מהי ה"אל"ף" שלפני ה"בי"ת" דבראשית?
תורתנו הקדושה פותחת בתיבה "בראשית", וידוע השאלה מדוע מתחלת התורה באות בי"ת, ולא באות אל"ף שהיא ראש לכל האותיות, ואמרו בזה כמה ביאורים. ויש לבאר בזה בעבודת האדם לקונו:
אמרו רז"ל (נדרים פא, א. ב"מ פה, ב) על הפסוק "על מה אבדה הארץ . . על עזבם את תורתי", שאין הפירוש ב"עזבם את תורתי" שלא למדו ועסקו בתורה, אלא "על שלא ברכו בתורה תחילה" – שהחסירו ברכת התורה. ומבאר הב"ח בזה יסוד נפלא "דכוונתו ית' מעולם הייתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה . . והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו . . אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים . . לא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ" (או"ח סי' מז).
והיינו שבלימוד התורה ישנם שני עניינים: א. לימוד שכלי של התורה באופן המתיישב היטב במוחו של הלומד ומבין הדברים על בורים. ב. ההתדבקות וההתאחדות עם נותן התורה, שהוא קדושת התורה שלמעלה מן השכל, שכאשר יהודי עוסק בתורה, הרי הוא מתקשר ומתדבק בהקב"ה עצמו הנמצא בהלכות ודיני התורה.
וזהו ענין ברכת התורה "ונתן לנו את תורתו . . נותן התורה", שהיא ההכרה בכך אשר התורה שלומד אינה רק שכל נפלא ונעלה, אלא היא הדרך בה יתקשר בהקב"ה, ועל ידה יתדבק ויתאחד עם קדושת התורה שלמעלה מהשכל.
ועל כך מדגישים חז"ל אשר הסדר מוכרח הוא להיות "ברכו בתורה תחילה", אשר כהכנה והקדמה הכרחית ללימוד התורה צריכה להיות ההכרה וההתמסרות לנותן התורה ולקדושת התורה שהיא למעלה מהשכל ואין כל נברא יכול להשיגה.
ועל פי זה יש לבאר מה שמתחלת התורה באות בי"ת, שהיא האות השנית, ולא באל"ף שהיא הראשונה, כי כאשר מתחיל האדם ללמוד בתורה, הרי אין זה תחילת עבודת לימוד התורה, אלא רק ה"בי"ת" דהלימוד. כי ראשית כל באה ה"אל"ף", שהיא "ברכת התורה" והכוונה להתמסר ולהתדבק ב"נותן התורה", ורק לאחר מכן יכול הוא לפתוח בלימוד התורה עצמו, שהיא עבודה ה"בי"ת", מ"בראשית" ואילך.
(ע"פ לקוטי שיחות חט"ו עמ' 1 ואילך)
