"משיח יכניס הרהורי תשובה בלב כל אחד ואחד מישראל, ועל-ידי שיחזרו בתשובה –
יתעוררו רחמיו של הקב"ה על העולם כולו וימחל להם"

פרי צדיק על בראשית א,ב

רבי צדוק הכהן רבינוביץ' – רובינשטיין מלובלין (כ"ג בשבט ה'תקפ"ג – ט' באלול ה'תר"ס; 4 בפברואר 1823 – 3 בספטמבר 1900). אחד מהיוצרים המקוריים והפוריים ביותר מבין גדולי החסידות. הגותו מאופיינת בשילוב של למדנות תורנית ופרשנות חדשנית עם תורות הקבלה והחסידות. שייך בדרכו לחסידות איזביצה ראדזין של רבי מרדכי יוסף ליינר, ולחסידות לובלין של רבי יהודה לייב איגר, אם כי הושפע גם מספרי חסידות ברסלב וחסידות חב"ד.

נולד בעיר קריזבורג לרב הקהילה הרב יעקב הכהן (ממשפחת רבנים מתנגדים) ולאמו, מצאצאי השל"ה. התייתם מאביו בגיל שש, וגדל בבית דודו, אחי-אביו, הרב יוסף הכהן רבינוביץ רבה של קריניק ומחבר ספר "כפות זהב". באותה תקופה נודע כ"עילוי מקריניק", ותשובה אליו נתפרסמה בספרו של הפוסק רבי יוסף שאול נתנזון מחבר ספר "שואל ומשיב".

למד בישיבה בלובלין ונתפרסם בכישרונו ובהתנהגותו.

בעקבות שמועה שאשתו מנישואין ראשונים שעבדה בחנות בגדים לחצה יד לאציל שקנה בחנותה, הוא חפץ לגרשה אך היא לא הסכימה וטענה שהיא חפה מפשע, לכן הוא נזקק להיתר ממאה רבנים כדי לישא אשה שנייה ללא גירושי אשתו הראשונה, כפי שנדרש כדי להתיר את חרם דרבנו גרשום ואולם לבסוף הסכימה אשתו להתגרש ולא נזקק להשתמש בהיתר מאה רבנים.

מסעו לבקש היתר, הביאהו להיפגש עם רבים מגדולי דורו (ובתוכם עם רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה) ואדמו"רים שונים בפולין ובאוקראינה. בין הצדיקים שאמר לצרף להיתרו, נמנה האדמו"ר רבי מרדכי מצ'רנוביל. כאשר שמע הרבי מצ'רנוביל את המעשה, אמר כי הוא מסכים לחתום, ואולם הזהירו שבעקבות גירושיו חרף רצון אשתו, לא יפקד בבנים. ואולם רבי צדוק התעקש וצירף גם את חתימתו לחתימת הרבנים המתירים, ואכן לא היו לו ילדים עד יום מותו. חסידים מספרים כי הוא הצטער על הגירושין החפוזים כל ימי חייו, וייתכן שספר "פוקד עקרים" שכתב רומז לנסיונותיו לפעול לביטול הגזירה.

רבי צדוק נישא בלובלין בשנית לחנה דבורה פרידנטל לה היה נשוי כ-40 שנה. לאחר פטירתה נישא בשלישית לרבנית משפרוב (בתו של רבי פנחס משטקשין ונכדת רבי משה בידרמן).

במהלך חיפושיו, הגיע אל רבי מרדכי יוסף ליינר, האדמו"ר מאיזביצה ראדזין. כפי המקובל, בהיותו באיזביצה נרדם וחלם חלום שאותו הוא מזכיר בספרו דברי חלומות על נשמות הדור האחרון שהם נשמות דור המדבר, ואותו חלום גרם לרבי צדוק להישאר באיזביצה ולקנות את דרכו הייחודית בחסידות. שם גם החל את התקרבותו לחסידות. בסופו של דבר הפך להיות הוגה, לומד ומלמד מתורת החסידות. היה תלמידו של רבי מרדכי יוסף ליינער, מחבר הספר מי השילוח.

זמן רב סירב רבי צדוק לקבל על עצמו רבנות, על אף הצעות מרובות (בהם רבנות העיר לובלין), ורק לאחר הסתלקותו של רבה של לובלין הרב יהודה לייב איגר, בשנת ה'תרמ"ח, נענה להפצרותיהם של ראשי החסידים וקיבל על עצמו את עול ההנהגה. רוב חייו חי חיי עוני והתפרנס בדוחק רב מחנות קטנה של בגדים משומשים שניהלה אשתו.בעקבות פטירתו של רבי יהודה לייב איגר ולחצם של החסידים עליו הסכים להיות אדמו"ר, גם לאחר שקבל על עצמו את הרבנות, והחל לקבל משכורת מהקהילה, סירב רבי צדוק להשתמש בכסף לטובתו, והשקיע את כל כספו בקניית ספרים למען הקמת ספרייה תורנית עיונית גדולה, אותה הקים בביתו. תחום ההתמחות העיקרי של הספרייה היה כתבי יד. רבי צדוק נודע כבר סמכא בזיהוי והכרת כתבי יד, מה שמשך אליו תלמידי חכמים וחוקרים שרצו לקבל מידע על תיארוך ואמיתיות הכתבים שבידם. ביתו, על הספרייה שבתוכו, נשרף בשואה.

בכל יום היה מסיים מסכת בתלמוד הבבלי ומקיים סעודת מצווה לכבוד ה"סיום