מדוע היו ישראל "שטופים בעבודה זרה"?
על הפסוק בנוגע לקרבן פסח "והי׳ לכם למשמרת" (יב, ו) כתב רש"י "הי' ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך . . הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו . . נתן להם . . דם מילה . . ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה".
ויש לדקדק, הרי להוכיח שבזכות דם מילה נגאלו ישראל ממצרים מספיק לשון הכתוב "גם את בדם בריתך שלחתי אסירייך", שמזה מבואר שזכות "דם בריתך" גרמה ל"שלחתי אסירייך", וא"כ, לאיזה צורך הביא רש"י גם סיום הכתוב "מבור אין מים בו", דלכאורה אין תיבות אלו מוסיפות בהראי'?
ויש לפרש הדברים בעבודת האדם לקונו:
על הפסוק "והבור ריק אין בו מים" (פ' וישב לז, כד) פירש רש"י "מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו". ומבואר במקום אחר (לקוטי שיחות חט"ו עמ' 324 ואילך), דבזה רמז נפלא בעבודת השי"ת, שאין לאדם ליבטל אפילו רגע אחד מעבודת הבורא ית'. כי כאשר אין הראש מלא ועסוק בענינים קדושים – ב"אין מים אלא תורה", אזי מיד נכנסים לשם במילא "נחשים ועקרבים" וענינים אסורים ר"ל.
ויש לומר שענין זה נרמז במה שהביא רש"י "מבור אין מים בו". דזה שבזמן ההוא היו ישראל "שטופים בעבודה זרה", הוא מפני ש"לא היו בידם מצוות" והיו בבחי' "בור אין מים בו", ולכן נכנסו לשם מיד ה"נחשים ועקרבים" ר"ל, ונתדבק בהם הרע של מצרים. ולכן הוצרכו ל"דם מילה" ולמצות "משכו וקחו לכם".
(ע"פ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 117 הערה 31)
