מחלת השכחה
על הפסוק בפרשתנו כי תשא "וראית את אחורי" (לג, כג) פירש רש"י "הראהו קשר של תפילין". וכן מצינו שבעת שלימד הקב"ה למשה "סדר בקשת רחמים" וקריאת י"ג מדות, הראה לו הקב"ה את עצמו כאילו הוא "מעוטף" בטלית (רש"י שם, יט ד"ה ויאמר), ומעוטר בתפילין ‑ "הראהו קשר של תפילין".
ויש לבאר השייכות בין טלית ותפילין לבקשת סליחה ומחילה וקריאת י"ג מדות:
יש לתמוה איך שייך שהאדם יעבור על מצוותיו של הקב"ה, והרי ישראל הם "מאמינים בני מאמינים" (שבת צז, א), וברור שמאמין הוא באמונה שלימה שהקב"ה "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ואם כן בידעו שברגע זה חייו תלויים בהקב"ה, הבורא אותו ומחדשו "בכל יום תמיד", איך שייך הוא באותו רגע לעבור על רצונו יתברך?
אלא, שברגע ההוא שעובר על רצונו יתברך "שוכח" הוא מאמונתו בהקב"ה. ובאם היה "זוכר" את האמונה שיש לו בלבו פנימה, לא היה שייך לעבור ח"ו על רצון השי"ת.
וזהו הקשר בין כפרת החטא שבי"ג מדות הרחמים לטלית ותפילין, כי שתי מצוות אלו תוכנן הוא ענין ה"זכירה". שמצות ציצית עניינה "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" (שלח טו, לט), וכן מצות תפילין היא ש"והיה גו' לזכרון בין עיניך" (בא יג, ט).
(ע"פ לקוטי שיחות חכ"א עמ' 232 ואילך)
לעילוי נשמת
הרה"ת שלום ב"ר אלתר דובער ע"ה
חסקינד
נלב"ע ביום ט"ו אדר, פורים דשושן ה'תשס"ז
*
תנצב"ה
