה תביא אותנו לשמחה המושלמת בגאולה האמיתית והשלמה.

(ע"פ דבר מלכות ש"פ תרומה תשנ"ב סעיף יד. שיחת י"א אלול תנש"א)

כ"ו אדר א' (3.2)

כולנו משתתפים!

מן הכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח), אשר נאמר לגבי הקמת המשכן במדבר, לומד הרמב"ם על מצוות בניית בית המקדש תמיד. כלומר, הציוויים העוסקים בהקמת המשכן אינם חד פעמיים, אלא מהם נלמדת המצווה בכל דור לבנות את בית המקדש.

בבניית המשכן במדבר השתתפו כל עם ישראל: אנשים, נשים ואף הטף. לפיכך, אף במצוות הקמת בית המקדש השלישי – שתתקיים במהרה בגאולה הקרובה, נשתתף כולנו: אנשים, נשים וטף.

(ע"פ משנה תורה לרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פ"א, הי"ב. שיחת ש"פ תרומה תשנ"ב)

כ"ז אדר ב' (4.2)

החודש הראשון

השבת, בנוסף לפרשת השבוע, אנו קוראים בתורה גם את פרשת "החודש". בפרשה זו, הנקראת תמיד בסמיכות לראש חודש ניסן, מודיע הקב"ה לעם-ישראל כי חודש ניסן הוא החודש הראשון: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב, ב).

חז"ל אומרים כי עם בריאת העולם קבע בו הקדוש ברוך הוא ראשי-חודשים ושנים, וחודש תשרי היה החודש הראשון. אולם "משבחר ביעקב ובבניו – קבע בו ראש-חודש של גאולה". היות שהקדוש ברוך הוא גאל את בני-ישראל בחודש ניסן, לכן חודש הגאולה נעשה ראש-החודשים וראשון לחודשי השנה. יהי רצון שעוד לפני ראש חודש ניסן נזכה לגאולה השלמה.

(ע"פ מדרש רבה שמות יב)

כ"ז אדר (3.12)

ביום זה לפני עשרים שנה, בעקבות אירוע בריאותי שהי' נראה תחילה כדבר לא רצוי, התחילה אצל הרבי תקופה חדשה באופן הנהגתו את החסידים ואת עם ישראל כולו. תקופה שלפי דברי הרבי עצמו מובילה להתגלותו המלאה כמלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה

"זך" – מעלת הצמצום עצמו

יום "כ"ו" בחודש (שהיה אתמול) הוא הגימטרייא של שם "הוי' ", המורה על מידת הרחמים וההתגלות האלוקית בעולם. לעומתו, יום "כ"ז" בחודש הוא אותיות "זך", המורה על מעלת הזיכוך של הדברים שנראים בתחילה בלתי רצויים, אך דווקא בהם נמצא הטוב הנעלם והנעלה ביותר. לא רק צמצום בשביל הגילוי, אלא התגלות מעלת הצמצום וההעלם עצמו.

(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל-פקודי תש"נ הערה 110)

כ"ז אדר א' (3.3)

גילוי ההעלם

ביום זה לפני 91 שנה אירע לרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח "אירוע בריאותי". מס' חודשים לאחר מכן ולמרות המצב הבריאותי יצא הרבי אל הקהל במשך כשנה וחצי כמעט מדי יום ועודד לעיני כל את שירת והכרזת "יחי אדוננו …".

הרבי אמר, שנתיים קודם לכן, כי ביום כ"ז באדר ישנה מעלה מיוחדת, משום שכ"ז הם אותיות זך – מלשון זיכוך בירור וצרוף. זיכוך זה קשור לגאולה הקרובה, עליה נאמר: "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים״ (דניאל יב, י).

זיכוך העולם נעשה על ידי גילוי אור אלוקים הנעלם בתוכו. הדרגה הגבוהה ביותר בזיכוך היא כאשר מגלים את האלוקות הטמונה בהעלם עצמו.

יום כ"ז בחודש – המסמל כאמור גילוי של ההעלם שבשם אלוקים, מגיע לאחר יום כ"ו בחודש, אשר מסמל את שם הוי'. משום ששם הוי' הוא בגימטרייא כ"ו – 62, ומשמעותו היא גילוי של אור אלוקי. כלומר, בתחילה ישנו גילוי של שם הוי' – בכ"ו בחודש, ולאחר מכן עולים לדרגה גבוהה יותר שבה ישנו גילוי של ההעלם שבשם אלוקים – בכ"ז בחודש.

