בס"ד ? סיפור חסידי למוצ"ש? עמוד סיפורים על הבעל שם טוב הקדוש.
??? שתפו ???

נהוג לספר בכל מוצאי שבת בסעודת מלווה מלכה סיפור חסידי על הבעל שם טוב.
סגולה לפרנסה טובה , לילדים ולנחת מהילדים, לחיים טובים וארוכים ולבריאות

מסופר על הבעל שם טוב הקדוש שיום אחד גילו לו מן השמים שיש יהודי צדיק שעובד את השם יותר ממנו, ואם ירצה יוכל לפגוש אותו ולהיווכח במו עיניו.
סיפר הבעל שם טוב את הסוד שגילו לו משמים לתלמידיו, והזמינם להכיר את הצדיק.
התלמידים נדהמו, ולא האמינו למשמע אוזניהם…
אולם הבעל שם טוב ביקש מהם להצטרף אליו כדי לחזות במו עיניהם את הנהגותיו של הצדיק.
לשם כך ביקש הבעל שם טוב מתלמידיו לבוא עמו אל היער, ולהתחבא מאחורי עצים, בהסבירו להם ששם עומד הצדיק להתגלות אליהם.
נכנסו התלמידים לתוך היער הסתתרו מאחורי העצים מתוך ציפיה לפגוש איזה צדיק גדול.
בעודם מתרגשים ממה שהם עתידים לגלות, עבר לפניהם נער כפרי רועה צאן.
אולם איש מהם לא שת לבו לנער הזה…
לתדהמתם החל הנער כורע על ברכיו וקרא בקול גדול:
ריבונו של עולם!
אני כל כך אוהב אותך!
רק אתה יודע עד כמה אני אוהב אותך!
אבל מה אעשה ואיננו יודע מה לעשות!
להתפלל – אינני יודע!
לקרוא אינני יודע!
ללמוד תורה איני יודע!
אבל מה?
יש דבר אחד שיודע אני לעשות! אני יודע לחלל בחליל, אז זה מה שאעשה!
לקח הנער את חלילו והחל לחלל בכל כוחו לכבוד הקב"ה… מרוב מאמץ התעלף הנער ונפל על הרצפה.
עברו דקות מספר שוב התעורר הנער ושוב קרא בקול:
ריבונו של עולם!
אני אוהב אותך,
אני נשבע שאני אוהב אותך.
מה אני יכול לעשות עבורך? אתה יודע מה?
יודע אני לקפוץ ולהתגלגל!
אז זאת אעשה למענך!
ומיד החל הנער לקפוץ ולהתגלגל על הרצפה לכבוד השם, וגם הפעם עשה זאת עד שאפסו כוחותיו והתעלף…
הביטו תלמידי הבעל שם טוב בתעלוליו של הנער, ולא הבינו למה הם מבטלים לימוד תורה ומציצים מבין העצים על מעשיו של נער שוטה.
אולם הבעל שם טוב הביט על הנער כשהוא מחייך וכולו רועד, ומאיץ בתלמידיו לשתוק ולהמשיך להביט בנער.
שוב התעורר הנער וזעק בקול גדול:
ריבונו של עולם אני אוהב אותך, ורוצה לתת לך מתנה,
ומה אעשה וכסף אין לי?
או, יש לי פרוטה שחוקה אחת!
אותה רוצה אני לתת לך, תוכל לקנות בה מה שתרצה!
מיד זרק הנער את הפרוטה כלפי מעלה…
באותו רגע יצאה יד מן השמים ותפסה את הפרוטה.

         ♦שבוע טוב ומבורך ♦

      ?? לעילוי נשמת ?? 

