מה זה חג השבועות ולמה חוגגים אותו?

חג השבועות הוא יום שבתון מקודש שמגיע לאחר תום ימי 'ספירת העומר'.בארץ ישראל מתחילה עכשיו 'עונת קציר החיטים' ולקורבנות המיוחדים בבית המקדש לכבוד החג מצרפים שתֵּי כיכרות לחם "בִּיכּוּרִים" הנאפות מהחיטים הטריות שזה עתה הבשילו.חג השבועות, שנקרא גם 'חג מתן תורה', חל בתאריך ו' בסיוון שבו קיבלנו את התורה בהר סיני בשנת 2488 לבריאת העולם ואנו מציינים זאת דרך התפילות והמנהגים המיוחדים של החג.

השמות של חג השבועות:כולנו מכירים אותו בשם 'חג השבועות' אבל מתברר שיש לו שמות נוספים. הנה רשימת השמות המלאה של החג לצד ההסבר על כל שם:

1. חג השבועות – החג שמגיע לאחר ספירת שִׁבְעַת השָבוּעוֹת של ספירת העומר. "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלוֹקֶיךָ…"

2. חג הקציר – החג של עונת הקציר ובו מודים לה' על התבואה שחדשה שנתן לנו "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה…" .

3. חג הבִּיכּוּרִים – על שם קרבן 'שתי הלחם' שמביאים מהתבואה החדשה "הבְּכוֹרָה"; וגם משום שמיום זה, ועד סוף הקיץ, מביאים את ה'ביכורים' של שבעת המינים לבית המקדש.ראו גם: "סלינו על כתפינו" – על טקס הבאת הביכורים לבית המקדש.

4. 'עַצֶרֶת' – פירוש המילה: חגיגת סיום. ככה קוראים חז"ל לחג השבועות כי זו חגיגת הסיום של חג האביב: חג הפסח ממשיך דרך ספירת העומר ומסתיים בחג השבועות.

5. חג מתן תורה – היום שבו ניתנה התורה לעם ישראל.ה

דלקת נרות וקידוש לפני כניסת החג מדליקים נרות ומברכים שתי ברכות:"בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב""בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה"בלילה וגם ביום עושים 'קידוש' ועורכים סעודות חגיגיות.

בבתי הכנסת מתקיימות תפילות מיוחדות, כולל תפילת 'יזכור'.

עירוב תבשילין:השנה החג חל ביום שישי. כדי שיהיה מותר להכין במשך החג את צרכי השבת המתקרבת, יש לערוך לפני כניסת החג 'עירוב תבשילין'. כמו כן, כיון שבחג אסור להדליק אש חדשה, מומלץ להדליק לפני כניסת החג נר שבוער 24 שעות, ממנו יהיה ניתן לקחת אש להדלקת נרות שבת ביום שישי לקראת הערב או לבישולים

במהלך החג.לומדים תורה כל הלילה בליל חג השבועות, יהודים ברחבי העולם מקיימים מסורת בת מאות שנים ומקדישים את הלילה ללימוד תורה והכנות לקבלת התורה מחדש.אחת הסיבות למנהג: בבוקרו של יום מתן תורה, עם ישראל היה עדיין שקוע בשינה וה' בכבודו ובעצמו היה צריך לבוא ולהעיר אותם. כדי לכפר על טעות זו, קיבלו היהודים על עצמם שלא לישון בלילה זה.

בקהילות רבות נהוג ללמוד את "תיקון ליל שבועות". קריאת עשרת הדברות: מקבלים את התורה מחדשיום חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה על הר סיני, לפני למעלה משלושת אלפים שנה. המדרש מספר כי כל הנשמות של עם ישראל – גם אני אתה ואת, הסבים שלנו והסבים שלהם (וכן הלאה) – עמדו למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה מאת השם בכבודו ובעצמו.ומאז, בכל שנה מתאספים בבית הכנסת וקוראים את 'עשרת הדברות' מתוך ספר התורה כדי לקבל את התורה מחדש.

חפשו את המניין הקרוב לביתכם ובאו עם כל המשפחה – אפילו תינוקות קטנים – לשמוע את עשרת הדברות מתוך ספר התורה. כך נחזק את הברית הנצחית שלנו עם אלוקים.

