הברכה ב"והתמכרתם שם לאויביך"
בסיום התוכחה שבפרשתנו נאמר "והשיבך ה' מצרים גו' והתמכרתם שם לאויביך גו'". ויש לפרש תוכן הפנימי שבכתוב זה שהוא ברכה:
הכוונה שבתוכחה היא שע"י זה יבואו ישראל למעלת התשובה, כמ"ש "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה גו' ושבת עד ה' אלוקיך גו'" (נצבים ל, א-ב). ומעלת התשובה היא ש"גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות" (יומא פו, ב), שעל ידי התשובה ניתוסף סוג מיוחד בזכיות שאפילו צדיק גמור אינו מגיע לזה על ידי עבודתו.
והנה, מבואר בספרים (ראה תניא פ"ז-ח, פל"ז (מח, ב), ובכ"מ) שבדברים הגשמיים שבעולם יש בהם "ניצוצות" של קדושה ש"נפלו" שם וממתינים לגאולתם, והאדם על ידי עבודתו "מעלה" הוא את הניצוצות מגלותם למקורם ושרשם.
העלאת הניצוצות אפשרית רק בניצוצות שנפלו ונמצאים בדברים המותרים, שכאשר משתמש בהם האדם לעבודת ה', מעלה הוא משם את הניצוצות, אך אותם ניצוצות שנפלו בדברים האסורים, אין לאדם אפשרות להגיע אליהם ולהעלותם משם, כי הניצוצות שבהם הם קשורים ו"אסורים" בידי הקליפות, ואין להם אפשרות לצאת משם בדרך כלל. ומ"מ, אותם ניצוצות קדושה שנפלו בדברים האסורים, גבוהים הם לאין ערוך מניצוצות שנפלו בדברים המותרים, שהרי ידוע הכלל ש"כל הגבוה יותר נופל למטה יותר", ומשכך הרי אותם ניצוצות שנפלו בדברים האסורים, שרשם גבוה הוא למאוד, שלכן נפלו הם למקום הנמוך והשפל ביותר.
וזו מעלה יתירה וגדולה שבעבודת הבעלי תשובה, שכאשר שב החוטא בתשובה גדולה אזי גם הזדונות נהפכים לו לזכויות, ואזי גם העבירות שעשה באמצעות דברים האסורים נהפכים לקדושה, ואותם ניצוצות גבוהים ונעלים שנפלו למקום שפל זה, הם נגאלים ושבים למקורם.
וזהו הפירוש הפנימי ב"והשיבך ה' מצרים גו'", שהכוונה בכל דברי התוכחה היא לבוא למעלת התשובה "והשיבך". ועל ידי התשובה "והתמכרתם שם לאויביך", ש"מקום ומשכן הקליפות נקרא "שם" כלומר עמוק מאד למטה" (לקוטי תורה מאמר ד"ה "אני לדודי" (לב, ג)), והקליפות הם "אויביך" של האדם, וגדלה מעלת עבודת התשובה שעל ידה אפשר להעלות את הניצוצות גם מתוך עמקי הקליפות – "שם לאויביך".
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ט עמ' 239 ואילך)
לזכות
החתן הרה"ת מנחם מענדל
והכלה מרת ליבא רחל שיחיו
גראסבוים
לרגל נישואיהם בשעטו"מ
ביום י"ט אלול ה’תשע”ה
יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל
על יסודי התורה והמצוה
