טור לפרשת תרומה

כותרת: תינוק בקודש הקדשים
מה עושה תינוק בקודש הקדשים?

קודש הקודשים הוא המקום הקדוש ביותר, אליו הורשה להיכנס רק הכהן הגדול, פעם אחת בשנה בלבד – ביום הכיפורים. במרכזו של החדר עמד ארון הברית, ומעליו ה'כפורת' עם שני ה'כרובים' – שתי דמויות בעלות כנפיים, עשויות זהב טהור. בתלמוד נאמר כי לכרובים היו פני תינוק. מדוע?

היחס לתינוק קטן מסמל קשר טהור, בלתי מותנה. גם כאשר תינוק בוכה, פוגע, מלכלך ומעייף – ההורים מגלים כלפיו אהבה וסובלנות. כל עוד הילד קטן – סולחים לו בקלות, והאהבה כלפיו אינה תלויה בצורת ההתנהגות שלו.

אולם כאשר הילד גדל ומתבגר, ההורים מצפים שיגלה התנהגות נאותה. אם הילד לא עומד בתנאים, ההורים עלולים להתאכזב וליצור מתח ביחסים עמו.

קודש הקדשים מסמל את הקשר האישי והעמוק ביותר בין ה' ועם ישראל, כמו אב ובניו. פני התינוק מבטאים את הקשר הטהור והבלתי מותנה של כל יהודי עם הבורא. ה' אוהב אותנו ולו בגלל שאנו בניו, כמו שהורים אוהבים תינוק קטן.

הקשר העמוק הזה עומד מאחורי מושג ה'תשובה'. אף על פי שיהודי במעשיו 'התנתק' ברמה מסוימת מה', עדיין קיים בפנימיותו הניצוץ היהודי המבקש לשוב ולהתחבר.

מכאן נבין מדוע ה' מכפר וסולח לנו. לכאורה, אם חטאנו – איך ה' סולח ומכפר על מה שהיה? בכל בית משפט רגיל, אדם יידרש לשאת בתוצאות מעשיו, גם אם יביע התנצלות וחרטה!

אין זאת אלא שהכפרה מגלה את הקשר העמוק שבין יהודי לאלוקיו, קשר שנשאר תמיד טהור ולא יכול להיפגע על ידי חטא כזה או אחר. היהודי מגלה באמצעות ה'תשובה' את הקשר העמוק שלו עם ה', וה' מגלה באמצעות הכפרה את הקשר העמוק שלו עם היהודי.

זו הסיבה שהכרובים עם פני התינוק היו ממוקמים מעל הכפורת – כי האהבה הטהורה אל התינוק היא זו שעומדת בבסיס הכפרה.

זה מזכיר את מה שסיפרה לי אמא. בתור ילדה קטנה, קרה והיא התנהגה בצורה שעוררה את כעסו של אביה, סבי האהוב הרב יונה זאב מנדלסון ז"ל. אבל הייתה לה מילת קסם אחת, שתמיד-תמיד הרגיעה אותו והחזירה את החיוך לפניו.

זו הייתה המילה: "אבא"!