בפרשתנו ("מקץ"),יורדים בני יעקב מצרימה, ופוגשים את יוסף אחיהם כאשר הוא שליט על כל ארץ מצרים. האחים לא פגשו את יוסף שנים וכעת אינם מכירים אותו: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (פרשתנו מב,ח).
אחי יוסף "לא הכירוהו" – משום שלא העלו על דעתם, שאדם זה, שכל טרדות השלטון תלויות בו, יכול להיות אחיהם הצדיק. כלומר, שיכול אדם להישאר דבוק בקדושה ובאלוקות, כאשר הוא שקוע כל כך בעשייה גשמית ובמעורבות בכל ענייני העולם הזה!
מוסבר בחסידות, כי בני יעקב בחרו להיות רועי צאן, כיון שהעדיפו להיות מרוכזים בעולם רוחני עליון, בעולם של קדושה וטהרה, ולא רצו להיות קשורים עם כל המולת העולם. לעומתם, יוסף הצדיק היה מסוגל להיות קשור עם הקב"ה, לא רק מתוך התבודדות ובריחה מעיסוקי העולם הזה, אלא גם בתוך קלחת העשייה.
מיוסף הצדיק מקבל כל יהודי את הכוח לחיות בתוך העולם וטרדותיו, ואף על פי כן לחיות כיהודי, מבלי לוותר ולהתפשר אפילו על קוצו של יו"ד – ולהחדיר בכך את האור האלוקי לתוך העולם הזה!
מעובד מתוך "שולחן שבת", ליקוטי שיחות של הרבי מליובאוויטש.
