חג הפורים נקרא "פורים – על שם הפור". ולכאורה תמוה:
הרי "פור" אינה תיבה בלשון הקודש, אלא בלשון פרסי (ראב"ע אסתר ג, ז). וכדמוכח מזה שכתוב במגילה "פור הוא הגורל", שהמגילה צריכה לפרש תיבת "פור" ש"הוא" מה שנקרא "גורל" בלשון הקודש. וא"כ צריך ביאור, מדוע נקראה היו"ט בלשון פרסי ולא נקרא "גורלות" בלשון הקודש, וכמו שמצינו בשאר המועדים שנקראים בשמות של לשון הקודש?
ויש לומר שבזה יש לימוד נפלא:
כאשר פוגשים יהודי שאינו יודע כלל אודות האל"ף בי"ת של יהדות (כעשרת הדברות וכיו"ב), היו יכולים לחשוב שתחילה יש להסביר לו על הדברים העיקריים של יהדות, כמצוות דאורייתא ולאט לאט יגיע גם למצוות דרבנן, ועד שיגיע למצוות של ימי הפורים. אך אין להתחיל מיד במצוות פורים.
אך השם "פורים" מדגיש להיפך:
כמו שבימים ההם, כאשר באו ליהודי בפרס ומדי ואמרו לו שניתוסף יום טוב חדש – לא חיכו עד שהוא ידע ויבין מה זה "גורל" בלשון הקודש, אלא אמרו לו באופן שיבין מיד שהתווסף יום-טוב שנקרא פורים. והיינו, שגם מי שלא הבין את לשון הקודש לא חיכו עד שיסבירו לו את כל הדברים העיקריים, אלא ספרו לו מיד על החג בלשון שמבין. וכן צריך להיות בזמן הזה, שיש להסביר לכל יהודי על מצוות הפורים, אפילו אם אינו מבין לשון הקודש, ולא יודע משום דבר בעניני יהדות.
(ע"פ לקוטי שיחות ח"ו עמ' 189 ואילך. תורת מנחם תשמ"ו ח"ב עמ' 714 ואילך)
