אם נתבונן בפסוקי ההלל שאנו גומרים בכל יום מימות חג החנוכה, נלמד דבר עצום. במזמור קי"ח אומר דוד המלך: "יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ." "יֹאמַר" הוא לשון יחיד. לאחר מכן דוד המלך אומר: "יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ." "יֹאמְרוּ" הוא לשון רבים. ובפסוק הרביעי הוא אומר: "יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ." גם כאן "יֹאמְרוּ" לשון רבים.
א) למה בתחילת הפסוק דוד המלך כתב "יֹאמַר" בלשון יחיד, ולאחר מכן כתב בלשון רבים "יֹאמְרוּ"?
ב) בדרך כלל, הכהנים מקדימים את ישראל בכל דבר שבקדושה. למשל, בעלייה לספר תורה, קודם כל עולה כהן, אחריו לוי, ואחריו ישראל. מדוע כאן בפסוקים דוד המלך כתב קודם כל "יִשְׂרָאֵל" ולאחר מכן "בֵית אַהֲרֹן" שהם הכהנים?
אם עם ישראל עומדים כאיש אחד בלב אחד עד כדי כך שאפשר לדבר על כולם ביחד כאדם אחד (כלומר בלשון יחיד), אזי הם יותר יקרים מבית-אהרן בעיני ה'. אם יש אחדות בעם ישראל, ולא מחלקים בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, אם מקיימים "ואהבת לרעך כמוך" במאת האחוזים, אזי ישראל עומד לפני הכהנים בעיני ה'.
חג חנוכה שמח!