יוסף יצחק בן אברהם ושטרנה שרה

‏היכנסו לקישור זה כדי להצטרף לקבוצת סיפורי הבעל שם טוב למוצאי:
https://chat.whatsapp.com/D78VKPO1PcwEgUPPmPcWF4

עוד סיפור על הבעל שם טוב

באחת מדרשותיו של ה"בעל שם טוב" זצ"ל בשבת אחר הצהרים, ישב לו יהודי פשוט שהיה עובד כעגלון לפרנסתו.
באותה השבת דיבר הבעל שם טוב על הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך",
ואמר שאם האדם ישליך על ה' יהבו, ולא ידאג לפרנסתו ויבטח בה' שיפרנסנו, אזי מובטח לו שיראה ישועה משמים.
שמע העגלון את דברי הרב, ותכף ומיד קיבל על עצמו לעזוב את עבודתו, ולבוא ולחסות בצל ה'.

ביום א' לאחר התפילה, נשאר העגלון בבית הכנסת והחל לומר תהילים.
כשסיים את התהילים קרא בחומש, וכך המשיך לקרוא משניות, וכל היום לא זז מבית המדרש.
גם למחרת עשה כך, וביום השלישי המשיך בלימודו, ולא הקשיב לדברי אשתו שבקשה שיחזור לעבודתו, בטענה כי הרבי הבטיח שמי שיעסוק בתורה ויבטח בקב"ה, ישלח לו את פרנסתו מהשמים.
כעבור כחודש, כשכלה הכסף מהבית, ואף את מעט הרהיטים שהיו, מכרה האישה כדי להביא אוכל לילדיה,
באה האישה לבעלה והתחננה בפניו שיחזור לעבוד, כי עוד מעט וימותו כולם ברעב.
אך העגלון באמונתו בדברי הרבי השיב בשלילה לתחינותיה של אשתו, והציע לה למכור את החמור ששימשו שנים רבות בעבודתו, ובכסף זה תקנה אוכל לילדים שבבית.
בתחילה נחרדה האישה, כיצד תמכור את מקור פרנסתם, והרי מה יהיה כשיגמר הכסף שתקבל בעבור החמור הזקן.
בלית ברירה מכרה את החמור, וכך השיגה קצת כסף עבור פרנסת המשפחה.
אך לא חלפו ימים רבים וגם כסף זה נגמר, ולא נשאר עוד בבית שום דבר שאפשר למוכרו.
באה האישה בפני בעלה לבית המדרש, ובכתה על מר גורלם. אך העגלון בשלו: "בטחי בה', ונראה ישועות גדולות".
באותו הלילה עת ישנו העגלון ואשתו, נשמע לפתע רעש בחצר.
כשיצא העגלון לבדוק את מקור הרעש, ראה כי חמורו שב הביתה, כשעל גביו ארגזים מלאים בכסף, אבנים טובות ומרגליות.
בבוקר נתבהרה התמונה כולה…
התברר כי את החמור קנו זוג שודדי דרכים שהיו מלסטמים את הבריות.
באותו הלילה החליטו להעביר את רכושם ממערה אחת לחברתה, וכך העמיסו את העגלה בכל רכושם אשר גנבו במרוצת הזמן.
אך כשנכנסו להוציא את הארגז האחרון, נפלה עליהם המערה, והם נקברו חיים.
החמור שעמד רעב שעות רבות חזר לבית בעליו, שאותו שימש שנים רבות. וכך נתעשר העגלון עושר גדול.
כשבאו תלמידי הבעל שם טוב לרבם, ושאלו:
איך זה שהעגלון באמונתו זכה לכזה עושר גדול, וכי הם שמאמינים בני מאמינים הם, וכל ימיהם יושבים בישיבה ועובדים על האמונה בקב"ה, לא זוכים לראות ניסים כאלה?
השיב להם רבם:
עצם שאלתכם מראה כי אינכם מאמינים בלב שלם!!!
העגלון עשה את שעשה בלי לחכות לשכר, ובלי לחכות ולראות ישועות, לכן נושע.
מה שאין כן אתם שכל הזמן מחכים ומצפים לראות את ישועת ה' כנגד אמונתכם, בזה אתם מוכיחים כי האמונה איננה שלימה.

