מדוע גוברים ישראל גם על ה"נפילים"?
בדברי המרגלים אודות "דיבת הארץ" אמרו "ושם ראינו את הנפילים" (יג, לג), ופירש רש"י "ענקים, מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים".
ויש לבאר דברים אלו של המרגלים בדרך החסידות:
ידוע ביאור כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בנוגע לחטא המרגלים, שהטעם לזה שרצו המרגלים לישאר במדבר הוא כי רצונם הי' לעסוק כלהיום בעבודה רוחנית כמו שהורגלו במדבר, ולא רצו ליכנס לארץ ישראל שאז יצטרכו לזרוע את שדותיהם ולהתעסק גם בעבודה גשמית, שינתק אותם מעבודתם הרוחנית (לקו"תריש פרשתנו, ועוד). ושורש טעותם הייתה, כי חשבו שרוחניות וגשמיות הם בסתירה זה לזה, והעוסק עם דברים גשמיים לא שייך להתעסק באותו זמן גם בענינים רוחניים.
ועל זה הביאו המרגלים הוכחה מ"הנפילים" ש"נפלו מן השמים":
מסופר במדרשי חז"ל בארוכה, שכונת "הנפילים" הייתה לשם שמים, ורק שאחרי שירדו לעולם הזה הנה למרות גודל מעלתם כאשר היו בעולמות העליונים, מ"מ בירידתם לעולם הזה לא יכלו לעמוד בנסיונות עולם הזה, ולכן נפלו וירדו למטה מטה (ראה ילקוט שמעוני בראשית רמז מד, ועוד). ומזה רצו המרגלים להוכיח, שכן הוא בנוגע לעם ישראל, שלמרות גודל מעלתם כאשר שהו במדבר, מ"מ, הכניסה לארץ ישראל וההתעסקות עם עניני עולם הזה, תפעל בהם ירידה.
וע"ז ענו יהושע וכלב "אם חפץ בנו ה' גו' וה' אתנו":
הן אמת שירידת המלאכים לעולם הזה פעלה בהם ירידה ונפילה, אך בני ישראל נשתנו בזה שהתעסקותם עם עניני העולם הוא ב"חפץ" ורצון הקב"ה, ובמילא יש לישראל כח מיוחד מהקב"ה לחבר שני הפכים, רוחניות וגשמיות, ולהעלות גם את ענינים הגשמיים ולחברם להקב"ה.
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 91 ואילך)
