בפרשת לך לך" מופיעה הבטחת ארץ- ישראל לזרעו של אברהם אבינו:
"לזרעך אתן את הארץ הזאת"
צירוף המילים 'ארץ- ישראל' נושא בו לכאורה ניגוד. 'ארץ' – מבטאת ארציות וגשמיות;
'ישראל' – הוא שמו הנעלה של העם היהודי, המבטא עליונות וגבהות (שם זה ניתן ליעקב לאחר מאבק עם מלאכו של עשיו "כי שרית עם אלוקים"). כך גם הצירוף 'ארץ הקודש' יש בו ניגוד פנימי – ארציות וקדושה.
אלא שבזה מתבטא תפקידו של העם היהודי – לעשות מהארציות קודש, ולהפוך את 'ארץ כנען' ל-'ארץ ישראל'. תפקיד זה קיים גם בנפש פנימה. כל יהודי נדרש 'לכבוש' את שכלו ורגשותיו וכן את העיסוקים הטבעיים הנחוצים לקיומו, לקדשם ולשעבדם לעבודת- ה'. עליו לפעול שגם החיים הגשמיים והארציים יתקדשו ויהיו חלק מעבודת- ה'.
המשימה; לעשות היום 'ארץ ישראל', כל אחד במקומו!
(מעובד מתוך 'שולחן שבת', על פי שיחות הרבי מליובאוויטש).
