לתת וגם לקבל "מתנות"
בלשון הכתוב "מתנות לאביונים" יש לדקדק, שהוא בשינוי מן הלשון הרגיל בשאר מקומות –"צדקה לעניים", ובשתיים:
א) "מתנות" ולא "צדקה",
ב) "לאביונים" ולא "לעניים".
ודרוש ביאור מהו הטעם לשינוי זה?
ויש לבאר, שיש בזה לימוד והוראה חשובה במעלת המצוה:
החילוק בין "צדקה" ל"מתנות" הוא – נתינת "צדקה" היא ענין שהאדם מצד עצמו אינו צריך לזה, אלא הנתינה היא רק בשביל הזולת; מה-שאין-כן "מתנה" הוא ענין שנוגע גם לנותן המתנה, כמאמר רז"ל (ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ועוד) "אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא (אילו לא גרם לו נחת רוח, לא היה נותן לו מתנה)".
והחילוק בין "עני" ל"אביון" הוא – ש"עני" אין פירושו שאין לו מאומה; יתכן שיש לו דברים אחרים, אלא שבנוגע לענין זה הרי הוא "עני" [ועל דרך שמצינו בדברי רז"ל (כתובות סח, א) "עני בדעת"]; משא"כ "אביון" פירושו ש"תאב לכל דבר" (רש"י משפטים כג, ו).
וזהו דיוק הלשון "מתנות לאביונים" – שגם כאשר עושים טובה (לא רק ל"עני", שהוא במדריגה נעלית יותר, אלא אפילו) ל"אביון", שאין לו מאומה – אין זה ענין של "צדקה", אלא ענין של "מתנה", שנעשה מזה "נייחא לנפשיה" (נחת רוח) גם לנותן.
כלומר: לנותן ה"מתנות לאביונים" צריך להיות נחת רוח, מזה גופא שהאביון מקבל ממנו את המתנה!
כיון שבאמצעות עשיית הטובה לזולת, זוכה הנותן עצמו להתרוממות ומעלה.
(ע"פ תורת מנחם-התוועדויות חי"א עמ' 143)
לזכות
הילדה חנה תחי'
בת הרה"ת שת וזוגתו מרת ברכה שיחיו
טאוב
לרגל הולדתה בשעטו"מ ביום ה' אדר ב' ה’תשע”ו
יה"ר שיזכו הורי' לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים
מתוך בריאות, נחת והרחבה