עוד סיפור על הבעל שם טוב למוצאי שבת

מעשים רבים של רבי ישראל בעל שם טוב היו עשוים להיראות מוזרים למשקיף מבחוץ.
אולם רבי זאב וולף קיצס, בן לווייתו הקבוע של הבעש"ט, ניחן בביטחון כה רב ברבו שמעולם לא הטיל ספק במעשיו.
הוא ידע שבסופו של דבר הוא יבין את הכל, אפילו אם הדבר יארך שנים רבות.
רבי זאב התלווה פעם לבעש"ט כשביקר יהודי כפרי.
הכפרי האביון קידם בברכה את פניו של הבעל שם טוב הקדוש.
"אני זקוק לתרומה של שמונה עשר רובלים למטרה חשובה מאוד", ביקש הבעש"ט.
לאיש האביון לא היה סכום כה גדול.
אולם לאור העובדה כי המבקש היה לא אחר מאשר הבעש"ט בכבודו ובעצמו, לקח הכפרי כמה מרהיטיו ואת הפרה היחידה שהיתה ברשותו, מכר אותם ונתן את הכסף לבעש"ט.
ר' זאב התבונן בשקט במתרחש בעוד מורו ורבו לקח את הכסף והם נפרדו לשלום מן הכפרי.
כמה ימים לאחר מכן היה הכפרי צריך לשלם את שכר הדירה שלו.
הסכום הנדרש לא היה בידו, ובעל הבית השליך אותו אל הרחוב.
מאחר שראה כי אין לו כל עתיד בכפר קטן זה, החליט הכפרי הרש לנסות את מזלו במקום אחר.
לבסוף הוא שכר צריף קטן מפריץ הגר בכפר לא רחוק.
לאחר שמכר עוד כמה מחפציו, הצליח הכפרי לקנות פרה.
הפרה היוותה כעת את מקור הכנסתו.
הוא מכר את החלב שלה והתפרנס מכך בדוחק.
זמן מה לאחר מכן חלתה פרתו של הפריץ ולא ניתן היה לשתות את חלבה.
אחד ממשרתיו של הפריץ, שידע על הדייר החדש, הלך אליו מהר וקנה חלב עבור אדונו.
כאשר טעם הפריץ את החלב הוא אמר, "זהו חלב טוב כל-כך! מעודי לא טעמתי חלב שכזה. אמור לבעליה של פרה זו שאם הוא ייתן לי להיות הלקוח היחיד שלו, אשלם לו במיטב כספי".
אירוע זה הפך לטובה את מזלו של הכפרי.
כל יום הוא הביא חלב לאחוזה ובכל יום שיבח בעל האחוזה את איכות החלב ואיכות מוצריו.
הוא החל לחבב את היהודי ולהיוועץ בו לגבי עסקיו, ובהדרגה החל לשלוח אותו למשימות שונות.
בעל האחוזה סמך עליו בעיניים עצומות ורחש הערכה רבה לשירות הכנה, האמין והנאמן.
הקשר שבין בעל האחוזה לבין הכפרי העמיק עד כדי כך, שמאחר שהיה חשוך ילדים, הוא העביר על שם היהודי את הבעלות על כל אחוזתו, כולל אותו כפר והעיר הסמוכה והאדמות הסובבות אותה. מאחר שחש כעת שהכל נמצא בידיים טובות, בעל האחוזה לקח חופשה ונסע לטייל בעולם, לאחר שנתן ליהודי חזקה חוקית על אזור האחוזה.
כמה שנים לאחר מכן בא רבי זאב וולף לכפרו של בעל האחוזה החדש כדי לאסוף כסף לטובתם של אסירים ובני ערובה יהודיים.
רבי זאב וולף כבר אסף כמעט 300 רובל מתוך הסכום שביקש הבעש"ט למטרה זו.
כאשר נפגש עם הרב של אותו כפר, שאלו הרב זאב וולף מדוע הוא לבוש בחגיגיות שכזו.
"אני הולך – יחד עם קבוצה מנכבדי העיר – לברך את בעל האחוזה של העיר הזו, שעומד לבקרנו היום", אמר הרבי.
"למה שלא תבוא איתנו?
הוא יהודי ובוודאי ישמח לתרום למטרה שלשמה אתה מגייס כספים".
רבי זאב הצטרף על כן לרב ולבני לווייתו.
בעל האחוזה קידם בחום את פני המשלחת, כשהוא מעניק תשומת לב מיוחדת לרבי זאב. לאחר זמן קצר, בעל האחוזה לקח הצידה את רבי זאב ושאלו, "האינך זוכר אותי?".
רבי זאב לא הצליח להיזכר בדיוק היכן ראה לראשונה את פניו של האיש העשיר.
בעל האחוזה הוציא מכיסו 300 רובלים והעניק אותם לרבי זאב.
רק לאחר ששב אל הבעש"ט הבין הרב זאב וולף את הסיפור כולו.
"300 הרובלים האחרונים נתרמו על ידי היהודי הכפרי שפעם ביקשנו ממנו 18 רובלים. היום הוא איש עשיר".
"עכשיו, הבה ואספר לך מדוע ביקשתי ממנו סכום עתק כשהוא היה עני מרוד", אמר לו הבעש"ט. "ראיתי כי אם הוא יעבור דירה יתעשר .
לא הייתה לי כל ברירה אלא לאלץ אותו להגר מדירתו, ואת ההמשך אתה כבר יודע".

