בכל שבת קוראים בתורה בתפילת שחרית את פרשת השבוע שחלף,
ובמנחה מתחילים לקרוא בפרשת השבוע הנכנס.
אתמול בשחרית קראנו את פרשת "כי תצא" ובמנחה התחלנו לקרוא בפרשת "כי תבוא".
משמות הפרשות ניתן לראות כי שבת זו מחברת שתי פרשיות הופכיות ומנוגדות זו לזו בתכלית יחד:
"כי תצא למלחמה על אויביך…" (מצב של העדר מנוחה והתיישבות)
לעומת
"כי תבוא אל הארץ.. וירשת וישבת בה" (מצב של שלום ומנוחה).
מה הוא הלימוד מחיבור שתי פרשיות הופכיות אלו בעבודת ה' הפרטית שלנו?
היציאה ל"מלחמה" של כל אחד מאיתנו, שהיא כללות העבודה של הנשמה בירידתה לעולם,
צריכה להיעשות מתוך הידיעה וההכרה של "כי תבוא אל הארץ" –
כלומר הכרה מראש בשכר המובטח לנו, וההבנה שבעצם אין מציאות ממשית לרע בעולם!
מתוך הכרה ומודעות זו נעשית העבודה האישית של כל אדם מתוך מנוחה והתיישבות –
מנוחת הנפש ומנוחת הגוף!
שבוע טוב!
מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה ע"ה.
