השבת קראנו את פרשות ויקהל – פקודי, וסיימנו את ספר שמות (חזק).
בספר שמות, מסביר הרבי מליובאוויטש, משתקפת כללות עבודת האדם, מתחילתה ועד סופה:
התחלת הספר "ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה" (שמות א,א) – מתוארת הירידה בגלות מצרים. התחלת הספר מורה ומבטאת (בעבודת האדם) – את כללות ירידת הנשמה (בנ"י) ל(מצרים לשון) מיצר הגוף ומיצר עולם הזה הגשמי והחומרי.
ובהמשך לזה (בפרשיות וארא, בא ובשלח) – אודות השבירה ובירור (קליפת) מצרים
ע"י עשר המכות – המרמז על כללות העבודה של בירור וזיכוך גשמיות וחומריות העולם. ועד שמגיעים ליציאת מצרים – השתחררות מעול השעבוד של המיצרים והגבולים של העולם.
כל זאת כהכנה ל"תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב), מתן תורה, ביחד עם הנתינת כוח לעשות מהעולם הזה הגשמי (חפצא של) קדושה, ולהשלים תכלית בריאת כל העולמות – לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.
ועד השלימות בזה – ע"י "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (תרומה כה, ח) – שבנ"י עשו משכן להקב"ה החל מעשייתם ומלאכתם בהבאת נדבות למשכן, מהדברים הגשמיים שבעולם ("זהב וכסף ונחושת גו'") ובסוף הספר אודות העשייה בפועל של המשכן והשראת השכינה בו.
מתוך שיחות ש"פ פקודי תשמ"ט, הרבי מליובאוויטש
