איתא בגמ' (שבת כא, ב) "כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהי' מונח בחותמו של כהן גדול וכו'".
ותמוה, הרי כדי להוכיח שפך השמן נשאר בטהרתו מספיק זה שנשאר חותם הפך בשלימותו, ולמאי נפק"מ שהפך הי' חתום בחותמו של כהן גדול דווקא?
ויש לבאר בזה, דהנה מבואר בסה"ק ש'שמן' רומז על חכמה (ראה הגהות הרח"ו לזוהר ח"ב קמז, ב. וראה מנחות פה, ב "מתוך שרגילין בשמן זית, חכמה מצוי' בהן"). ועפ"ז פירוש "טמאו כל השמנים שבהיכל" הוא שהיוונים טמאו את כוח השכל והחכמה שבבנ"י.
והיינו, דגם מי שבענין גשמי ה"ה משכיל בזה ומבין אותו לאשורו על בוריו, הנה בשעה ש"טמאו כל השמנים" לא הי' ביכולתו להבין ולהשיג עניני קדושה ואלוקות.
אך כוחם של היוונים הי' רק בבחינת השכל והחכמה שבאדם. משא"כ בנקודת היהדות ("דער פינטעלע איד") שבכל אחד מישראל אי אפשר כלל לנגוע ולטמא ח"ו, ונשארת תמיד בשלימותה.
וזהו דההצלה מטומאת היוונים הייתה ע"י שהי' השמן "חתום בחותמו של כהן גדול". כי ענין הכה"ג הוא "שיהי' יושב במקדש כל היום כו' ויהי' ביתו בירושלים ואינו זז משם" (רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ה ה"ז). דמרמז על בחינת ה'יחידה' שבנפש ונקודת היהדות שנשארת תמיד בקדושתה. וכאשר 'מצאו' וגילו ענין זה הי' אפשר להתעלות ולהאיר גם את שאר חלקי ה"נר ה' נשמת אדם" (משלי כ, כז).
(ע"פ אגרות קודש ח"ב אגרת שטו. אגרת קעג)
לזכות החתן
הת' מנחם מענדל
והכלה מרת יסכה אלישבע שיחיו טויסטר
לרגל חתונתם בשעטומ"צ
כ"ה כסלו נר א' דחנוכה ה'תשע"ה
יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל
על יסודי התורה והמצוה
*
ולזכות הוריהם
הרה"ת דורון וזוגתו מרת תפארת שיחיו טויסטר
הרה"ת שלמה מאיר ישכר וזוגתו מרת חדוה רחל שיחיו מארק
הלכות ומנהגי יום כיפור בקצרה
מוכנים ליום הכיפורים? ריכזנו את רוב ההלכות המשמעותיות והמנהגים לאיש או אישה ליום כיפור לפי חסידים, ספרדים ואשכנזים. מקוצר אבל מקיף
