ב"ה

טור לפרשת תצווה

כותרת: נרות נשמה

"כמה יפה יכלו להיות חיי היהודים בלי הבדלי קהילות וזרמים", כך חושבים לעצמם רבים. הם מתקשים לקבל את הבדלי המנהגים בין הספרדים והאשכנזים, מוחים על ריבוי הזרמים ביהדות, ומייחלים ליום שבו יחיו כל היהודים באופן אחיד, ללא הבדלי עדות, זרמים ומנהגים.

לעומתם יש הנוקטים בגישה הפלורליסטית, וטוענים כי אין אמת מוחלטת וכל אחד יכול לחיות עם האמת שלו. לדידם, נכון ויפה להאמין ובאותה מידה זה בסדר גם שלא להאמין. כל אחד יחיה לפי אמונתו, ינהג כפי ראות עיניו ושלום על ישראל.

מה עמדת היהדות בנידון?

השבוע אנו קוראים על מנורת המקדש, אחד הסמלים העתיקים ביותר בעם ישראל, עוד לפני המגן דוד. צורתה של המנורה תענה על השאלה בצורה מלאה.

התורה מצווה לבנות מנורה מגוש זהב אחד, "מקשה", שיתפצל לשבעה קנים שונים. בהדלקת הנרות, מציינת התורה פרט חשוב נוסף – על כל הנרות לפנות לכיוון אחד, לעבר הנר המערבי.

חז"ל מסבירים כי המנורה מסמלת את עם ישראל. התורה מלמדת אותנו כי כולנו באים ממקשה אחת, כולנו יהודים, בניו של ה'.

יחד עם זאת, יש מקום לחלוקה ושונות בין היהודים. שבעת הקנים רומזים לשבעה סוגים בעם ישראל, במקביל לשבעת המידות העליונות. למרות שכולנו מגיעים משורש רוחני אחד, לכל אחד יש אופי שונה ובהתאם לכך, עליו לבטא זאת ולמלא תפקיד אחר בעולם. נראה, אם כן, כי לכל עדה וזרם יש את המקום והיופי שלו – כולם ראויים להיות חלק מהמנורה, ואף מאירים לאומה. כל קנה אמור להיות ייחודי ולא להתבטל בפני שאר הקנים.

אולם, בל נטעה לחשוב שכל אחד יכול להחליט לפי ראות עיניו ולעשות מה שמתחשק לו. התנאי הוא שכל הקנים יפנו לעבר הנר המערבי, המייצג את השכינה. כלומר, כל זרם בעם ישראל מתקבל בברכה בתנאי שמקורו בקדושה, והוא פונה לכיוון הנר המערבי, ומחבר יהודי עם הקב"ה. או אז, יש מקום לדרכים שונות בעבודת ה'.

כל שנותר, הוא להמתין לחזות בפלא המיוחד, המאחד את כל חלקי העם, לכיוון השכינה בבית המקדש השלישי!