בתחילת פרשתנו: "אלה פקודי המשכן משכן העדות". ופירש רש"י "המשכן משכן – שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין".
לכאורה תמוה, מדוע רמז כאן הכתוב לזה "שנתמשכן" המקדש, והיינו חורבנו, ולא רמז כאן לבנין המקדש? גם יש לדייק, שכתוב "רמז למקדש שנתמשכן" ולכאורה הול"ל "רמז למקדשות שנתמשכנו" (בלשון רבים).
ויש לבאר בזה שאדרבה, הכתוב רומז כאן לנצחיות המקדש, ולא לחורבנו, שהמקדש קיים ונצחי תמיד גם לאחר חורבנו, כי גם חורבנו הוא רק בגדר "משכון".
וכמו שאדם הנותן משכון אינו מבטל את מציאות המשכון, אלא הוא רק מועבר בשלמותו מרשות לרשות, כן הוא במקדש, שמעולם הוא לא נחרב ונתבטל כליל, אלא נלקח כ"משכון", שתי פעמים, אך הנו קיים בשלמות.
וזהו שכתוב "מקדש" לשון יחיד – אין כאן שני מקדשות (אחד שנבנה אחרי שקודמו נחרב), אלא מקדש אחד שנתמשכן והוחזר לישראל, ואחר כך נתמשכן שוב – אך גם בעת ש"נתמשכן" קיים הוא ונצחי.
(ע"פ לקוטי שיחות חלק י"א, עמ' 175 ואילך)