כלומר, יום זה מגלה את הפנימיות של ההעלם עצמו, שהוא נועד אך ורק כדי שממנו נגיע להתגלות המלך המשיח ולגאולה האמיתית והשלימה.

(ספר השיחות תש"נ עמ' 773 הערה 011)

 

כ"ח אדר ב' (4.3)

להיות בשמחה תמיד

על היהודי להיות בשמחה בכל השנה כולה. שהרי השמחה היא חלק בלתי נפרד מעבודת ה', כמו שנאמר: "עִבְדוּ אֶת-ה' בְּשִׂמְחָה" (תהילים ק, ב). ומכיוון שעבודת ה' נעשית בכל חיי האדם, הרי גם השמחה חייבת להיות בכל משך חיי האדם. כלומר, על האדם לשמוח בכל המצבים בהם הוא נתקל במשך חייו בעולם. בנוסף לציווי תמידי זה של שמחה, ישנו ציווי מיוחד על השמחה בחודש אדר. בחודש זה הרבינו בשמחה מעבר לשמחה הרגילה של כל השנה. ומיום ליום מוסיף והולך ואור ושמחה.

היום, כ"ח באדר, מסמל את ה"כֹּח" של אדר, כֹּח השמחה – העניין המרכזי בחודש הכי שמח. היות ש"הכל הולך אחר החיתום" לכן יש להרבות בשמחה במיוחד בימים אלו של סיום החודש. שמחה זו תפרוץ את כל גדרי הגלות ותביא אותנו במהרה לשמחת הגאולה.

(ע"פ שיחת ש"פ תרומה ב' אדר תשנ"א)

 

כ"ח אדר א' (3.4)

להוסיף ולפרוץ

בנוגע לחודש אדר, שאנו נמצאים בו, אמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבים בשמחה" (תענית כט, א). ציווי זה של ריבוי שמחה, קשור לכל ימי החודש, ובשנה זו לשני החודשים: אדר א' ואדר ב'. בכל יום ויום משישים ימים אלו צריך להרבות ולהוסיף בשמחה – שמחה נוספת על השמחה שהייתה ביום הקודם. כי השמחה שהייתה ביום הקודם כבר התיישנה, ואין היא מהווה ריבוי של שמחה ביום שלמחרת.

בזכות השמחה, שעליה נאמר: "שמחה פורצת גדר", נזכה בקרוב לפריצת גדרי הגלות, בגאולה האמיתית והשלימה, על ידי משיח צדקנו, שעליו נאמר: "עלה הפורץ לפניהם" (מיכה ב, יג).

(ע"פ לקוטי שיחות כרך ד' עמ' 4721. שיחת ש"פ תרומה תשנ"ב ועוד)

כ"ח אדר (3.22)

משיח מבטיח – באתי לגני

בשבוע האחרון של חודש אדר התחיל משה רבינו להקים את המשכן, ולפתע נדמה שמשה רבינו בעצמו מפרק את המשכן. במדרש אומר על כך רבי מנחם שישראל יראו וחששו. ואז שלח להם הקב"ה ע"י משה: מה אתם יראים, כבר "באתי לגני אחותי כלה" – משה שהוא השביעי משכין את השכינה "למטה בארץ". הרבי שליט"א מלך המשיח מביא זאת בשיחה האחרונה שהוציא לפני כ"ז אדר (ראה פתגם קודם). ומפרש שבזה מרומז שהמשיח, "מנחם שמו", מבטיח שאין מה לחשוש ממה שקורה בשבוע האחרון של חודש אדר, שהרי כבר הובטחנו "באתי לגני אחותי כלה" – שאנו נמצאים בדור השביעי של אדמו"רי חב"ד, ובדורנו "מורידים את השכינה למטה בארץ" ע"י משיח ש"מנחם שמו" בגאולה השלימה.

