בסוף פרשתנו בלק מסופר על מעשה זמרי וקנאות פנחס. ובנוגע לזה כתוב "והנה איש מבני ישראל בא ויקרא אל אחיו את המדינית לעיני משה" (כה, ו), ופירש רש"י "אמרו לו, משה, זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך".
והנה, על שאלה זו "בת יתרו מי התירה לך" לא מצינו שענה משה כלום, וגם פנחס, לא נכנס לשקו"ט עם זמרי, אלא קינא את קנאת ה', והרגו.
ומזה יש ללמוד בעבודת האדם לקונו:
כאשר מישהו שואל שאלה, יש לעיין היטב בכוונתו של השואל, שאם כוונתו לשם שמים, אזי אפילו ל"כסיל" יש לענות, כמ"ש "ענה כסיל כאולתו" (משלי כו, ה). אך אם כוונת השואל אינה לשם שמים, הרי אפילו אם שואל בדברי תורה, מ"מ אם כוונתו בזה היא להתיר מה שאסרה תורה, אזי יש לקיים את הכתוב "אל תען כסיל כאולתו" (משלי שם, ד).
כי עם המנגד לתורה אין ליכנס בוויכוחים, אלא יש לנצחו עם תוקף שלמעלה מטעם ודעת.
וכן הוא הדרך בו יש להתנהג אם היצר הרע שבכל אחד ואחד, שנקרא "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד, יג. קה"ר שם. זהר ר"פ וישב), שכאשר בא היצר הרע לבלבל את האדם מתורה ועבודה אין ליכנס אתו לוויכוחים, אלא יש להתנהג בתוקף ולקיים מאמר חז"ל "משכהו לבית המדרש" (סוכה נב, רע"ב. קידושין ל, ב).
(ע"פ לקוטי שיחות חי"ח עמ' 291)
