מדוע אומרים תחנון אחרי שמונה עשרה?
בפרשתנו עקב נאמר חיוב התפילה "ולעבדו בכל לבבכם" (יא, יג) ופרשו חז"ל "איזו היא עבודה שהיא בלב . . זו תפלה" (תענית בתחילתה).
והנה, בנוגע לאמירת תחנון ידועה הקושיא, מדוע אמירת התחנון היא לאחרי שמונה עשרה, דלכאורה הי' מתאים יותר לאמרה קודם?
ויש לומר הביאור בזה:
לפעמים יתכן מצב, ש"דרך איש ישר בעיניו" (משלי כא, ב), דלמרות שהנהגתו אינה "ישרה" כל כך, אך "בעיניו" הוא אינה רואה את החסרונות שלו.
יתר על כן, לפעמים האמת היא שאין לאדם חסרונות, להיות עבודתו את השי"ת בתכלית השלימות, אך כאשר אדם עולה בעבודתו מחיל אל חיל, אזי מבין הוא שמדריגתו בעבודת ה' שאחז בה קודם אינה "שלימה", ויש בה "חסרון", שהרי רואה הוא שאפשר לעלות למעלות יותר גבוהות מזה, ולהגיע ל"שלימות" יותר נעלית.
ולכן אומרים את התחנון לאחרי תפילת העמידה, כי אז עומד "כעבדא קמי מרי'", ומבטל את עצמו ורצונותיו מכל וכל, ואזי יכול להעריך באמת את עצמו אם הנהגתו "ישרה" היא, ואם הגיע כבר לתכלית השלימות או לא, ורק אז ביכלתו לומר תחנון כדבעי.
(ע"פ תורת מנחם תשמ"ד ח"א עמ' 471 ואילך)
לזכות
הילד אליעזר ליפמאן שי'
בן הרה"ת שלום וזוגתו מרת שרה שיחיו
רובאשקין
לרגל הולדתו בשעומ"צ
יום כ"א סיון ה'תשע"ה
לזכות
הילד לוי שי'
לרגל תספורתו בשעטו"מ ביום כ"א מנחם אב ה’תשע”ה
*
נדפס ע"י הוריו
הרה"ת יוסףיצחק וזוגתו מרת חנה שיחיו
אקונאוו
יה"ר שיזכו לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים
מתוך בריאות, נחת והרחבה
