המילה "ויקרא" הפותחת את פרשתנו מופיע בתורה באות 'א' קטנה. (ויקרא).
חז"ל מסבירים כי כתיבת האות הקטנה מרמזת על ענוותנותו של משה רבינו. שלמרות כל מעלותיו הנשגבות היה "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".
בדברי הימים האות 'א' של המילה "אדם" (האמורה לגבי אדם הראשון), הינה 'א' גדולה. רמז למעלותיו העצומות של אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, ואת העובדה שהכיר במעלת עצמו. אלא, שאצל אדם הראשון הכרת מעלותיו הביאה לזחיחות הדעת שהביאה לנפילה של חטא עץ הדעת.
בשתי אתיות אלו מלמדת אותנו התורה, אומר הרבי, כי ביהודי ישנן וצריכות להיות שתי תנועות הפוכות. מצד אחד עליו לדעת שמכוח היותו בן אברהם, יצחק ויעקב, הוא יורש מהם מעלות נפלאות. ולכן עליו להכיר בערך עצמו. מצד שני, עליו לזכור שמעלות אלו לא באו בזכות יגיעתו ועבודתו, אלא ניתנו לו במתנה מלמעלה. על כן עליו להיות שפל בעיני עצמו ולא להתגאות.
שבת שלום!
