על הפסוק בפרשתנו "ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" (ב, יד) פירש רש"י "דאג על שראה בישראל רשעים דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראויים ליגאל".
ולכאורה הדבר תמוה ביותר, הרי מצינו במדרשי חז"ל (מכילתא בשלח יד, כט. ובכ"מ) שבגלות מצרים היו בין בנ"י גם כל מיני חוטאים, ואפי' עובדי ע"ז, ואעפ"כ נגאלו ממצרים. ואם חטא ע"ז לא עיכב את הגאולה מדוע עוון לשון הרע יעכב?
וי"ל בזה, דבוודאי היו בנ"י ראויים ליגאל אף אם חטאו ר"ל, וטעם הדבר שעוון לשון הרע מעכב הוא משום שחטא זה גורם שלא תחול על ישראל גדר גאולה ר"ל.
כלומר: בעת יציאת מצרים בחר הקב"ה בבני ישראל, ועי"ז נעשו בני ישראל לחפצא של "עם", וכמ"ש (ואתחנן ד, לד) "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי", דעד אז היו רק קיבוץ אנשים רבים ממשפחה אחת, והא דנעשו בגדר גוי ועם הי' בעת יציאת מצרים.
ועפ"ז י"ל, דמכיון שלשון הרע גורם לפירוד הלבבות, הנה כשאין אחדות בין בני ישראל אי אפשר שיחול עליהם גדר "עם", ואין כאן מי שיחול עליו גדר בחירת הקב"ה ר"ל, ורק כשיש אחדות בין בני ישראל אפשר להיות גאולת ישראל.
(ע"פ לקוטי שיחות חל"א עמ' 8 ואילך)
