"כי פתח תפתח את ידך לו" (פרשת ראה טו,ח)
מפסוק זה למדו חז"ל שמצוות צדקה היא מצוות-עשה מן התורה. אם-כן, למה אין מברכים על
מצווה זו? משום שחסידים ואנשי-מעשה יפתחו בהכנות לפני אמירת הברכה – יצטרפו לנטול
ידיים, לומר 'לשם ייחוד' מיוחד וכדומה, ובינתיים עלול העני לגווע ברעב…
-רבי בונם מפשיסחא
2 תגובות
תקציר תניא ל׳ מנחם אב:
שבת קודש
(אגרת הקודש, אגרת ט)
אף על פי שבמשנה כתוב ״ותלמוד תורה כנגד כולם״, בזמננו עיקר העניין הוא גמילות חסדים, (ביחוד בדורנו שאין חכמים בדרגה של חכמי המשנה).
בזמננו השכינה ירדה ונפלה עד למדרגה התחתונה של ׳עשיה׳ וכדי להפוך את חושך העולם לאור, לא מספיק שכל ודיבור, (לימוד תורה), אלא צריכים מעשה. ובכך שנותן צדקה ביד רחבה, הוא כופה את הקדושה על הקליפות והופך את החושך לאור.
תקציר תניא ג אלול:
( אגרת הקודש, אגרת י׳)
עשיית חסד בצורה מוגבלת, כמו נתינת צדקה לפי מידה ושיעור, מתאימה לאדם שלא חטא מעולם.
אך מי שחטא ופגם ״בקודש עליון״, עליו להמשיך אור חדש שלמעלה מהעולמות, הנקרא ״רב חסד״, שהוא חסד בלתי גבולי, וזאת הוא עושה ע״י תשובה מעומק הלב, כדי שיתקן את המעוות ב"קודש העליון".
ומה שאמרו חז״ל שהאדם לא יתן לצדקה יותר מחומש – זה בנוגע למי שלא חטא (או שתיקן את חטאיו ע״י תעניות), אך מי שחטא, כדאי לו לתת את כל אשר לו כדי לתקן את נפשו.