מגילת רות בבתי כנסת רבים נוהגים לקרוא במהלך החג את "מגילת רות", המתארת את סיפורה של רות, גיורת מוֹאַבִיָה שהצטרפה לחיק העם היהודי. זמן קריאת מגילת רות משתנה מקהילה לקהילה: בלילה, בבוקר או אחרי הצהריים. ויש בתי כנסת שבהם לא קוראים את מגילת רות בציבור אלא כל אחד קורא אותה לעצמו.

למה קוראים את מגילת רות?יש מספר סיבות לקריאת מגילת רות בחג השבועות:שבועות הוא יום ההולדת, וגם יום הפטירה, של דוד המלך שהוא צאצא ישיר של רות ובועז שמגילת רות מספרת את סיפור החתונה שלהם.מגילת רות התרחשה בעונת הקציר והיא מתאימה ל'חג הקציר'.רות היא סמל לגיורת-צדק שקיבלה על עצמה את חוקי התורה בלב שלם. בחג השבועות כולנו נחשבים במובן מסוים 'גֵרֵי צדק' המקבלים על עצמם את עול התורה מחדש בשמחה.

האלמנה המכובדת שזנחה את הכול למען היהדות.

למה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות?

וכמובן, עוד מנהג עתיק וגם אהוב במיוחד בחג השבועות הוא מנהג אכילת מאכלי חלב. הנה כמה הסברים עיקריים למנהג:

בחג השבועות היו מביאים אל בית-המקדש את "שתי הלחם", קרבן המורכב משתי לחמים. כדי לציין זאת, אנו אוכלים במהלך החג שתי ארוחות: הראשונה ארוחה חלבית, ולאחריה (לאחר הפסקה מתאימה) ארוחה בשרית.במתן תורה ניתנו לעם היהודי חוקי הכשרות. מכיוון שהתורה ניתנה בשבת, לא ניתן היה לשחוט בהמות לאכילה ולכן הסתפקו באכילת מוצרי חלב.

התורה נמשלה לחלב המזין את הנפש. כמו-כן, לפי שיטת הגימטרייה, הערך המספרי של המילה "חלב" שווה 40. רמז ל-40 הימים הרצופים שבהם שהה משה בהר סיני לאחר שקבלנו את התורה.

קישוטי פרחים ישנם הנוהגים לקשט את הבית ואת בית-הכנסת בפרחים ובפירות לכבוד 'חג הקציר'. בנוסף לכך, חכמינו זיכרונם לברכה מספרים כי לקראת מתן תורה הר סיני התכסה כולו בירוק ובפריחה לכבוד המעמד. ואנו משחזרים גם היום את החוויה והתחושה המרגשת של מעמד הר סיני.חשוב לסיים את סידור הפרחים עוד בערב החג, כדי לשמור על קדושת החג.

לקרוא עוד דיברי תורה קצרים לשבועות לחצו כאן

ציטוטי חזל לחג השבועות לחצו כאן

הדלקת נרות שבת לקראת סוף החג, לפני שקיעת השמש של יום שישי, מדליקים נרות שבת. את האש להדלקת הנרות לוקחים מאש בוערת ולא מציתים אש חדשה.בארץ ישראל מברכים על נרות השבת ברכה אחת:"בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת קוֹדֶשׁ"בחוץ לארץ החג ממשיך גם ביום השבת ועל הנרות שמדליקים ביום שישי מברכים 2 ברכות:"בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת וְשֶׁל יוֹם טוֹב""בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה"

איחולים לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות' וחג שמח! (הכתוב מתוך אתר בית חב"ד)

את הרעיון הבא שמעתי מהרבנית אסתר ווין מניו-יורק:

יש שלוש דמויות ששינו את חייהן: אברהם אבינו חקר את העולם, הסתכל על הבריאה כולה – וכך הגיע אל האמונה. מה שהוביל אותו היה ניתוח מדעי, חקירה, לוגיקה, שימוש בשכל.
יתרו, החותן של משה, הצטרף אל העם היהודי בדרך שונה. הוא הסתכל על ההיסטוריה, על הניסים, על מעורבותו של אלוקים בעולם. הוא ראה את יציאת מצרים, את קריעת ים סוף – והצטרף לעם ישראל.
בשבועות קוראים את מגילת רות, והסיפור של רות הוא אחר לגמרי. רות הצטרפה אלינו אחרי שפגשה אדם נעים וטוב. נעמי, כשמה כן היא, הייתה נעימה. רות פגשה אישה ישרה, מלאה בחסד ובחמלה, וחיי היומיום הנעימים האלה מצאו חן בעיניה. היא פשוט רצתה להישאר. באותה תקופה נעמי הפכה לאלמנה והייתה ענייה ובודדה, ובכל זאת – העובדה שהיא הייתה אדם נפלא עם ערכים הספיקה כדי לשנות את רות. הנעימות הזו משכה את רות, וממנה נולד דוד המלך.