היכנסו לקישור זה כדי להצטרף לקבוצת סיפורי הבעל שם טוב למוצאי שבת:
https://chat.whatsapp.com/GTKXGpKWbSQICDxhKKm5YU

סיפור חסידי למוצ"ש

נהוג לספר בכל מוצאי שבת בסעודת מלווה מלכה סיפור חסידי על הבעל שם טוב.
סגולה לפרנסה טובה , לילדים ולנחת מהילדים, לחיים טובים וארוכים ולבריאות

אחד מתלמידי הבעל שם טוב, נשלח על ידו להיות רב בעיר מסוימת.
בתחילה הלך הכל למישרין. הרב שהיה חסיד, צדיק גדול, ולמדן, ידע היטב שרב אינו רק מורה הוראה ועונה לשאלות, אלא הוא אמור להנהיג את עדתו ולדאוג לטובתם הן בגשמיות והן ברוחניות. לפיכך, פעל בכל כוחו לטובת אנשי העיר .
כך, בזכות הרב, הוטב מצבם הרוחני והגשמי של התושבים, וכולם היו מרוצים מאד.
אלא שאירעו שני מקרים, שבגללם נתעורר קטרוג גדול בשמים על אותו רב.

פעם אחת, באמצע היום, ישב הרב בביתו והגה בתורה, לפתע צמא מאד למים.
באותה תקופה, כידוע, לא היו ברזי מים בכל בית, והמים הגיעו בכדים ובדליים לבתי התושבים על ידי שואבי המים, שהיו שואבים את המים מן הבאר או הנהר המקומי, ומביאים אותו לבתים.
באותה שעה לא היו מים בביתו של הרב, והצמא הפריע לו מאד בלימודו.
הביט הרב מן החלון וראה מרחוק שואב המים עם שני דליים על כתפיו.
שואב המים צעד במהירות, וניכר הי' שהוא ממהר מאד לדרכו, אך הרב לא התחשב בכך, וקרא לו לעצור ולהביא לו מים.
להפתעתו לא הגיב שואב המים, והמשיך בדרכו כאילו לא שמע מאומה.
הרב הרים את קולו וצעק לו בקול גדול, אבל הדבר לא עזר מאומה.
האיש המשיך במהירות בדרכו ולא התייחס כלל לרב העומד וצועק.
הדבר הרגיז מאד את הרב, שראה בזה גם פגיעה בכבודו ובמעמדו כרב העיר.
הוא מיהר לרדת מביתו ולרדוף אחרי שואב המים.
כשהשיגו, סטר לו על הלחי ברוגזה, באומרו לו כי שהרב קורא לו עליו להישמע ולציית ולא להתעלם ממנו כאילו לא שמע.
האיש שתק ולא ענה מאומה.
האמת הייתה,
ואת זאת כמובן לא ידע הרב, כי אותו שואב מים הי' בעצמו צדיק נסתר, והוא הי' בדרכו בשליחות חשובה להביא מים לצדיקים נסתרים שהיו זקוקים לכך בדחיפות.
הרב פגע בו שלא בצדק בלי לחשוב.
ודווקא בגלל גדולתו, התעורר עליו ב קטרוג גדול בשמים.

