זרעו בחיים
בפרשת השבוע, פרשת "ויחי", מתוארת פטירתו של יעקב אבינו. אך חז"ל אמרו ש"יעקב אבינו לא מת". הם מוכיחים זאת ממה שהפסוק משווה את יעקב לזרעו, ו"מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים". הכוונה בזה היא שחייו של יעקב משתקפים בזרעו – כשרואים את צאצאיו של יעקב ממשיכים בחיים של תורה ומצוות ללא הפסק, זו הוכחה מוחלטת שהוא עצמו חי. כי אילולא היה יעקב עצמו חי, לא היו צאצאיו יכולים לחיות חיים אמיתיים. כלומר, התנהגותם כראוי של "זרעו" מגלה את הנצחיות של חיי יעקב. ולכן היא מביאה את החיים הנצחיים לכולנו בגאולה השלמה.
זו גם הסיבה שהמילה "זרעו" היא גם מלשון זריעה – אנו "זורעים" מעשים טובים ומקיימים את מצוות ה', ובכך מביאים ל"צמיחה" של החיים הנצחיים בגאולה הקרובה.
(ע"פ דבר מלכות ש"פ ויחי תשנ"ב סעיף י"א)
כיצד ייבנה הגוף בתחיית המתים
חז"ל מתארים את תחיית המתים כתהליך ביולוגי ניסי: מכל גופה נותרת עצם זעירה בשם 'לוז', שלעולם אינה נכחדת (עצם זו לא זקוקה לתזונה וממילא לא נהנתה בחטא עץ הדעת – המעשה שבגללו ירדה מיתה לעולם – ולכן היא אף פעם לא מתה). בזמן התחייה שתהיה לעם ישראל, ירכך הקדוש-ברוך-הוא את העצם באמצעות 'טל' שמימי, ומהעיסה שתיווצר יפתח גוף שלם.
(איגרות קודש, כרך ב, עמוד סה)