שנזכה כולנו לנועם כזה. חג שבועות שמח!

לכבוד חג השבועות הבא עלינו לטובה יש מנהג , להכין חלה בצורת סולם עם שבעה שלבים. כנגד שבעה רקיעים שיפתחו בעזרת השם לכל בקשותינו.

חג שבו נזכה לכל הטוב השפע והברכות שיורדים מהשמיים,ממש כמו שזכינו להם בזמן מתן תורה .שנזכה לקבל את התורה הקדושה ולעלות בסולם עבודת ה', לכל אחד ואחת יש את הסולם הפרטי , הניסיונות, הקשיים, הלמידה ,המאבק, האתגרים, כל רגע יכול להיות עליית מדרגה או ירידה .בורא עולם תן לנו יישוב הדעת לעבוד אותך בשמחה באמונה ובכך לזכות שהסולם שלנו יהיה לצורך עלייה .

המספר 7 הוא מספר מאד רוחני ביהדות.

השלבים בסולם הם כנגד:
7 – האבות והאימהות, אברהם יצחק יעקב, שרה רבקה רחל ולאה.
7 ימים בשבוע,
7 שבועות בספירת העומר,
7 הקפות,
7 רקיעים שקרע הקב״ה בשעת מתן תורה
7 מינים : חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר,
7 העולים לתורה,
7 קנים במנורה,
7 אושפיזין.

״סלם״ (סולם בכתיב חסר) גימטריה מילה ״סיני״, רמז להר סיני שעליו ניתנה התורה הקדושה.

סולם מוצב בארץ וראשו בשמיים.

חג שבועות שמח לכל בית ישראל אמן ואמן.

חג השבועות הוא גם יום הילולת דוד המלך ,והבעל שם טוב הקדוש זיע"א.

דוד המלך מלך ישראל ומשיח ה', נולד לאביו ישי, שהיה מארבעת האנשים עליהם נאמר כי לא חטאו מימיהם. והוכתר למלך על פי נבואתו של שמואל הנביא, עוד בחיי שאול המלך. מלך המשיח שיגאל את עם ישראל הוא מצאצאיו(הרבי מליובאוויטש אגב,הוא צאצא לבית דוד המלך).

להלן עובדות שאולי לא ידעתם על דוד מלך ישראל :

ההיסטוריה של דוד המלך:דוד המלך היה אמור להיוולד נֶפֶל ולחיות רק שלוש שעות, אך אדם הראשון אשר הכיר את מהות הנפל הזה וראה בו עוצמה ותפקיד לנצח נצחים, ביקש מאת ה' להחיות את דוד המלך ונתן לו במתנה 70 שנה מחייו.

אביו של דוד: ישי, אשר נמנה על האנשים הבודדים בעולם שלא חטאו מימיהם. אמו של דוד: ניצֶבֶת בת עדיאל שהיתה צדקת גדולה. לפי "פחד יצחק" ד' דף פ"ז, סגולה לומר את שמה: ומי שמזכיר שמה של ניצבת בת עדיאל אֵם דוד המלך 17 פעמים תפילתו נשמעת.

אביו של דוד היתה מצאצאיה של רות המואביה, ועל כן התעורר ספק האם בנו מותר לבוא בקהל. במשך עשרות שנים נידו אחיו של דוד אותו ממשפחתם, כיוון שחשבו שהוא ממזר.מיום לידתו ועד יום מותו סבל דוד צער, צרות וייסורים. למרות שייסוריו היו רבים וקשים, הוא קיבלם באהבה. "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי, וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי" לדוד אחים ואחיות, כולם גרים ביחד בבית לחם אבל רק הוא עצמם ובשרם, נחשב בעיניהם זר ונוכרי על לא עוול בכפיו. "וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי, וַתְּהִי לַחֲרָפוֹת לִי, וָאֶתְּנָה לְבוּשִׁי שָׂק, וָאֱהִי לָהֶם לְמָשָׁל" גם צום וסיגופים לא טיהרו את דוד בעיני אֶחיו. "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד". האנשים היושבים בשער היו דנים בו: האם הוא כשר או פסול, שהרי בא מרות המואביה "יָשִׂיחוּ בִי יֹשְׁבֵי שָׁעַר". ואף על פי שההלכה נתחדשה שלושה דורות קודם לכן: מואבי (אסור בקהל) ולא מואביה, בכל זאת התעורר הנושא מחדש, וכולם דיברו ודנו רק בו שבא מרות המואביה ולכן הוא אסור לבוא בקהל. "וּנְגִינוֹת שׁוֹתֵי שֵׁכָר" כדי להנעים את הבילוי במסבאות היין, יושבי הקרנות הסובאים יין חיברו עליו מנגינות של שחוק.

