תפקיד ה"מומחה" להפר הנדרים ולא לקיימם
בתחילת פרשתנו מטות נאמר "וידבר משה אל ראשי המטות גו' איש כי ידור נדר", ופירש רש"י "חלק כבוד לנשיאים כו', ומה ראה לאומרה כאן, למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה".
ויש לעיין, מדוע למד מזה ש"חלק כבוד לנשיאים" דין מיוחד ב"הפרת נדרים", הרי אפשר להיות שבא ללמד דין מיוחד אצל מומחה – בקיום הנדרים?
ויש לבאר בזה על דרך הדרש:
שנינו בפרקי אבות (פ"ג מי"ג) "נדרים סייג לפרישות", שהפרישה מעניני עולם הזה, הנהגה רצויה היא. ולכאורה הרי בירושלמי מובא לגבי נדרים (נדרים פ"ט ה"א): "לא דייך מה שאסרה עליך תורה אלא שאתה מבקש לאסור עליך דברים אחרים"?
ומבואר בזה (ראה לקוטי שיחות ח"ד עמ' 1076) שהדבר תלוי בדרגת האדם:
כאשר יש לאדם חלישות בעבודתו לקונו, אזי "נדרים סייג לפרישות", שעליו לפרוש ולסייג עצמו מעניני העולם, כי העסק עם דברים גשמיים יכול לפעול אצלו ח"ו ירידה בעבודת ה'.
אך מי שהולך בדרך המלך בעבודתו לקונו, אסור לו לפרוש מענייני עולם הזה, שהרי זהו תפקיד האדם עלי אדמות, לעסוק עם עניני עולם הזה ולזככם עד שהעולם כולו יהיה דירה ומכון לו ית' (ראה תנחומא נשא טז. ועוד. תניא פל"ו), וממילא "דייך מה שאסרה עליך תורה".
ועל פי זה, כש"חלק כבוד לנשיאים" בפרשת נדרים, על כרחך בא ללמד דין מיוחד ב"הפרת נדרים". כי ה"מומחה" וה"נשיא" עליהם לבטל "ולהפיר" את ענין הנדרים, כי צריכים הם להעלות את האדם הנודר לדרגא כזו עד שלא יוצרך לנדרים.
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ג עמ' 106 ואילך)
