מהותו העיקרית של חג הפסח היא עובדת היותו "זמן חרותנו".
בהגדה כתוב: "הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים…".
ההגדרה "גוי מקרב גוי" מבטאת את המשמעות האמיתית של היציאה ממצריים:
מצד אחד היוו היהודים במצריים מסגרת של עם ("גוי"), אך מצד שני היו "בקרב גוי"-
כפופים לעם אחר ותלויים בו, עד שנדמה היה שגם הם סוגדים לאלילות המצרית.
הדרך לחירות הייתה בהקרבת קרבן הפסח- בנ"י נצטוו לקחת את השה, האליל המצרי- לשחטו ולאכלו. כאן טמונה המשמעות הנצחית של היציאה לחרות!
אדם יכול לדמות שהוא עצמאי ובן חורין. נדמה לו שיש לו שכל ורצונות משלו- אך כשיעמיק בדברים יראה שבעצם הוא קשור בטבורו לסביבה בה הוא חי- עד שהוא ממש עבד לסביבה ולהשקפות הרווחות בעולם. והגרוע מכול- שנדמה לו כי זו משמעות של חירות. חג הפסח מעניק לנו כוח להגיע לחירות אמיתית. ראשית צריך "לשחוט" את ה"אלילים" שהאדם סוגד להם מבלי דעת, לחדול מלהיות תלויים בהנחות העולם, במנהגיו ובפיתוייו הגשמיים, להגיע להכרה אמיתית ש"עבדי הם"- עבדים לקב"ה, ולא "עבדים לעבדים", להתחיל להיות אנו עצמנו!!!
חג חירות שמח!!
