הבחור לא ממש הבין למה הרבי מתכוון, ובמקום להסביר הרבי שאל אותו: "מה אתה הכי אוהב ? מה ה'הובי' שלך ?". "אני אוהב אמנות, בעיקר ציור", הוא אמר.

"איזה צייר הכי אהוב עליך ?", שאל הרבי. "פיקאסו", הוא ענה. "ואיזה ציור של פיקאסו אתה הכי אוהב ?", המשיך הרבי. והבחור תיאר את הציור "השקיעה", הציור שהוא הכי אוהב בעולם. "בציור רואים חוף ים. השמש שוקעת, זוג ילדים משחקים בחול, זוג זקנים הולכים להם. השקיעה אומרת לי המון. יש לה המון משמעות. הסמליות של השמש שעכשיו שוקעת ומחר זורחת, הילדים שמשחקים ובכלל לא מתייחסים לזקנים שפוסעים לידם. דור הולך ודור בא. זה מעורר בי המון רגשות".

"וכמה שווה התמונה ?", שאל הרבי. "בדיוק עכשיו מכרו את הציור במכירה פומבית ב'סותבי'ס' בשמונה מיליון דולר", ענה הבחור.
שואל אותו הרבי: "ואם ליד פיקאסו, בזמן שהוא צייר את הציור, היה עומד מישהו עם מצלמה ופשוט מצלם את התמונה המרהיבה הזו, עם השקיעה, הילדים, הזקנים – מה לדעתך היה מדויק יותר? הציור של פיקאסו או התמונה הפשוטה של המצלמה?". "ברור שהתמונה", ענה הבחור.

"וכמה אתה חושב שהיא שווה ?", המשיך הרבי להקשות, והבחור ענה מיד: "מוכרים גלויות כאלה בעשרים וחמישה סנט".
אמר לו הרבי: "תסביר לי, איך זה שעל הציור משלמים מיליוני דולרים, ועל התמונה בקושי עשרים וחמישה סנט?" והבחור נשאר בלי תשובה.

"אתה יודע למה ?", אמר הרבי, "כי מצלמה לא יכולה לעשות שגיאות. היא מכונה, היא עובדת על אוטומט. בן אנוש יכול לעשות שגיאות וטעויות, והוא טועה. לכן יצירה שלו שווה שמונה מיליון דולר. כשצייר מצייר, הוא משקיע את כל כולו בציור. הוא נותן את הרגשות שלו, את המבט שלו. אתה יכול לראות שם את הנפש שלו, את החוויות שהוא עבר. כי הוא שם את עצמו בתוך הציור. אבל מצלמה היא בסך הכל רובוט. באותו אופן, להבדיל, לקדוש ברוך הוא יש מיליארדי מלאכים, הם אף פעם לא טועים אבל הם לא יקרים כמו יהודי. התפילות שלהם לא שוות כמו תפילה של יהודי שאומר "הודו לה' קראו בשמו".

והרבי סיים: "כל הכישלונות והניסיונות שתיארת לא אמורים להפיל אותך אלא לשמח אותך עוד יותר. כי בכל פעם שאתה נכשל אתה לומד שאתה בן אדם. אם פעם אחת לא הצלחת להתפלל כמו שצריך, אז בפעם הבאה תתאמץ והתפילה תהיה מעולה. הכישלון שלך הוא זה שעושה את האור!"