כשאין ברירה
השבוע למדנו כי המצורע מורחק מהקדושה אל מחוץ למחנה, "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". ולגבי טהרתו אומרת התורה במקום אחד: "והובא אל הכהן" ומכך משתמע שמביאים אותו אפילו בעל כורחו. בכך רומזת התורה שסופו של כל יהודי לעשות תשובה, אפילו מי שנדחה אל "מחוץ למחנה", מבטיח הקב"ה שסוף סוף, אפילו על כורחו יובא אל 'הכהן', אל הקדושה.
בהמשך הדברים לכאורה ישנה סתירה, שם כתוב: "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה". כלומר המצורע לא יובא אל הכהן אלא הכהן יצא אליו. וביאור העניין הוא ששני המצבים נכונים. בתחילה הקב"ה ימשוך כל יהודי אליו ו"יובא אל הכהן", אך כיון שהאדם עדיין איננו בשל ואין לו יכולת שכלית וריגשית לקבל קרבה זו הוא נסחף אחריה כאילו מבלי דעת. אלא לאחר מכן מתחיל תהליך הפוך בו האור האלוקי יורד ומתקרב אל האדם. הקב"ה מצמצם ומתאים את אורו הגדול לפי ערך כל יהודי שיוכל לקלוט זאת בשכלו ורגשותיו כך שהפעם היהודי מתהפך בכל מהותו, באמיתיות ובפנימיות.
שבת שלום!
מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.
מוקדש לע"נ עדי חיה בת שרה
תגובה אחת
מזהה את מקום הצילום על פי הקשת כבריכת הסולטן שנמצא במעלה שכונת שמעה שהיתה שם.
המקום גם נקרא כבריכת הנחשים ובריכת המצורעים.
כשנוסעים על הכביש מהסנמטק לשער יפו בדיוק בעיקול ימינה אם תסתכלו מצד שמאל תבחינו במקום המצולם.