שמואל הנביא בא אל בית ישי כדי למשוח למלך את אחד מבני ישי, על פי ציווי ה'. אך ה' לא אמר לו מי מבין שבעת בניו של ישי יהיה המלך.

שמואל מגיע לבית ישי, וכאשר הוא רואה את אליאב בכור ישי יפה וגבה קומה כשאול, הוא חושב כי בו בחר ה' למלך, אך הקב"ה אומר לו: "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ, כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם. כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' ירְאֶה לַלֵּבָב". למרות היות אליאב גבוה, מרשים, תלמיד חכם, ירא שמים… הוא נפסל למלוכה. אמרו חז"ל: אף על פי שהוא יפה מראה אינו הגון למלכות על פי מידותיו. עם ישראל זקוק למנהיג בעל מידות, ואליאב היה כעסן. "כל הכועס, אפילו פוסקים עליו גדולה מן השמים, מורידים אותו". כאשר הגיע דוד למקום המערכה עם הפלישתים נאמר: "וַיִחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד". וגם מידת הקנאה היתה בו באליאב, באומרו לדוד: "לָמָה זֶּה יָרַדְתָּ, וְעַל מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר? אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ".

כאשר ישי מעביר את בניו בזה אחר זה לפני שמואל הנביא, בא שמואל הנביא ליצוק שמן על ראשם, אך השמן היה בורח לאחוריו. "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי: הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים? וַיֹּאמֶר: עוֹד שָׁאַר (נשאר, או מלשון שיריים) הַקָּטָן" (דוד היה אז בן 28 שנים, אך היה מקטין ומצניע את עצמו כשיריים), "וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי: שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה".

כאשר רואה שמואל את דוד "אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי", הוא חושש: שמא אדמוני מרמז לשפיכות דמים? "וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ" (קום, משיחי עומד ואתה יושב?), "כִּי זֶה הוּא!" כאשר הגיע דוד, רץ השמן מעצמו וניצוק בראש דוד (מדרש תנחומא), ובילקוט מכירי תהלים קי"א מובא: וכיון שבא ליצוק השמן על ראש דוד, ראה שמואל השמן רץ מעצמו וניצוק על ראשו, ונקרשו עליו הטיפות של השמן כאבנים טובות ומרגליות, וחזר קרן השמן מלא כמו שהיה.

תכונותיו הנאצלות של דוד המלך :ענווה.בזכות שדוד המלך השפיל את עצמו – הוא זכה ועלה לגדולה. דוד המלך ידע תמיד להכיר במצבו, אפילו כשהיה בתחתית המדרגה. מובא בזוהר: כל המשפיל עצמו לפני הקב"ה – הקב"ה מגביה אותו על הכל. ודוד המלך תמיד היה משפיל את עצמו לקב"ה. תמיד ידע בענווה אמיתית, שהקב"ה משגיח מלמעלה על כל צעד שהאדם עושה, ושהעולם אינו הפקר.

רוח הקודש: רוח הקודש נולדה בדוד מיום שנמשח למלך, ובכוחה חיבר את התהילים. נאמר: "ותצלח רוח ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא", מהיום ההוא של משיחת דוד למלך, דוד החל לעלות מעלה מעלה ושאול החל לרדת. על דוד צלחה רוח הנבואה, ומשאול סרה רוח ה'. לפי הרד"ק: רוח ה' – הכוונה לרוח הקודש שנולדה בדוד מהיום בו נמשח למלך והלאה. ואמר השירים והמזמורים ברוח הקודש שנולדה בו, וגם רוח הגבורה התעוררה בו.

