להתחזק מ"וישם בארון במצרים"?
ידוע הכלל ש"מסיימים בטוב" (עיין תוס' סוף נדה, ועוד), ואם כן תמוה, מדוע סיום ספר בראשית הוא בזה שנקבר יוסף במצרים "ויישם בארון במצרים", הרי לכאורה זהו היפך השבח, שלא זכה יוסף ליקבר מיד בארץ ישראל ונשאר במצרים?
ויש לומר בזה ע"פ מה שכתוב בש"ך על התורה (פרשתנו מז, כט), שהטעם לזה שנקבר יוסף במצרים ולא בא"י הוא כי יעקב אמר ליוסף "אתה צריך שתגן עליהם כו' ואתה צריך למשוך להם חן וחסד כל זמן שהם בגלות וללכת עמהם ולמשכם במדבר".
ונמצא, שמקבורת יוסף במצרים שאבו בנ"י עידוד וחיזוק, שלמרות שהיו בתוך גלות קשה, הנה בידעם שיוסף הצדיק נמצא אתם בצרת גלותם, נתעודדו מזה שלא להתפעל מהסביבה, ולהיות חזקים בדביקותם להקב"ה.
ועל פי זה יש לבאר זאת שעל אף גודל המעלה של קבורה בארץ ישראל מכל מקום נטמנו כמה וכמה מרועי ישראל דווקא בחוץ לארץ, כי עי"ז שנשארו בגלות יחד עם צאן מרעיתם הנה מזה שואבים עידוד וחיזוק בעבודת השי"ת.
וזהו שסיום ספר בראשית הוא בפסוק "ויישם בארון במצרים", ותיכף מכריזים "חזק חזק ונתחזק", שהוא החוזק שמקבלים מרועי ישראל, בהיותנו במיצר הגלות, עד אשר יבוא הגואל במהרה בימנו.
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 474 ואילך)