משך זמן לאחר מכן אירע מקרה נוסף.
באותה עיר הי' עני בן טובים, תלמיד חכם שירד מנכסיו, ואנשי העיר קיבלו על עצמם לתת לו קיצבה שבועית כמתן בסתר, כדי שיוכל להתקיים בכבוד עם משפחתו.
לשם כך הי' אדם מיוחד סובב בין אנשי העיר פעם בשבוע, ואוסף מכל אחד את הסכום שקיבל על עצמו.
אירע כמה פעמים, כשהי' צורך בממון לעניינים אחרים, שהיו אנשים שסירבו לתת בטענה שהם כבר נותנים לצדקה עבור אותו יהודי.
כששמע זאת הרב , אמר שלא ייתכן לדחות את צרכי הרבים בגלל צרכי היחיד.
צרכי הרבים קודמים לצרכי היחיד, ואי אפשר שלא לעסוק בשום עניין נחוץ בגלל אותה צדקה.
דברי הרב גרמו לכך שחלק מהאנשים ביטלו את תרומתם הקבועה, ואחרים הקטינו אותה. משבוע לשבוע קטן הסכום הנאסף, עד שהממונה ראה שלא כדאי לו בכלל לכתת את רגליו בשביל כמה פרוטות, והוא הפסיק בכלל ללכת ולאסוף את הכסף.
כשהגיע ערב שבת, והיהודי נותר ללא פרוטה, הוא פרץ בבכי רב, והדבר עורר שוב קטרוג גדול למעלה על הרב, שבגלל דבריו באותה אסיפה הופסקו התרומות לאותו יהודי.

בית דין של מעלה פסק את דינו של אותו רב, שימסרו אותו ביד השטן, שיעשה בו כל מה שירצה. השטן שמח מאד על הטרף שנפל לידו, והחליט שלא ימית אותו אלא יעשה לו דבר שהוא מר ממוות – הוא יגרום לו להמיר את דתו, רחמנא ליצלן.