דוד נבחר למלך למרות מראהו האדמוני המרמז על כעס ושפיכות דמים. מראהו המבלבל של דוד הוא סוד ההסתרה העצומה שעושה הקב"ה לדוד ולזרעו, כדי שלא יהיה קטרוג על הנשמה העצומה הזאת. האדם אינו נקבע לפי מראהו החיצוני, אלא לפי פנימיותו, תכונותיו ומידותיו. גם עֵשָו היה אדמוני – אך עַשָו חי על חרבו. ודוד הוא לא רק אדמוני אלא אדמוני "עם יפה עיניים". אמנם היה על חרבו, אך רק על פי ההלכה. דוד כל ימיו נלחם רק את מלחמות ה'.

חז"ל מבארים שהיו בדוד שני כוחות ולכן נקרא "עדינו העצני": שבשעה שהיה יוצא למלחמה – היה מקשה את עצמו כעץ, ובשעה שהיה לומד ועוסק בתורה – היה מעדן את עצמו כתולעת.

ענווה, שפלות ומסירות לצאן:דוד היה מלא ענווה ומסירות, היה עושה עצמו כשיריים והיה מאוד מסור לצאן. ראה הקב"ה את מסירותו לצאנו, אמר הקב"ה: ראוי זה להיות רועה את עמי. הענווה נחשבת לאדם כאילו הקריב כל הקורבנות כולם. מובא ב"מסילת ישרים" לרמח"ל: מי שדעתו שפלה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם, שנאמר: "זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה" (תהלים נ"א, י"ט). עוד מובא: "אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: 'בנַי אני חושק בכם, שאפילו שאני משפיע לכם גדוּלה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדוּלה לדוד, אמר: 'ואָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם'".

חיבורו של דוד המלך – ספר התהילים:בגמרא ביבמות מובא – דוד המלך אומר: "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים" (תהילים ס"א, ה'). "עוֹלָמִים" הכוונה לעולם הזה ולעולם הבא.אמר לו הקב"ה: "וכי יכול אדם לגור בשני עולמות?" אמר דוד לפני הקב"ה: "יהי רצון שאחרי שאפטר מן העולם, יגידו דברי תורה בשמי, ובאותה שעה יהיו שפתותיי דובבות בקבר, ואלמד זכות על עם ישראל". ואכן, זכה דוד המלך שיקראו תהלים כל הזמן, כל הימים, בכל שעות היממה, בכל העולם ובכל הדורות.

בעת אמירת תהילים, שפתותיו של דוד דובבות בקבר. לפי חכמי הקבלה: כשהצדיק נפטר הוא כאדם ישן (ישני עפר), וכאשר מזכירים דברי תורה בשמם של צדיקים, הם מתעוררים. וכאשר לומדים דברי תורה, חשוב להוציאם בפה ולבטא בשפתיים ואז – ההבל היוצא מפי לומד התורה מעיר את הצדיק בקבר, ושפתותיו דובבות בקבר והוא יכול ללמד זכות על אומר התהלים ועל משפחתו ועל כלל ישראל.

בזוהר מובא שכל צדיק שהיה בעולם הזה ואמר דברי תורה, וכל מי שלמד דברי תורה והשמיע דברי תורה הקול לא נאבד, הקול מצוי בעולם הזה, והדיבורים הללו, דברי התורה הללו ישארו בעולם הזה. באויר הרקיע מצויים כל אותם קולות של כל אלה מישראל, שלמדו תורה במשך כל הדורות. ואם אדם לומד תורה ואומר איזה מאמר של צדיק, אז אותו קול מתחבר עם קולך והוא הצדיק חי.

דוד המלך זכה להיות "חי וקיים". "אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים", וכי עלה בדעתו של דוד לחיות לעולמים? אלא אמר דוד לפני הקדוש-ברוך-הוא: יהי רצון מלפניך, שיהיו שירות ותשבחות שלי נאמרות בבתי כנסת ובתי מדרש לעולם (פרק שירה).

