טור פרשת וישב

כותרת: מבחן המנהיגות

אתם מוזמנים להשתתף בבחירות בין ראובן ויהודה. כדי להקל עליכם, נסקור מעט את הפעילות של כל אחד מהם:
בעוד יוסף פוסע בשליחות אביו לעבר אחיו, זוממים האחים להורגו. שניים מגלים התנגדות: ראובן מציע להם להשליך אותו לבור, מתוך כוונה להוציאו מאוחר יותר ולהשיבו אל אביו. יהודה, גם כן מתנגד, אך ממניע שונה – "מה בצע כי נהרגנו?", הוא שואל, ומבקש למכור את יוסף כדי להרוויח כסף.
גם ה'חזרה בתשובה' שלהם על מעשיהם, הייתה שונה. ראובן עשה תשובה במשך שנים רבות, עם צומות ולבישת שק, על מעשה בלהה; ואילו ה'חזרה בתשובה' של יהודה בסיפור תמר, התבטאה סך הכול בשתי מילים: "צדקה ממני".
ובכן, הגענו לרגע האמת – במי הייתם בוחרים למנהיג, בראובן או ביהודה?
אהה, גם אתם בחרתם ראובן!
תתפלאו, אבל היה מי שבחר אחרת. קוראים לו יעקב אבינו. לפני הסתלקותו, קרא יעקב לבניו, והודיע כי הוא נוטל את זכות המלוכה מראובן ומעביר אותה ליהודה. וכל זאת למה? בגלל אופן התנהלותם במכירת יוסף.
במבט ראשון, נראה שלראובן היו כוונות טובות יותר מאשר ליהודה. אם כן, איך יתכן שיהודה הוא זה שזכה בתפקיד המלוכה במקום ראובן? היכן הצדק?
אלא שכוונות לחוד, ומעשים לחוד.
ראובן אמנם ביקש את טובתו של יוסף, אך בפועל – גרם ליוסף סכנת חיים, בגלל הנחשים והעקרבים שהיו בבור; לעומתו, יהודה, אף שפעל ממניעים פחות טהורים, הוא זה שהציל בסופו של דבר את יוסף. בעקבות מכירתו לישמעאלים, התגלגל יוסף והגיע לבית פרעה, שם עלה לגדולה.
זה בדיוק מה שקרה גם ביחס לחזרה בתשובה שלהם – אומנם התשובה של ראובן הייתה מעמיקה וממושכת יותר; אבל למילים הספורות של יהודה הייתה גם תוצאה בשטח – הם הצילו בפועל את חייה של תמר.
כעת נערוך סיבוב שני – במי הייתם בוחרים, בראובן עם הכוונות הטובות, או ביהודה עם התוצאות בשטח?
בדיוק כך, גם יעקב בחר ביהודה. הוא ביקש לתת את כתר המנהיגות למי שיודע לעשות מעשים, וכך הגיע ליהודה, שהביא להצלת יוסף.
מוסר השכל: אם תשכילו לסייע לזולת עם מעשים, ולא רק עם כוונות, תהיו ראויים גם אתם לכתר המנהיגות!