מדוע נדב כל נשיא רק "חצי" עגלה?
בפרשתנו מסובר על דבר העגלות שנדבו הנשיאים (ז, ב-ג), ואשר השתמשו בהם לצורך נשיאת הקרשים והמשכן, וכמו שנאמר (ז, ז-ח) "את שתי העגלות גו' נתן לבני גרשון כפי עבודתם. ואת ארבע העגלות גו' נתן לבני מררי כפי עבודתם".
ולכאורה תמוה הדבר ביותר, הרי בנוגע למשכן ולבית המקדש יש כלל ש"אין עניות במקום עשירות" (שבת קב, ב), ואם כן, מדוע נדבו הנשיאים רק ארבע עגלות לצורך נשיאת הקרשים המרובים, שרק בדוחק רב הספיקו לנשיאת הקרשים (עיין שבת צט, א)?
ויש לבאר בזה, שאף שבמשכן היה הכל צריך להיות ברחבות ובעשירות מכל מקום היה כל דבר במשכן מנוצל לגמרי לתכליתו ובכל פרטיו, מבלי שהיה אפילו פרט אחד מיותר. וכדברי הספרי (פרשתנו ז, פה) "היו כלי המקדש מכוונים במשקלן כולן כאחד, לא ריבה כו'".
ואם כן, מכיון שארבע עגלות הספיקו לנשיאת הקרשים, הרי באם היו משתמשים בעוד עגלות, לא היו עגלות אלו מנוצלות לגמרי ולכל תכליתן.
ומזה יש ללמוד הוראה נפלאה בדרכי עבודת השי"ת, ש"כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה" (שבת עז, ב). שאל יאמר האדם: הרי רוב שעות היום הקדשתי לעבודת ה', ומה בכך באם ילכו כמה רגעים לבטלה? אלא עליו לדעת שכל רגע ופרט בחייו צריך להיות מנוצל לגמרי לעבודת ה' ולכבודו יתברך.
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 40 ואילך)