(ע"פ דבר מלכות ש"פ תצווה (א) תשנ"ב, סעיף ו והערה 81)

כ"ט אדר ב' (4.3)

צמיחה נצחית

מטרתו של הזורע זרעים בקרקע היא שכתוצאה מכך תהיה צמיחה. הגלות נחשבת כזריעה, ומטרתה היא להביא לצמיחה, שהיא הגאולה. כך ניתן גם לפרש את הפסוק הפותח את פרשת "תזריע" אותה קראנו בשבת: "אשה כי תזריע וילדה זכר": המילה "אשה" רומזת על עם ישראל, "כי תזריע" הוא מלשון 'זריעה' של קיום המצוות בגלות, ו"ילדה זכר" רומז להתגלותו של משיח הנקרא "זכר" – משום שלגאולה זו יהיה חוזק ותוקף נצחי שלא תהיה אחריה עוד גלות.

(ע"פ אוה"ח בתחילת פרשתנו. דבר מלכות ש"פ תזריע מצורע תשנ"א)

כ"ט אדר (3.32)

"ומי שחטא – ישוב"!

פרשת ויקרא, אותה נקרא בשבת הקרובה, מסתיימת במילים "נֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא … וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְנִסְלַח לוֹ" (ויקרא ד, א-לה). דהיינו, למרות שהיהודי חטא, הוא יכול לעשות תשובה, ואז חטאו ייסלח לו. כך גם בנוגע לגלות, למרות ש"מפני חטאינו גלינו מארצנו", אך ברגע שנעשה תשובה – מיד אנו נגאלים.

ובאמת, מדגיש הרבי שליט"א מליובאוויטש מלך המשיח, כל ישראל כבר עשו תשובה שבזכותה באה הגאולה. שהרי אמרו חז"ל שאפילו הרהור תשובה יכול להפוך את האדם ברגע אחד מרשע גמור לצדיק גמור. ואין יהודי בדורנו שלא הרהר בתשובה.

אך כיוון שבתשובה אפשר תמיד להוסיף ולהתעלות, לכן ברור שכל הרהור תשובה נוסף, ובפרט פנימי יותר וחזק יותר, יכול לזרז את הגאולה בפועל ממש.

(ע"פ לקוטי שיחות כרך ז ע' 8)

כ"ט אדר א' (3.5)

נתינה שלימה

בשבת זו קוראים בתורה, מלבד פרשת השבוע – פרשת פקודי, גם את "פרשת שקלים". בפרשה זו מצווים ישראל לתת מחצית השקל עבור קורבנות הציבור שיוקרבו בבית המקדש במהלך השנה הקרובה. מכך שכל יהודי מצווה לתת רק מחצית השקל ניתן ללמוד שכל אחד ואחד מאיתנו הוא מחצית בלבד. רק כאשר נתחבר ונתאחד יחד עם הזולת נוכל להיות מטבע שלם.

מכך מובן עד כמה יש להדר במצוות הצדקה, ובנתינה וסיוע ליהודי נוסף – על ידי שנכניס את כל כוחותינו בנתינה במעשה, בדיבור ובמחשבה אודות הצדקה. נתינה כזו תביא לכך שהקדוש ברוך הוא יעשה את צדקתו, ויקבץ את כל עם ישראל. כפי שנאמר: "קהל גדול ישובו הנה" (ירמי' לא, ז).

(ע"פ שיחת ש"פ ויקהל-שקלים תשנ"ב)

ל' אדר א' (3.6) יום א' של ראש חודש אדר ב'

חשן-נחש-משיח

אחד משמונת בגדי הכהונה שלבש הכהן הגדול בבית המקדש היה – החושן. החושן היה מונח על ליבו של הכהן, והיו משובצות בו 21 אבנים יקרות, כנגד 21 שבטי ישראל.

המילה חשן – בשינוי אותיות היא: נחש. זאת משום שהחשן מכפר על חטאו של הנחש, אשר החטיא את אדם וחוה והביא גלות לעולם. אולם, המילה חשן היא גם גימטרייה של המילה משיח. הגימטרייה היא משמעותה הפנימית של המילה, כלומר, משמעותו הפנימית של החושן הוא משיח וגאולה.

משמעותם של שעשועי מילים אלו היא, שעלינו מוטלת העבודה לגלות את פנימיותו של החושן ולהפוך את הגלות – שנגרמה על ידי הנחש, לגאולה – על ידי משיח.

(ע"פ לקו"ש כרך י"א עמ' 831)