טור לפרשת בלק, כותרת: מעל ומעבר

הבדיחה מספרת על אדם עם הארץ שתמיד ביקש לקנות את העלייה של 'כהן'. הרב סרב והסביר לו כי מעמד כמו כהונה אי אפשר לתת או לקבל. למרות זאת, האיש היה שב ומבקש לעלות לתורה כ'כהן', ואמר כי ישלם כל סכום כדי להיות 'כהן'.

שאלו הרב: מדוע כל כך חשוב לך לקנות את הכהונה?

השיב האיש: כי גם אבא שלי היה כהן!…

וברצינות, סיפור דומה מופיע בפרשת השבוע. זמרי בן סלוא הגיע עם המדיינית בפני משה רבינו, ובתגובה פרצה מגיפה בעם ישראל. קם פינחס והרג את שניהם, ובכך עצר את המגיפה. בתור שכר, העניק לו ה' את הכהונה במתנה – "הנני נותן לו את בריתי שלום".

עולה השאלה: לפי כללי התורה, אי אפשר לתת כהונה במתנה. כיצד ה' נתן לפינחס כהונה כשכר על מעשהו?

אנו יודעים כי הקב"ה נוהג עמנו "מידה כנגד מידה". אם ה' נתן לפינחס שכר מעל ומעבר לכללי התורה, כנראה שגם המעשה שלו היה מעל ומעבר לכללי התורה.

ואכן, המקרה של זמרי, שבו יהודי הורג את מי שבועל אשה נכרית בפרהסיא, מתואר בתורה כ"הלכה ואין מורין כן". כלומר: החוטא לא חייב במיתת בית דין, ובית הדין לא שולח אף אחד להרוג אותו. אם בא אדם שבוערת בו אש הקנאות לה', יש לו רשות לעשות זאת מיוזמתו האישית בלבד.

חז"ל אף מוסיפים ואומרים, כי חכמי ישראל לא הסכימו עם פינחס, ואף רצו לנדות אותו. הם טענו כי לא היה אמור לפעול בצורה כזו. בכך, פינחס הסתכן לא רק בגופו, אלא גם בנשמתו – בנידוי של חכמי ישראל.

אם פינחס היה מתחיל לעשות פלפולים וחישובים, בלי ספק היה נשאר לשבת במקום. שהרי מעשהו לא משתלם ולא מתחייב לפי כללי התורה. אלא שפינחס פעל ממקום עמוק מאוד בנפש, שהוא מעל ומעבר לכללי התורה.

כיון שפינחס פעל מעל לכללי התורה – גם הקב"ה נתן לו שכר שהוא מעל לכללי התורה. לפי כללי התורה, אי אפשר להעניק את הכהונה בתור שכר, אולם הקב"ה פעל מעל לכללי התורה, וכן העניק לו את הכהונה במתנה.

גם אנו יכולים ללכת בדרך הזו ולפעול 'מעל ומעבר'. לא לנסות לצאת ידי חובה ("לפעול לפי התקנון"), אלא לפעול "לפנים משורת הדין" – לעשות את הדבר הנכון במקום הנכון, גם אין חובה לעשות זאת, ואפילו אם מדובר בויתור והקרבה.