טור   לפרשת במדבר

נקודה (יהודית) למחשבה
ביום ראשון הקרוב כ"ג לעומר, כאשר נציין את יום שחרור ירושלים, נביט שוב בתמונה המרגשת של הצנחנים העומדים נפעמים מול הכותל המערבי. באותם ימים, כאשר התמונה פורסמה בארץ ובעולם, התנועה הקיבוצית היתה מופתעת מול התופעה. השאלה שהעסיקה אותם היתה: מה גרם לאותם צנחנים שגדלו בחינוך ללא כל זיקה דתית, להתרגש כל כך מול אבני הכותל? אולם, גם אנשי מקצוע ותיאוריות פסיכולוגיות לא סיפקו את המענה. מסתבר, שהתשובה לכך נמצאת בפרשת השבוע.
בתחילת ספר במדבר אנו קוראים על מיפקד האוכלוסין שנערך לבני ישראל. לכאורה, הרי הקב"ה בוודאי יודע את מספרם של בני ישראל. אם כן, לשם מה הוא מבקש לספור אותם? איזו תועלת תצמח מפעולה זו?
אלא, בספירה זו מבקש הקב"ה להדגיש את המכנה המשותף לכל בני ישראל, ואת חשיבותו השווה של כל יהודי. אמנם, התורה מכירה בהבדלי דרגות ובמעמדות שונים בעם. אך כאן, במיפקד האוכלוסין, הצדיק הגדול ביותר והאדם הפשוט ביותר נמנים כאחד. כל אחד 'שווה' יחידה אחת, לא פחות ולא יותר.
הנקודה המשותפת לכל יהודי זו 'הנקודה היהודית'. בתלמוד נאמר כי "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא". כלומר, אף שכלפי חוץ נראה לעיתים שיהודי חורג מהמסגרת המקובלת ומכללי ההתנהגות, עדיין דולק בלבו ניצוץ יהודי. אותו ניצוץ, יהפוך בשעות קשות וברגעי מבחן לשלהבת אש. ואכן, במהלך ההיסטוריה גם יהודים 'פשוטים' מסרו את נפשם על קידוש ה', אף שלא בהכרח הקפידו על שמירת כל המצוות במשך חייהם.
זה גם הגורם להתרגשותם של החיילים מול הכותל – לכל יהודי זיקה וקשר תמידיים ליהדות. גם אם לא הבחינו בנקודה זו קודם לכן, הכותל – שריד בית המקדש – הדליק את הניצוץ וגילה את הנקודה היהודית.
* * *
ארץ ישראל זכתה לקלוט מיליוני יהודים מכל רחבי העולם, מתרבויות מגוונות וממוצא שונה. פה ושם נשמעו גם טענות על קיפוח ואפליה בין העדות. מהפרשה אנו לומדים שכל יהודי שווה בחשיבותו, ואין להתרשם מהחיצוניות השונה. ספרדים ואשכנזים, חרדים, דתיים, מסורתיים וגם כאלו שאינם מוגדרים כשומרי מצוות – בכל אחד דולקת תמיד נקודה יהודית. נקודה.