בפרשתנו שלח מסופר שקודם שילוח המרגלים לארץ ישראל "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (יג, טז). ומפרש רש"י "התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים".
ולכאורה צריך ביאור: הרי 'באותה שעה כשרים היו' (רש"י שם, ג), וכמובן בפשטות, באם לא היו כשרים לא הי' משה שולחם, ואם כן, מדוע הוצרך להציל את יהושע מעצתם? ואם מאיזה סיבה הי' צורך בתפילה, מדוע התפלל רק על יהושע ולא על שאר המרגלים?
ויש לומר הביאור בזה:
ידוע ביאור כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בנוגע להמרגלים, שהטעם לזה שרצו המרגלים לישאר במדבר הוא כי רצונם הי' לעסוק כל היום בעבודה רוחנית כמו שהורגלו במדבר, ולא רצו ליכנס לארץ ישראל שאז יצטרכו לזרוע את שדותיהם ולהתעסק גם בעבודה גשמית, שינתק אותם מעבודתם הרוחנית (לקו"ת ריש פרשתנו, ועוד).
ואכן, ייתכן שמצד דרגתם, ש"כשרים היו" הי' זה טוב עבורם לישאר במדבר ולהתעסק ברוחניות בלבד, וכמו שמצינו צדיקים שלא הי' להם עסק עם גשמיות העולם, וכמאמר רבי שמעון בר יוחאי "אפשר אדם חורש וזורע תורה מה תהא עלי' כו'" (ברכות לה, ב), וכן מצינו בעוד צדיקים (עיין לקו"ת ויקרא יח, א).
אך אופן עבודה זו לא יתכן בצדיק שתפקידו להיות רועה ישראל, כי מהותו של רועה ישראל הוא שאינו דואג למעלותו הפרטית, אלא מניח עצמו על הצד ומתחשב בצורך הכללי של עם ישראל.
וזהו שהתפלל משה על יהושע דווקא, שמכיון שעתיד הוא למלאות את מקום משה כרועה ישראל, הרי עבורו אין מקום ל"עצת מרגלים" שלא להתעסק עם גשמיות העולם, אלא מנהיג ישראל צריך הוא להתחשב בצורך הכללי של עם ישראל, שעליהם להיכנס לארץ ישראל, ולעסוק עם הגשמיות, ולהעלותה להיות מקום דירה לו ית'.
(על פי לקוטי שיחות ח"ב עמ׳ 320 ואילך)