דוד המלך זכה שהתהלים משולבים בכל אורח חיינו היהודים. התהלים שולבו ע"י גדולי ישראל בכל הדורות, בכל הזמנים והמועדים, ומקיפים את היהודי בקביעות, ביומיום ובכל אורח חייו, דוד המלך חי וקיים כל הזמן ובכל ימות השנה. פסוקי תהלים ומזמורי תהלים נמצאים בכל התפילות: שחרית, מנחה וערבית, פסוקי דזמרה, בברכת המזון, בנוסח ה"קידוש", בנוסח קריאת "שמע" שעל המיטה, ב"הלל", ב"סליחות", בתפילת ראש השנה ויום הכיפורים, בהגדה של פסח, בשמחות, בתפילה לרפואת החולה, ולהבדיל – בעת צרה וצער) לַכלל ולַפרט, בהלוויית המת כדי לגרש המקטרגים והמזיקים, בתעניות, בתיקונים רבים, בתפילה לעצירת הגשמים, בחג השבועות שהוא יום לידתו ופטירתו של דוד המלך, בתענית דיבור, חתן וכלה ביום חופתם, ליד הכותל המערבי, ליד קברי צדיקים ועוד.

שכר האומר תהלים – כשכר העוסק בתורה. דוד המלך ביקש מהקב"ה שכאשר יקראו תהלים ייחשב להם כעוסקים בנגעים ואהלות, כלומר: כאילו עוסקים בלימוד מסכת עם פלפולים וחידושים. שכר לימוד התורה הוא במעלה הכי גבוהה ואי אפשר להשוותו לשום דבר. ספר תהלים הוא אחד מספרי התנ"ך ומופיע בכתובים, וכל התנ"ך הוא קודש.

לפי האר"י הקדוש: ידוע שבתורתנו הקדושה ישנו חלק שהוא בגדר לימוד תורה וישנו חלק שהוא בגדר תפילה. לדוגמא: תפילת שחרית רובה מורכבת מפרקי תהלים וזה נקרא גדר תפילה, וחלקים ניכרים מספר תהלים נקראים תפילה. כאשר אדם בעת צרה קורא תהלים – זוהי תפילה, כאשר אדם מגיע לכותל המערבי וקורא תהלים – זוהי תפילה. תהלים לרפואת החולה, תהלים לעילוי נשמת הנפטר – כל זה בגדר תפילה. לפי האר"י הקדוש, החידוש העצום הוא: שספר תהלים שקוראים בו כתפילה כדי לעורר רחמי שמים, למרות שהוא נחשב תפילה, האדם יקבל על התהלים שקרא – שָכָר של אדם אשר עסק בתורה, כאילו עסק ב"נגעים ואהלות".

חמישה ספרים בספר תהילים כנגד חמישה חומשי תורה. ללמדך שכל שירתו של דוד המלך היא התורה מסיני, וספר תהלים שאמר דוד הוא גילוי הפנים של השירה שיש בתורה זו. ומהיכן בא לו הכח הזה? מרות סבתו. מה היא צלולה היתה בעמקי תהום ועלתה לשחקים, אף שירתו של דוד חובקת כל זרועות עולם: מן התהום ועד כסא הכבוד וכל היקום שבאמצע. שאין הנפש יכולה לומר שירה אלא כשהיא מתעלה מן המעמקים ומגעת עד למרומים.

פטירתו של דוד המלך

מובא במסכת שבת כי דוד ביקש לדעת את יום מותו, השיב לו הקב"ה כי ימות בשבת. משום כך, בכל יום שבת היה דוד המלך יושב ועוסק בתורה במשך כל היום, ומלאך המוות לא יכול לנגוע בו בשעת לימודו.

כאשר הגיעה שעתו למות, באותו יום – שבת היה וגם חג השבועות, עמד מלאך המוות לפניו ולא יכול לו, שלא פסק דוד מלימוד התורה. אמר מלאך המוות: 'מה אעשה לו?' היה שם גן מאחורי הבית, בא מלאך המוות וניער באילנות. יצא דוד המלך לראות מהו פשר הניעור באילנות, ופסק לרגע מלימודו. היה עולה במדרגה, לפתע נשברה המדרגה תחתיו ונפל, יצאה נשמתו ומת. היה דוד המלך מוטל בחמה, קרא שלמה בנו לנשרים ופרשו עליו כנפיהם, שלא תרד עליו השמש. (שבת ל', קהלת רבה ה', רות רבה ג')

אמרו חכמים: דוד נולד בעצרת ונפטר מן העולם בעצרת, כלומר ב-ו' בסיון בחג השבועות, זמן מתן תורתנו בסיני. וביום פטירתו אנו נוהגים לקרוא את כל ספר התהלים. וכשם שלידתו וסילוקו מן העולם בתורה היה, כך כל שירתו ותשבחותיו לקב"ה כל ימיו אשר חי עלי אדמות, הכל היה תורה.על פי דוד המלך, כאשר אדם חוזר בתשובה הוא לא רק ממרק את ליבו, אלא לבו נברא מחדש ממש.

