בפרשת השבוע, תצוה. הקב"ה מצווה את משה ציוויים רבים בענין המשכן וכליו. למרבה הפלא שמו של משה לא מוזכר בכל הפרשה. ואכן מאז לידתו של משה ועד סוף התורה, זו הפרשה היחידה שבה שמו של משה לא מופיע כלל אפילו לא פעם אחת.
לפי המפרשים אחת הסיבות היא קיום דברי משה לקב"ה לאחר חטא העגל: "אם תשא חטאתם (הרי טוב), ואם אין (ואם לא) – מחני נא מספרך אשר כתבת". ודברי צדיק, אפילו אם נאמרים על- התנאי, מותירים רושם. לכן על אף שמחל ה' לעם ישראל, בכל זאת נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה.
נקל לשאר כי התורה הייתה כל מציאותו של משה, עד כדי כך שנקראת על שמו, "זכרו תורת משה", אך על מנת לעורר רחמי שמים היה מוכן למסור את כל כולו "מחני נא מספרך" ובלבד שה' יסלח לעם ישראל.
בכך גילה משה את הקשר העמוק שלו לעם ישראל ובין הקב"ה לעם ישראל. קשר שהוא עמוק ועצמותי יותר מהתורה, הקשר בין כל יהודי לקב"ה בכבודו ובעצמו. ממשה אנחנו לומדים ומקבלים את הכוח לעורר את הקשר העצמי הזה עם הקב"ה ועם עם ישראל כולו, קשר גבוה יותר מעניין של חטא, פירוד או ח"ו שינאת חינם.
מעובד מתוך "מאמר ואתה תצווה", של הרבי מליובאוויטש.
סרטון 10 דקות מה הקשר בין אהבת ישראל לבקשת משה "מחה ני נא מספרך"?
