האבנט אשר חגרו הכהנים בעת עבודתם בבית המקדש, היו בין מרכיביו צמר ופשתים אשר יחד הם "שעטנז" ואסורים בלבישה על דרך הרגיל, אך במקדש הותר איסור זה. ויש לבאר הטעם מה שהתירה תורה לבישת שעטנז בבגדי הכהונה על דרך החסידות:
בטעם איסור כלאיים על דרך הקבלה כתב רבינו בחיי (בפירושו לשמות יט, יט) שהצמר והפשתים רומזים על שני מיני כוחות עליונים, והמחברם יחד "מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן". וכפי שנתבאר גם בספרים (ראה זח"ג פ, ב. אור התורה פרשתנו עמ' א'תשטז. ועוד. וראה בארוכה בכ"ז – לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 125 ואילך, וש"נ) ש"צמר" רומז על "בחינת חסדים", ו"פשתים" הוא "בחינת גבורות", ועל כן נצטווינו שלא לארגם יחד בבגד אחד, כי בערבוב כוחות העליונים זה עם זה נמצאו שאינם ממלאים תפקידם כראוי, כי תפקיד "בחינת חסדים" הוא להשפיע בעולם חסדו של הקב"ה ואם מתערב בו מ"בחינת גבורות", הרי עשה שלא כפי כוונת בוראו ח"ו.
וכמשל המלך, שממנה שרים שונים לצרכי המלוכה, אשר בין השרים ישנם כאלו שתפקידיהם מנוגדים זה לזה ומבטאים קצוות הפכיים בהנהגת המדינה, וחלילה לאחד מהם להתערב בתחומו של חבירו ולעשות תפקידו אשר מנוגד הוא לתפקיד שקיבל הוא מהמלך, כי במצב זה הוא ממרה את פי המלך. וכמו כן בכוחות העליונים שמינה השי"ת אסורים הם לשנות את תפקידם, ועל כן נצטווינו גם אנו שלא לערב יחד הצמר והפשתים שרומזים עליהם.
והנה, זה שתפקידי השרים מנוגדים הם זה לזה הרי זה רק כאשר אינם עומדים לפני המלך. אך כאשר "ב' שרים גדולים שהן מנגדיים, כאשר באים לפני המלך, מתבטל כל אחד ממציאותו ומתכללים יחד כאלו הן אחד ממש ואינם ב' הפכים כלל" (תורת חיים חיי שרה – קל, ב), כי כאשר עומדים השרים המנוגדים לפני המלך, לא נרגשת תוקף השרים ומציאותם כלל כי אם רק מציאות המלך, ולכן מתבטלים הניגודים ביניהם והרי הם עומדים לפניו בלי כל פירוד ביניהם אלא בלב אחד באחדות גמורה.
וזהו מה שבעת שירותם לפני השי"ת, מותרים היו הכהנים לערב צמר והפשתים בבגדי הכהונה – אף שרומזים הם על החסד והגבורה המנוגדים – כי בעמדם במקום אשר בו מאיר בגילוי אור מלכו של עולם, הרי אז אין מנגדים החסד והגבורה כי אם מתאחדים ומתחברים יחדיו גם שני ההפכים.
(ע"פ לקוטי שיחות חל"ו עמ' 153 ואילך)
