ב"ה
טור לפרשת משפטים

כותרת: שמירה כהלכה
נושא השכר והעונש הינו נושא מסתורי במיוחד, בו רב הנסתר על הנגלה. איך בדיוק מודד ה' כל מצווה ועבירה? האם ה' נוהג עם כל בני האדם באמת-מידה שווה? בשורות הבאות ננסה להסיר חלק קטן מן הערפל האופף את הסוגיה הזו.
פרשת משפטים מלאה בדינים שנועדו להבטיח מערכת יחסים תקינה בין אדם לחברו. בין השאר, מדובר על ארבעה סוגים של שומרים: שומר חינם, המתנדב לשמור בלי תמורה; שומר שכר, המקבל תשלום על השמירה; שוכר, המשתמש בחפץ ומשלם דמי שכירות; ושואל, הנהנה מהחפץ בחינם, ללא כל תשלום.
ההבדלים בין השומרים אינם מסתכמים בתגמול שהם מקבלים, יש גם הבדלים במידת האחריות המוטלת על השומר במקרים של אובדן החפץ השמור. שומר חינם פטור מתשלום על נזק כמעט בכל מצב, מלבד במקרים של רשלנות פושעת. לעומתו, שומר שכר ושוכר חייבים על כל נזק ואובדן, מלבד בנזק שהתרחש באונס. ואילו השואל חייב לשלם בכל מקרה, אפילו באונס מוחלט.
ומה כל זה אומר לנו, בחיי היום יום?
מסביר השל"ה (מחבר ספר שני לוחות הברית), כי כל אחד מאיתנו הוא בבחינת שומר בעולמו של הקב"ה. בהתאם לאיכות השמירה, כך גם עלינו לשלם על נזקים (רוחניים) שגרמנו.
שומר חינם הוא אדם שעובד את ה' באמת ובתמים, "שלא על מנת לקבל פרס". כיון שכך, ה' סולח לו גם על חטאים מסוימים שנעשו ברשלנות, מלבד במקרים בהם מדובר בפשיעה;
שומר שכר הוא זה שמקיים מצוות עבור השכר, "על מנת לקבל פרס"; ושוכר הוא מי שמלכתחילה מעוניין רק ליהנות מתענוגות העולם, אך בלית ברירה חש מחויבות לשלם לבורא העולם באמצעות קיום מצוות. כלפי שני אלו מפעיל ה' אמת-מידה הקובעת כי הם מחויבים בעונש על רשלנות מכל סוג שהוא. הם פטורים רק על מה שנעשה באונס;
השואל הוא הגרוע ביותר. הוא מבקש ליהנות מהעולם, ללא כל מחויבות לרצון ה'. אדם כזה חייב לשאת בתוצאות המלאות של מעשיו, גם במקרים של אונס גמור. כמו פרעה הרשע, שנענש על אי שחרור בני ישראל, למרות שלא הייתה לו יכולת להחליט אחרת.
ואיזה שומר אתה?