טור לפרשת אמור

 כותרת: מי אתה, עומר?

אם תכנסו בימים הללו לבית כנסת בתפילת ערבית, תשמעו את הקריאה "היום… ימים לעומר". 49 ימים אנו סופרים "לעומר", אבלו מהו בדיוק אותו "עומר"?

ימי החורף נגמרו והגיע חודש האביב, חודש ניסן. התבואה מתחילה להבשיל בשדות והחקלאים רוצים לקצור את התבואה הבשלה. באה פרשת השבוע ומצווה את איסור "חדש". אסור לאכול מהתבואה החדשה עד למחרת חג הפסח, ט"ז בניסן, שבו יקריבו את קרבן ה"עומר" בבית המקדש.

בערב פסח, היו הכוהנים יוצאים אל השדות וקושרים קבוצות של שעורים. ביום ט"ז ניסן, היו נוטלים מהן מידה מסויימת, הנקראת "עומר", ומניפים לפני ה'. רק אחר כך אפשר היה ליהנות מהתבואה החדשה של השנה.

מצוות העומר הייתה להביא לה' את התבואה הראשונה שנקצרה בשדה, בדומה למצווה 'ביכורים'. אנו למדים מכאן לתת לה' את החלק הראשון:

בראש ובראשונה, לתת את החלק הראשון של היום. להשתדל כי לפחות בימים הללו של ספירת העומר, הרגעים הראשונים של היום, עד תפלת שחרית, יהיו קדושים ורוחניים.

הבעל שם טוב כותב דבר נפלא: כל המחשבות, הדיבורים והמעשים של היום נמשכים אחרי המחשבה, הדיבור והמעשה הראשון של היום. וכמו שנראה הדבר הראשון, כך נראה היום כולו (כמו שהקפה של הבוקר, משפיע על היום כולו…).

במילים פשוטות, הכוונה היא לחשוב על פירוש מילות "מודה אני" עם הקימה מהשינה, ו/או להשתדל ללמוד דבר תורה לפני התפלה, ו/או כפי המובא בשולחן ערוך כי לפני התפלה, אסור לומר לאדם 'שלום' ולא לעסוק בעסקים.

כמו כן, אם בבית הספר לומדים לימודי חול – יש לוודא שהשעות הראשונות של היום יהיו מוקדשות ללימודי קודש, ורק אחר כך לימודי חול.

במעגל החיים, החלק הראשון הוא הילדות. לעיתים אנשים חושבים כי אפשר לזלזל בילדות, וכי עיקרו של האדם הוא בגיל מבוגר. אבל היהדות נותנת חשיבות עצומה לחינוך הילד, ודווקא בגיל הכי צעיר שיש. לכן הורו נשיאי חב"ד, כי גם אם תלמיד אמור ללמוד מקצועות חול, יש להשתדל שהשנים הראשונות שלו יהיו מוקדשות ללימודים על טהרת הקודש. כך הקדושה תיספג בו באופן יסודי, ותשפיע על כל חייו.