בשבת קודש אחר תפילת שחרית נכנסה לפתע רוח שטות בליבו של הרב ונתעוררה בו תשוקה גדולה להמיר את דתו. במהירות עצומה רץ לביתו של הכומר המקומי.
הכומר שפתח את הדלת הופתע לראות את הרב היהודי עומד בפתח.
הוא הכיר היטב את הרב וגם כיבד אותו, וישאל את הרב לרצונו.
רצוני, אומר לו הרב, להמיר את דתי רח"ל, ויפה שעה אחת קודם.
הכומר הופתע מאד, וגם שמח מאד שכזה דג יעלה בחכתו. אבל הוא חשש שאין זה אלא שיגעון חולף. הכניס, אפוא, את הרב לביתו. נתן לו חדר מיוחד עם מאכל ומשתה כראוי, והשאיר אותו לבדו למען יחשוב היטב על הצעד הגורלי שהוא עומד לעשות.
ובינתיים, אמר, יעשה הוא, הכומר, את ההכנות הדרושות לטקס ההמרה רח"ל.
הרב שתה שם כוס יין, השתכר, ושכב לישון על המיטה שעמדה במקום.
דרכו בקודש של מורנו הבעל שם טוב הייתה, כאשר ישב עם תלמידיו בסעודה שלישית של שבת קודש, להעלות ברעיונו הקדוש באופן פרטי כל אחד ואחד מתלמידיו הפזורים במקומות רחוקים, לראות מה נעשה עמו, האם הוא זקוק לעזרה מיוחדת וכדומה.
כאשר הגיע ברעיונו הקדוש לאותו רב, לא מצא אותו בשום מקום, לא בעליונים ולא בתחתונים.
החל הבעש"ט לחפש אותו, עד שלבסוף מצאו בבית הכומר, עומד להמיר את דתו רח"ל.
מיד בא בטענה לבית דין של מעלה על מה ולמה כל זה. סיפרו לו את חטאיו של הרב, שנחשבו חטאים חמורים בגלל גודל מעלתו, ואת פסק הדין בבית דין של מעלה לתת אותו בידי השטן.
החל הבעש"ט לעורר עליו רחמים רבים וללמד עליו זכות, ואולם מאומה לא הועיל.
הי' הבעש"ט הולך ומונה את כל זכויותיו הרבות של אותו רב, עד שהגיע לזכות שאותו רב הי' מקפיד מאד ליטול ידיים לסעודת "מלווה מלכה" במוצאי שבת קודש.
והנה אמרו לו מלמעלה כי אכן זכות זו יכולה לעמוד לו עתה להצילו מרדת שחת, ואולם, זאת אך ורק בתנאי שגם עתה, במוצאי שבת זה, יקיים סעודה זו כראוי.
הבעש"ט ניעור מדבקותו, לקח מן החלות שעמדו על שולחנו הטהור, נתן ביד אחד מתלמידיו הנאמנים, ואמר לו: קח ולך, והקב"ה יעזור.
התלמיד, לא שאל שאלות. הוא לקח את החלה מידו הקדושה של הבעש"ט, ויצא לדרך.
הוא פסע כמה פסיעות והנה הוא רואה את עצמו עומד במקום זר, בלתי מוכר לו לחלוטין, ולפניו בית.
הי' זה ביתו של הכומר באותה עיר רחוקה.
הכומר, שלהפתעתו לא הייתה גבול, ראה לפניו בפעם השני' באותו יום יהודי נכבד המבקש להיכנס לביתו, וללא אומר ודברים הכניס גם אותו לחדר בו שהה הרב.
התלמיד, שראה לפניו יהודי שיכור שוכב על המיטה, ולא פוסק מלדבר מתוך שיכרות כי חפץ הוא להמיר את דתו כאן ועכשיו, התחיל להבין לשם מה שלח אותו הבעש"ט הקדוש לכאן.
הוא פנה לאותו יהודי וניסה לדבר על ליבו כי יאכל משהו, כשהוא מציע לו את החלה שקיבל מן הבעש"ט.
הרב רצה לחטוף ולאכול זאת מיד, אבל התלמיד עצר בעדו: ראה נא, עדיין לא המרת את דתך ואתה עדיין יהודי. אם כן עדיין צריך אתה ליטול ידיים ולברך לפני האוכל.
הרב נעתר לבקשותיו, נטל ידיו, ברך, וטעם מן החלה.
הקדושה שהייתה בחלה של הבעש"ט פעלה מיד את פעולתה.
הרב התעורר בבת אחת מן השיגעון שתקף אותו והתחיל למרר בבכי: מה עשיתי, מה עשיתי, עמדתי רח"ל להמיר את דתי, אבוי לנשמתי, האם אוכל אי פעם לתקן חטא נורא זה? והתלמיד מנחם ומעודד אותו כי בוודאי, כשם שדאג לו הבעש"ט עד לרגע זה, והוציא אותו משאול תחתית, כך בוודאי יעזור לו וידריך אותו בדרך תשובה ותיקון.
אבל איך אגיע עכשיו אל הבעש"ט הקדוש, שאל הרב בבכי, והרי אלפי פרסאות מבדילות בין מקום זה למעז'יבוז', עירו של הצדיק.
אל תירא, אמר לו התלמיד, הרי גם אני הגעתי לכאן בקפיצת הדרך זה עתה
. אחוז בחגורתי ונתחיל ללכת, ובע"ה נגיע לאן שאנו צריכים להגיע.
איכשהו הצליחו לצאת מביתו של הכומר, צעדו כמה צעדים, והנה הם במעז'יבוז', ליד ביתו של הבעש"ט הקדוש.
נכנסו השניים פנימה, והבעש"ט עדיין יושב עם תלמידיו בשולחנו הטהור בסעודה השלישית של שבת קודש מתעמק ברעיונותיו הקדושים.
הוא לא זז משם עד שהעניין יבוא על תיקונו במילואו.
ואכן, הבעש"ט הורה לאותו רב את דרך התשובה.

