סיפורו של רבי עקיבא מפורסם. הוא התחיל בתור "עקיבא" בסך הכול, רועה צאן עני ואביון שהכיר את בת העשיר וברגע הראשון נוצר הקליק. אביה של הנערה לא הסכים לבזיון של נישואיה עם עקיבא, לא רק בגלל שהיה רועה חסר ייחוס וממון. כי עקיבא, בעשורים הראשונים של חייו, היה בור ועם הארץ.
הבנאדם יגיע עד גיל ארבעים בלי לדעת אפילו לקרוא. ההשכלה שלו מסתכמת בידע איזה קולות כדאי להשמיע כדי שהצאן לא יברחו. איזה אב היה רוצה אותו כחתן לבתו?
המהפך התחיל ביום בו עקיבא הרועה התבונן בחור שנוצר בסלע על שפת המעיין מטיפות המים שטפטפו עליו. הוא הבין שהמים הרכים לא יכלו לנצח את האבן הקשה, והחור נוצר מכוח ההתמדה; מהטפטוף שלא עצר לרגע. עקיבא החליט שגם הוא יכול, והחליט להתחיל ללמוד. בגיל ארבעים!
בלי להתבייש התיישב עקיבא בין ילדים שגילם עשירית מגילו ושינן את אותיות הא'-ב' וסימני הניקוד. הוא המשיך לתורה, ולמשניות, וכן הלאה – עד שהפך לרבי עקיבא המפורסם.
האם אני יכולתי לעשות מהפך כזה בחיי?
• • •
פרשת "נשא" מתחילה עם הציווי "לשאת" את הלוויים, כאשר המשמעות הפשטנית של הביטוי היא הוראה לאסוף את הלוויים. אך יש גם משמעות נוספת, משום שנשיאה משמעותה הרמה והגבהה.
מצבם של הלוויים במדבר דומה למצבו של רבי עקיבא כשהתואר "רבי" עוד לא הוצמד לשמו. בני שבט לוי מגיל שלושים ומעלה הצטוו לקחת חלק בעבודות במשכן שנבנה לבורא העולם. אנשים בני שלושים, שמעולם לא התנסו בעבודה בסגנון דומה, ולפתע מונחתת עליהם ההתעסקות הזו שדורשת ידע וכוחות נפש. מאיפה הכוח להתחיל מהפך כזה באמצע החיים?
התשובה לשאלה נמצאת בשם הפרשה, בציווי "נשא". אלוקים רומז למשה שהוא "יגביה" מבחינה רוחנית את בני שבט לוי; יתן להם את הכוחות. כן, גם בגיל כזה מבוגר.
• • •
התורה נקראת בשם זה (ולא "חכמה", למשל), משום שהיא כוללת הוראות עבורנו. לא מדובר בספר היסטוריה. כאשר מסופר על ה"נשיאה" וה"הגבהה" שאלוקים נותן לבני שבט לוי הדברים מכוונים גם כלפי כל יהודי. בכל מקום, בכל גיל ובכל מצב רוחני ונפשי.
עכשיו זה הזמן להתחיל את השינויים לטובה שתמיד רצינו לעשות ופחדנו להיכשל. כדאי שנזכור את ההגבהה שאלוקים מעניק לנו, את היכולת המופלאה שקיבלנו: סיוע אלוקי.
ובזכות מעשה טוב ועוד אחד נזכה במהרה לביאת גואל צדק במהרה בימינו.
תגובה אחת
בס"ד
ממתק לשבת פרשת נשא תשפ"ד
היה פעם ילד קטן שהוריו נפטרו ונשאר בודד בעולם, אחד משכניו הטובים לקח אותו וגידל אותו, שלח אותו לבית הספר ללמוד ודאג לכל מחסורו, כאשר גדל הילד דאג האיש הטוב שגם ילמד מלאכה, ויוכל להרוויח לחמו בעצמו. לבסוף נתן לו האיש הטוב גם בית וגם כסף שיוכל לפתוח בית מלאכה, ובמהרה נעשה הבחור עשיר מאוד.