חג שבועות
(תחילה "נעשה" ואחר-כך "נשמע")

כאשר בא הקב"ה וביקש לתת את התורה לבני-ישראל, הכריזו כל בני-ישראל כאיש אחד "נעשה ונשמע". אמירה זו שלהם נעשתה מאז סמל לקבלת-עול ולהתמסרות לרצון ה' – תחילה עושים ומקיימים ("נעשה") ורק אחר-כך מנסים להבין ("נשמע").
אולם עדיין יש להבין מה עניינו של ה"נשמע" לכאן. קבלת-עול שלמה היא לכאורה ההכרזה "נעשה" בלבד. יהודי אומר לקב"ה, כל מה שתצווה עליי –  אעשה. וזה אמנם מה שהתורה מספרת קודם לכן: "ויען כל העם קול אחד ויאמרו, כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה". מדוע אחר-כך באה תוספת: "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"?

יתרה מזו: התוספת "ונשמע" גורעת לכאורה מקבלת-העול הבאה לידי ביטוי בהכרזה '"נעשה". אמנם הם מצהירים שה"נעשה" קודם ל"נשמע", אבל בכל-זאת הם דורשים להבין. והלוא קבלת-עול שלמה פירושה, שיהודי מקיים את המצוות לא בגלל הכרתו השכלית אלא מכיוון שזה רצון ה'.
אמנם יהודי חייב לא רק לקיים את התורה ("נעשה"), אלא גם ללמוד אותה ולהבינה בשכלו ("ונשמע"), אבל גם זה עצמו בא מתוך קבלת-עול. כשם שציווה הקב"ה לקיים מצוות מעשיות, כך ציווה מצוות הקשורות בלימוד ובהבנה. נמצא אפוא, שגם לימוד התורה אינו אלא פרט בתוך ה"נעשה".

כשמתבוננים במאמרי חז"ל מתברר, שההכרזה "ונשמע" לא זו בלבד שלא גרעה מה"נעשה", אלא היא-עצמה עניין נעלה ביותר. חז"ל אומרים, שכאשר הכריזו בני-ישראל "נעשה ונשמע", באו מלאכי-השרת וקשרו לכל יהודי שני כתרים – אחד כנגד "נעשה" ואחד כנגד "נשמע". מכאן אנו למדים, שה"ונשמע" הוא עניין גדול לעצמו.
יש כאן יסוד עמוק במידת התמסרותו של יהודי לקב"ה. יכול אדם לקבל עליו עול תורה ומצוות ולקיים בפועל את כל ציוויי ה', אבל עולמו הפנימי נשאר מחוץ לעבודת ה'. אמנם בפועל הוא מקיים את כל התורה כולה, אבל שכלו ורגשותיו אינם מזדהים הזדהות שלמה עם רצון ה'. זו אינה עבודת ה' שלמה.

יהודי נדרש לעבוד את ה' לא רק ב"נעשה" אלא גם ב"נשמע". עליו להבין בשכלו ולהרגיש בליבו את הטוב והיוקר והנחיצות של התורה והמצוות. ויתרה מזו: עליו להחדיר הכרה זו גם לנפשו הבהמית ולגופו הגשמי, עד שגם יצר-הרע שבו יגיע לאהבת ה' – "בכל לבבך, בשני יצריך".
לכן לאחר שהצהירו בני-ישראל שהם מקבלים עליהם בשלמות את עולו של הקב"ה – "נעשה", באו לשלב עליון יותר – "נעשה ונשמע". בכך הצהירו, שלא יסתפקו בעצם הקיום של התורה ומצוותיה, אלא יגיעו למדרגה עליונה יותר, שגם בהכרתם השכלית יבינו ויכירו במעלת התורה ומצוותיה. על כך קשרו להם מלאכי השרת שני כתרים, שכן ה"ונשמע" הוא שלב עליון יותר בקבלת-העול ובהתמסרות לרצון ה', המקיפה לא רק את כוחות העשייה של האדם אלא גם את עולמו הפנימי, שכלו ורגשותיו.

 (ספר השיחות תשמ"ח כרך ב, עמ' 420)

חג שמח ושבת שלום!!!
לזכות הת' מנחם מענדל בן נחמה דינה