ב"ה

האחים הקדושים רבי זושא ורבי אלימלך נקלעו פעם לעיירה, קרתה איזשהי אי הבנה ושמו אותם בבית הסוהר, באמצע הלילה מתעורר ר׳ זושא ושומע את אחיו אלימלך בוכה, שואל ר' זושא את אחיו "למה נפלה רוחך?" ור' אלימלך עונה "אני מסתכל על החדר ורואה שבאמצע החדר יש דלי שבו עושים האסירים את צרכיהם, בחדר כזה אסור להתפלל, מה נעשה כשנצטרך להתפלל שחרית עוד מעט?" מחייך ר' זושא ואומר "אדרבה! זו דווקא סיבה להיות בשמחה! הרי מהי הסיבה שאנו מתפללים כל יום?! כי הקב"ה ציווה עלינו להתפלל, את מצוות התפילה זכינו לקיים הרבה פעמים, אבל את המצווה שלא להתפלל כשאתה במקום כזה עדיין לא זכינו אף פעם לקיים! וכי זו לא סיבה לשמוח?" רבי אלימלך הסכים איתו ושניהם החלו לשמוח ואף קמו לרקוד, האסירים שהתעוררו, בירכו על הרעיון לשבור את השיגרה, והצטרפו לריקוד, הסוהרים שהתעוררו מהרעש פתחו את האשנב לראות מה קורה, לתדהמתם הם רואים את כל האסירים על הרגליים לפנות בוקר בריקוד, מיד פתחו את הדלת ושאלו מה קרה? כל האסירים הצביעו על האחים הקדושים, האחים הצביעו על הדלי, אמרו הסוהרים "זה מה שמשמח אתכם?" לקחו את הדלי והוציאו אותו מהחדר ואז האחים יכלו להתפלל.
***
בפרשת השבוע נקרא על יוסף שחולם על כך שאחיו ישתחוו לו, על האחים שמתנכלים אליו ומוכרים אותו לעבד, ובסופו של דבר הוא מוצא את עצמו משנה למלך מצרים.
ננסה להתבונן בפרטים הקטנים של הסיפור, יוסף ילד מפונק שהתייתם בגיל צעיר, אביו מחבק אותו בחום ובאהבה מיוחדת, מהבית החם הזה הוא מוצא את עצמו נמכר על ידי האנשים הכי קרובים אליו להיות עבד במצרים, ובאותם זמנים, עבד היה נשאר עבד לתמיד! ובכל זאת יוסף לא מאבד את התקווה וממשיך להאמין שיהיה טוב, הוא נותן את המיטב בבית אדונו ובסופו של דבר מגיע לכלא, שם הוא שוב לא מאבד את האמונה וגם כאן הוא נהיה ממונה על האסירים, בהיותו בכלא הוא רואה שני שרים של פרעה שפניהם זועפות, ויוסף פונה אליהם בשאלה "מדוע פניכם רעים היום "למה קמתם בלי מצב רוח" תנסו לחשוב על אדם שכולו סבל, רואה שני אנשים זרים במצב רוח ירוד עם כל הסיבות להיות במצב רוח שכזה, הם היו שרים ועכשיו הם אסירים, אבל יוסף לא אומר לעצמו "זה טבעי שלאדם אין מצב רוח" הוא פונה אליהם ושואל מה קרה? אולי אוכל לעזור לכם? ודווקא בזכות זה בסופו של דבר הוא מצליח לעזור לא רק להם אלא לכל מצרים, ובעצם לכל העולם כשהוא נהיה משנה למלך מצרים.
פעמים רבות בחיינו אנו מגיעים למצבים בהם יש לנו את כל ה"סיבות" לכאורה להיות עצובים או להיות בלי מצב רוח, בא יוסף ומלמד אותנו ״הדרך לצאת ממצב לא טוב היא דווקא באמונה ובשמחה״ וכשתנהג כך אזי גם כשתראה מישהו לידך עצוב לא תגיד זה טבעי שיש אנשים פחות שמחים, אתה תיגש אליהם ותראה איך תוכל לעזור.
**
את אותו דבר אנחנו רואים גם בחג החנוכה היוונים נכנסו לבית המקדש וטימאו את כל השמנים היו היהודים יכולים להגיד "אין מה לעשות אין שמן טהור נדליק בשמן טמא, ואפילו לאחר שמצאו את כד השמן היו יכולים להגיד בכל מקרה זה לא יספיק ל8 ימים אז למה להדליק?,אבל הם מצידם היו באמונה שימצאו ובאמונה שהם מצידם צריכים לעשות ככל יכולתם מבלי לאבד תקווה וה' מצדו עזר להם ונתן להם למצוא את הכד שבסופו של דבר דלק שמונה ימים.
***
יהי רצון שנזכה להמשיך את אור החנוכה לכל ימי השנה בבריאות שמחה ונחת.