ויתר לעומק
טימאו ולא איבדו?
איתא בגמ' "כשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל" (שבת כא, ב). דמשמעות הלשון הוא, שהיוונים השתדלו לטמא את השמנים.
ויש לתמוה, דלכאורה באם רצו היוונים להפסיק את הדלקת המנורה היו צריכים לאבד את השמן ולהשמידו כליל, ומדוע רק טמאו אותו?
ויש לבאר זה ע"פ הידוע (ראה ספר המאמרים תש"א (לכ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ נ"ע) עמ' 59 ואילך. לקוטי שיחות ח"ג עמ' 815 ואילך. ועוד) בדיוק לשון נוסח 'ועל הנסים' – "עמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך". שליוונים לא נגע כ"כ שישראל ילמדו תורה, כי גם הם הסכימו ש"היא חכמתכם ובינתכם גו'" (ואתחנן ד, ו). אלא עיקר מלחמתם הייתה להשכיח מישראל שהתורה היא "תורתך" – תורת הקב"ה. דרצונם הי' שילמדו את התורה רק מפני שהיא חכמה עמוקה, ולא משום שהיא תורת ה'.
ועפ"ז יש לפרש זה שטימאו את השמנים ולא איבדום, כי שמן רומז על חכמה (ראה הגהות הרח"ו לזוהר ח"ב קמז, ב), והיוונים לא רצו לאבד את חכמת התורה שאצל ישראל, כנ"ל. ועיקר מלחמתם הייתה שה"שמן" יהי' "טמא", שלא יורגש בתורתם הקדושה שבה, שהיא תורת הקב"ה.
(ע"פ לקוטי שיחות חל"ה עמ' 174 ואילך)