יום אחד התהפך הגלגל והאיש שעשה כל כך הרבה טובות לבחור איבד את כל כספו ונהיה עני. חשב האיש לעצמו: "אלך אל הבחור שדאגתי לו כל השנים ואבקש את עזרתו, הוא בטח ישמח לעזור לי. הלך אל הבחור שקבל אותו בסבר פנים יפות. שוחחו בניהם השניים בידידות ובאהבה הרבה זמן על דברים שונים והאיש שנהיה עני התבייש מאוד שהוא צריך לבקש מתנה, ורק בסוף אזר אומץ וסיפר לבחור על מטרת בואו, הבחור העשיר התעצב מאוד לשמוע על מצבו של האיש שעזר לו כל כך הרבה, והחליט לעזור לאיש הטוב הזה בלי שיתבייש, הוא אמר לו "ה´ בוודאי יעזור לך בזכות מעשיך הטובים ושוב תהיה עשיר כמו קודם" אבל כסף לא נתן לו אלא אמר: "קשה לי עכשיו לתת לך כסף אבל אשתדל לעזור ועוד נדבר בהמשך.
מיד כשיצא האיש העני קרא הבחור לאחד ממשרתיו, הלביש אותו בגדים ישנים וקרועים, נתן בידו מרגלית יקרה ושלח אותו לבית האיש הטוב. התהלך הנער לפני הדלת וכשיצא האיש נגש אליו ושאל: "האם תרצה לקנות בזול מרגלית יפה?" ראה האיש שהמרגלית יפה מאוד ושאל: "כמה היא עולה" ענה הנער: דינר אחד! נתן לו האיש דינר שעוד היה לו וקנה את המרגלית.
כעבור כמה ימים שלח הבחור עוד פעם אחד ממשרתיו לבוש בגדים טובים ומפוארים ונתן בידו כסף רב. הלך המשרת שהתחפש לעשיר לבית האיש הטוב ואמר: "שמעתי שאפשר לקנות אצלך מרגליות אני זקוק למרגלית יפה אולי יש לך למכירה? הוציא האיש את המרגלית שקנה לפני ימים אחדים בדינר אחד והראה אותה לקונה. אמר המשרת: "בדיוק כזאת רציתי האם תמכור לי אותה באלף דינרים? הסכים האיש ברצון רב ומכר את המרגלית למשרת והמשרת החזיר אותה לאדוניו . למחרת חזר בשמחה לבחור ואמר לו: "אתה לא צריך להשתדל לעזור לי, ב"ה הזדמן לי עסק טוב ועכשיו אוכל לחזור לחיי הרווחה.
****
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפסוק "וכל תרומה.. אשר יקריבו לכהן לו יהיה" לומדים מזה חז"ל שאת הביכורים צריכים לתת לכוהנים. אבל צריכים להביא אותם קודם לבית המקדש כפי שנאמר "תביא בית ה' אלוקיך" ורק אז נותנים אותם לכוהנים, לכאורה זה נראה סתם טרחה, אם יש למישהו שכן כהן למה עליו לסחוב את הפירות לבית המקדש ורק שם לתת לכהן שיתן לו ליד הבית?
מסבירה על כך תורת החסידות שמטרת הביכורים היא לקבוע בהכרתו של האדם שהביכורים האלו שייכים לקב"ה ולכן דבר ראשון מקומם בבית ה', לאחר שהגיעו לבית ה' מצווה אותנו הקב"ה לתתם לכוהנים.
מצוות הביכורים היא לקחת את הראשית והמובחר שבפירות ואותם לתת לקב"ה מצווה זו מלמדת את האדם להתייחס לכל השפע שמקבל מהקב"ה כרכושו של ה' והוא רק מקבל בל את הזכות להשתמש בו.
כשאדם מתייחס בדרך כזו לרכושו הרבה יותר קל לו לתת צדקה והרבה יותר קל להרגיש עד כמה מחובתו לסייע לכל מי שצריך בדרך היפה ביותר כפי שהקב"ה היה רוצה שיעשה.
יהי רצון שנזכה תמיד להיות בצד הנותן ונבין את הזכות הגדולה שבנתינה ובמיוחד בתקופה המיוחדת בה אנחנו נמצאים נמצא את הדרכים לעזור ולסייע אחד לשני ולחזק את האהבה בינינו ובזכות מצוות הצדקה וחיזוק אהבת ישראל נזכה להיות חזקים מול כל אויבינו ונראה בקרוב את הניצחון הגדול ואת הגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום ומבורך!