בנוגע לנגעי בתים כתוב בפרשתנו "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" (יד, לד). ופירש רש"י "לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כו', ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן".
ויש לבאר ענין זה בעבודת האדם לקונו:
בספר "תורה אור" (הוספות עמ' קב, ג) מבאר כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע, שקליפת "אמוריים" ‑ "היינו האמורי לשון אמירה ודבור כו', סימן לשטות מילין כו', רוב דברי הכסיל הנקרא אמורי שמרבה דברים כו'".
והיינו שאמוריים הוא כוח הדיבור של הקליפה, שמדבר דברי שטות הבאי, ודברים בטלים או לשון הרע ודברים אסורים ר"ל.
אמנם לאידך, דווקא בבתי האמוריים היו טמונים "מטמוניות של זהב", כי תכלית הכוונה היא אינה רק לבטל ולשלול את הדיבורים האסורים, אלא להפוך את כוח הדיבור מקליפת אמורי לקדושה.
והוא על ידי אמירת ענייני קדושה ודיבורים טובים, שאז לא רק שאין זה קליפה וסטרא אחרא, אלא על ידי דיבורים קדושים מגלים "מטמוניות של זהב", ומגיעים למעלות גבוהות.
וכמבואר ברמב"ם (סוף הל' טומאת צרעת) ש"שיחת כשרי ישראל" ‑ "אינה אלא בדברי תורה וחכמה, לפיכך הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע", והיינו, שהדיבורים הקדושים של יראי ה' פועלים לגלות "מטמוניות של זהב", ומביאים למעלות גבוהות, ש"הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן".
(ע"פ לקוטי שיחות חל"ב עמ' 97)
לזכות
לוי יצחק בן אסתר שיינדיל
לרפואה שלימה
לעילוי נשמת
מרת איטה דבורה בת הרה"ח ר' מאיר ע"ה
לוין
נפטרה ד' אייר התשל"ד
תנצב"ה
