ידועים דברי המדרש (ויקרא רבה ל, יב), שמין הלולב (שיש בו 'טעם') רומז על בעלי תורה. ויש להאיר ולהדגיש עניין נוסף שצריך להיות ב'לולב':
על הפסוק "צדיק כתמר יפרח" דורשים רז"ל "מה התמרה עושה פירות כך הצדיקים עושים פירות" (במדבר רבה פ"ג א). והיינו, שעניין התמר הוא – לעשות פירות (וכמובא בגמרא "ד' מינים שבלולב ב' מהם עושים פירות" (מנחות כז, א), שהם לולב ואתרוג).
וההוראה מזה בעבודת האדם את השי"ת:
אין ליהודי להסתפק בכך שהוא בבחינת 'לולב' – יושב אוהל, אלא נדרש ממנו גם 'לעשות פירות' – לפעול על אחרים, שגם הם יעבדו את ה', ויבואו להיות בבחינת תמר ('פרי' הלולב) – "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם לב אחד אלא לאביהם שבשמים" (סוכה מה, ב).
אמנם, באם יבוא יהודי ויאמר, שאין הוא שייך לעבודת עשיית פירות – אין בכוחו לפעול על הזולת, ובטח שאין ביכולתו לעשות פירות טובים – ואם כן, שמא יפסיק לגמרי את עבודתו כ'לולב' – לימוד התורה, ח"ו – על-כך באה המשנה ופוסקת: "ציני הר הברזל כשרות" (סוכה לג, סע"ב) – גם דקלים רעים, שאינם עושים פירות, כשרים ליטול מהם לולב. ובענייננו: גם יהודי זה שאינו עושה פירות, אין לו להימנע מלהיות בבחינת 'לולב', מללמוד תורה. אלא שבד בבד עם יגיעתו בתורה, ישתדל לפעול על אחרים, ומשמים יסייעוהו שיוכל לעשות פירות טובים ומשובחים.
(ע"פ תורת מנחם ח"ז עמ' 81)