         ♦שבוע טוב ומבורך ♦

      ?? לעילוי נשמת ?? 

יוסף יצחק בן אברהם ושטרנה שרה

‏היכנסו לקישור זה כדי להצטרף לקבוצת ה-WhatsApp שלי:

https://chat.whatsapp.com/G5h0CnTV1G63zNGSvXvnkW

https://chat.whatsapp.com/HiUmZblRUJUBLHkt7riRBT

שבוע טוב, טוב לפתוח את השבוע בסיפור על הבעל שם טוב הק' זיע"א:

אי-שם בקצה הממלכה, נסעה לה שיירה מכובדת ובה המלך בכבודו ובעצמו. השיירה התקדמה עד שהגיעה אל גדר שהקיפה שדה רחבת ידיים. משרתי המלך, שידעו שזמנו יקר לו, קפצו מן המרכבה והחלו לנתץ את הגדר.

האיכר בעל השדה היה אדם פשוט ובור. הוא נולד בכפר הסמוך ושם גדל כל חייו; על המלך הוא לא שמע מעולם – עד כדי כך גדלה בורותו.כשראה אנשים מנתצים את גדר שדהו, הוא החל לצעוק עליהם. הם התעלמו מדבריו, והוא בצעד נואש החל להשליך אבנים בזו אחר זו. אבן אחת פגעה בסוסים, השניה בעגלון, והשלישית במלך בכבודו ובעצמו.פגיעה במלך! חטא לא יכופר! קראו המשרתים. הם רצו לעבר האיכר ואסרו את ידיו באזיקים. אחד מהם הוציא את חרבו כשהוא מוכן להוציא להורג את האיכר המסכן כאן ועכשיו, כיאה לדין מורד במלך.אך המלך שצפה במתרחש ביקש מהם לעצור. "הוא בוודאי מעולם לא שמע עליי ואפילו לא יודע מלך מהו" הוא אמר לעצמו. במקום להוציא אותו להורג, הוא ביקש מן המשרתים להביא אותו עמם לעיר הבירה וללמד אותו מהו המלך.וכך אכן עשו המשרתים. לאחר שהם שבו אל הארמון, הם הטילו עליו משימות פשוטות. תחילה הוא הופקד על טאטוא רחובות העיר.

לאחר-מכן הוא קודם בדרגה והפך להיות מנקה החצר, וכך אט-אט הוא התקרב אל המלך.ככל שחלפו הימים, החל האיכר להבין ולהכיר בגדולתו של המלך. הוא ראה את הערצת האזרחים, את משמר הכבוד ואת אימת המשרתים – – -עד שיום אחד גברו עליו רגשותיו. הוא ניגש לאחד מן השרים והחל לבכות ולהתחנן לפניו שיביא אותו לפני המלך, כי הוא רוצה לבקש ממנו סליחה ומחילה על כך שזרק עליו אבנים.משל זה מיוחס לרבי ישראל הבעל שם טוב, שסיים ואמר:כאשר אדם חוטא לפני בורא העולם, מקרב אותו האלוקים לפניו ונותן לו שכל שיבין את גודל החטא. וככל שהחוטא מתקרב יותר לאדון העולמים, כך יגברו בו רגשי החרטה והצער על כך שהוא עבר על רצונו.(מעובד על-פי ילקוט משלים, סיפורים, אמרי חכמה של אליעזר שטינמן)